כבר קבע קהלת בחוכמתו כי "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש". דברי ימיה של מדינת ישראל רצופים הוכחות לקביעה הזאת, שרלוונטית כמעט לכל תחום: מה שקבע בן גוריון ממשיך עד ימינו אלה באמצעות נציגיו המתחלפים בשלטון. הערכים האדומים הם הקובעים, והדרך למימושם גוברת גם על החוק עצמו.
מסמכים שהגיעו לידי 'בשבע' שופכים אור על דוגמה אחת מני רבות שנוגעת לנושא שאולי אינו עומד במרכזו של סדר היום, אך מסמל את צורת ההתנהלות השלטונית מול שומרי המצוות מאז ועד היום. מאז שקמה המדינה נקבע בחוק כי בת שמצהירה כי היא מנועה מלהתגייס לצה"ל מטעמים של הכרה דתית, הרי שהצהרתה עומדת לה ועל צה"ל להעניק לה פטור מהשירות הצבאי. אלא שחוק לחוד ואג'נדה לחוד. בשיח הציבורי במדינת ישראל כיום המאבק של צה"ל על הבנות הדתיות הוא כבר חדשות ישנות, אבל כעת מתגלה עד כמה הן ישנות – בנות 75 בקירוב.
לשכת הגיוס, תש"י
"ידיעות שפורסמו בזמן האחרון בעיתונות על דרכי עבודתן של לשכות הגיוס לנשים ומקרים בודדים הנמסרים מפי צעירות דתיות המתייצבות לגיוס, מראים מה רב הוא המרחק בין החוק שנתקבל בכנסת לגבי גיוס נשים ובין אופן הוצאתו לפועל של החוק על ידי מבצעיו", מספרות אותיות דפוס רועדות של מכונת כתיבה על נייר מצהיב משנת תש"י. המכתב, שממוען אל נציגי הסתדרות המזרחי בממשלה ובכנסת, ובהם חבר הכנסת דוד פנקס, איש 'החזית הדתית המאוחדת', נשלח בידי מזכיר הסתדרות המזרחי בא"י.
"כל עצם החוק", מסביר המזכיר, "בא כדי לשמור על צניעותן של בנות ישראל, שהשקפתן והרגש הדתי שלהן מונעים מהן את האפשרות של שירות בצבא ושל חיי קסרקטין בחברת גברים. חוק זה מבטיח לצעירה הדתית שחרור מחובת ההתגייסות כנגד הצהרתן בהן צדק על דתיותן. אבל לא כן דעת מבצעי החוק, המשתמשים בכל הדרכים והאמצעים לעקוף את החוק ולבטלו למעשה".
מה אם כן התרחש בפועל בלשכות הגיוס של ימי בן גוריון? כיצד בא לידי ביטוי הפער בין לשון החוק ובין פקידי הגיוס – "מבצעי החוק" – שלא בדיוק מתעניינים בחוק ובמטרותיו? "פקידי לשכות הגיוס משתמשים לגבי הצעירות בשעת התייצבותן בשידולים שונים להשפיע עליהן שתחזורנה בהן מדעתן", מתאר כותב המכתב, "מכניסים אותן למעגל של שאלות ותיובתות כדי לסבך אותן, וברמזים די שקופים ואף מודגשים על חשדנות של השתמטות עמלים הם ללחוץ את הצעירות לקיר ולסחוט מהן הסכמה לגיוסן".
אבל הפקידים אינם מסתפקים בהצבת מכשולים בדרכה של הצעירה הדתית, שהתייצבה כדי לקבל את הפטור תמורת ההצהרה. אחרי השאלות המכשילות ביהדות, החקירות על אורחות חייהן שנועדו כביכול להוכיח שאינן מקיימות אורח חיים דתי, והניסיון לסחוט מהן הסכמה להתגייס נגד רצונן, נוקטים הפקידים אמצעי לחץ נוסף המנוגד לחוק.
"נגד החוק, הדורש מהמתייצבות הצהרה בהן צדק, דורשים קציני הגיוס הצהרות בשבועה. הכול כדי להוציא את הצעירה המתייצבת משיווי משקלה וכדי להשפיע עליה לשנות את דעתה". כלומר, החוק דורש מהבת הדתית לשון של הצהרה בלבד, אולם הפקידים על דעת עצמם דורשים מהבת לנקוט לשון שבועה כי היא מקיימת חיים דתיים, דרישה שאינה עולה בקנה אחד עם ההלכה ומעמידה שוב את הבנות הללו בדרך ללא מוצא שתאלץ אותן להגיע אל שורות הצבא.
לשכת הגיוס, תשפ"ג
"מי היו הסנהדרין?"
"מה זו עורלה?"
"מי הם שני הבתים הגדולים המוזכרים במשנה?"
"איזו מצווה עושים במשך השבוע שקשורה ליום?"
"כמה פסוקים יש בברכת המזון?"
"מי בנה את בית המקדש?"
"מה ההבדל בין גבר לאישה בתפילת שחרית?"
יש להניח כי לא כל בת אולפנה ממוצעת הייתה יודעת לשרוק את התשובות לשאלות הללו ברהיטות, בוודאי שלא בתנאי לחץ של מראיין בלשכת הגיוס, כשגורלה תלוי בתשובות שתיתן (אגב, התשובה עורלה בהקשר לברית מילה לא התקבלה, שכן המראיין כיוון לפירות עורלה). קל וחומר כאשר הבנות הדתיות שמגיעות ללשכת הגיוס הן בדרך כלל לא בנות אולפנה ותיקות אלא דווקא כאלה שהגיעו מתיכונים חילוניים בפריפריה, ממסגרות לנוער נושר שאינן מסונפות לחינוך הדתי כמו היל"ה, ולא עברו את תהליך הגשת ההצהרה בצורה מסודרת עם חברותיהן לכיתה כפי שקורה באולפנות. העיכוב והבלבול בהגשת ההצהרות מביא אותן לריאיון בלשכה שיוודא כי אכן ההצהרות נכונות והן אינן משתמטות. פקידי הגיוס, מצידם, רואים בבנות הללו טרף קל ומבקשים להכשיל אותן בשאלות ידע קשות, שכביכול יוכיח כי הבנות אינן דתיות כפי שהצהירו.
אבל זה לא המכשול היחיד. אחרי "מעגל שאלות ותיובתות" שנהג כבר בימי בן גוריון ונוהג עד ימינו אלה, מתחילים החקירות והמעקבים שמבקשים להוכיח כי הבת משקרת בהצהרתה. אנשי לשכות הגיוס מבצעים סריקות ברשתות החברתיות על מנת לאתר תמונות וחומרים של אותן בנות, כביכול כדי להמציא הוכחה כי אינן שומרות שבת וכדומה ולבטל את הפטור. "רמזים די שקופים ואף מודגשים על חשדנות של השתמטות" כבר אמרנו?
ובשלטון מפא"י עקביים כמו שרק מפא"י יודעת. גם השלב הבא נוכח בלשכות הגיוס בשנים האחרונות, בדיוק כמו אז: "הכול כדי להוציא את הצעירה המתייצבת משיווי משקלה וכדי להשפיע עליה לשנות את דעתה". הניסיונות לשכנע את הבנות שבאו לקבל פטור לשנות את דעתן ולהתגייס מתבצעים בצורה הגלויה ביותר. הפקידים מציעים לבנות תפקידים בחברת בנות בלבד, חופשות לשבת, יציאה ל'יומיות' – כל התנאים שימוססו את התנגדותה של הבת לשירות בצה"ל מטעמי צניעות ואי־התאמה דתית. הם יסבירו לה בק"ן טעמים כי לא תהיה לה כל בעיה, והיא תוכל לשרת בצה"ל בלי לוותר על צרכיה הדתיים. הכול כאמור כאשר הצעירה במעמד מלחיץ ממילא מבחינתה, והפקידים מצידם חורגים קילומטרים קדימה מהסמכות היחידה הנתונה להם במעמד הזה: קבלת ההצהרה ומתן הפטור.
כבר שש שנים שאבנר פורת, לשעבר פעיל 'חותם' וכיום איש מפלגת נעם, הפך למוקד סיוע כמעט בלעדי לבנות הדתיות שנקלעו למערבולת שאליה הכניסה אותן לשכת הגיוס. מאחר שאין כתובת אחרת לבנות במצבים אלו (למעט במגזר החרדי) פורת מקבל את פניותיהן של הבנות, שלהערכתו במשך השנים עברו כבר מזמן את המספר אלף. זה מתחיל בליווי בסיסי של פרוצדורת הגשת ההצהרה, בעיקר כאמור לבנות דתיות שנקלעו בנסיבות חייהן למוסדות לימוד חילוניים ואינן בקיאות בהליך, ועד לליווי משפטי וייצוג בבית המשפט במקרים שבהם צה"ל מנסה לאחוז בכוח בבת ואינו מאפשר לה לקבל את הפטור.
בג"ץ מאי כליפה, צעירה שהגישה תצהיר באיחור וצה"ל מצידו הביא הוכחות קלושות לכך שאינה שומרת שבת, הסתיים בניצחונה של העותרת, אולם השופטים העירו דרך אגב כי הצבא אינו יכול לעצום את עיניו במקרים שבהם הבת משקרת ואורחות חייה מעידים כי אינה דתייה. צה"ל קפץ על המציאה ומתח את גבולות ההרשאה עד מעבר לגבולות ההיגיון והטעם הטוב.
"הצבא עשה מה שהוא רוצה. הוא הפעיל חוקרים פרטיים, מה שהיום הוא כבר לא עושה", מספר פורת, "עוקב אחרי בנות ברשתות חברתיות ומזמן אותן לראיונות כדי לקבוע על פי שיקול דעת המראיין האם הן אכן דתיות. הם שואלים שאלות הזויות", והדוגמאות לעיל מוכיחות זאת היטב. פורת מספר גם כי צה"ל אינו טורח להציג הוכחות מבוססות. כך למשל הציג פעם בבית המשפט תמונה שנלקחה מהרשת החברתית ובה אם ובת בחוף הים בשבת, וטענו כי הדבר מוכיח כי הבת שיקרה בהצהרתה כי היא דתית. בדיקה פשוטה של אנשי 'חותם' גילתה כי הבת בתמונה כלל לא הייתה המצהירה אלא אחותה הצעירה. האחות והאם הן חילוניות, והבת המצהירה היא חוזרת בתשובה. אבל את מי מעניינים הפרטים.
כל דרך העקלתון שכופה צה"ל על אותן בנות כלל אינה תואמת את החוק, שלפיו הבת נותנת הצהרה ועל צה"ל לקבלה ולהעניק לה פטור. רק במקרה שיש חשד לתצהיר כוזב על בסיס הוכחות מוצקות רשאי צה"ל להציגן בבית המשפט ולערער על הפטור. הניסיונות לעקוב אחרי הבנות ולהכשילן בראיונות מחד, ולשכנען להתגייס מאידך – שנמשכים מימי תש"י ועד היום – הם התערבות שחורגת מכל פרופורציה.
סוף דבר – בן גוריון, תש"י והלאה
את התלונות שהעבירה תנועת המזרחי לחבר הכנסת פנקס העביר הלה לראש הממשלה בן גוריון. זה האחרון נענה וכתב בין השאר: "לא שמעתי עד היום כי שבועה מתנגדת לדת", השיב באשר לטענה כי כופים על הבנות לשון שבועה, "להפך, ידוע לי שרק חופשים מתנגדים לשבועה. בכל אופן", הוא קובע חד־צדדית, "אין בדרישה של שבועה משום סחיטה. המגייסים חייבים לשאול ולחקור למען ברר אם הנימוק הפוטר משירות הביטחון קיים, ואינם רשאים לסמוך סתם על דברי הצעירות, כי יש השתמטות".
לאחר שבן גוריון דוחה את טענות המזרחי, מוסיף ועונה להן נחמיה ארגוב, איש אגף הגיוס במשרד הביטחון. ארגוב מוסיף טיעון חדש, שלפיו 15 אחוזים מהבנות מגישות הצהרה לבקשת פטור מטעמי דת, ומול אחוז כה גבוה "יש הכרח לבדוק היטב את ההצהרות הנ"ל". עם זאת הוא נאלץ להיכנע לקביעת פרקליט המדינה שגם הצהרה בהן צדק מחייבת להעניק פטור לצעירות, ולאו דווקא בשבועה כפי שרצה משרד הביטחון, ועל כן תצא הוראה למנהלי לשכות הגיוס לקבל גם הצהרות בהן צדק.
ארגוב מוסיף ומתאר כי נושא מתן הפטור "הסעיר את הציבור, רבים המקרים בהם אנו מקבלים מכתבים הקובלים על כך. בקרוב יתקיימו מספר משפטים נגד צעירות הנאשמות בשבועות שווא". הוא מפנה אל אגף יחסי הציבור, שיוכל להמציא את קטעי העיתונות שיוכיחו כי הציבור הישראלי אכן סוער בשל מתן פטורים לבנות דתיות. לסיום הוא מבטיח כי אגף הגיוס משתדל כמיטב יכולתו למלא אחרי החוק, "אם כי הדבר כרוך בקשיים אין ספור". ובכן, מה בפרקטיקה הזאת לא מוכר? שימוש בסערות תקשורתיות? הצגת נתונים סטטיסטיים שניתנים לפרשנות? העצמת מקרים בודדים של בנות שאולי ושמא שיקרו בהצהרתן? ואולי העזות בעצם ההצהרה שהשלטון משתדל לקיים את החוק, אולם הדבר כרוך בקשיים מבחינתו?
תשובתו של פנקס דוחה כמובן את הטענות הללו מכול וכול, סעיף אחרי סעיף, אולם תשובתו של בן גוריון מוחצת יותר: הוא אומנם כבר לא השיב לפנקס, אבל הותיר אחריו מורשת ברורה, שממשיכה לפעול כמכונה משומנת וביתר שאת גם 73 שנה מאוחר יותר.
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***