
לפני כשבועיים, במוצאי שבת פרשת ויגש, שלח אליי מאן דהוא תיעוד מפליל של עבודות שקיימה רכבת ישראל בבנימינה בעיצומו של היום הקדוש.
צולם על ידי נוכרי, כמובן. לא נזקקתי לדברי הסבר כדי להבין את כוונתה של אותה נשמה טובה, לוחמת מלחמות ה': 48 שעות קודם לכן, ביום חמישי, הושבעה ממשלה חדשה בישראל, ימנית־דתית על מלא, והנה, למרות ההבטחות המפליגות בהסכמים הקואליציוניים לחזק ולבצר את זהותה היהודית של המדינה - דבר לא השתנה, והשבת מחוללת בראש כל חוצות.
לא ברור אם מאחורי אותו "צוות מעקב" שמיהר להתריע בפנינו על רמיסת הדת עומדים אנשים החרדים לכבודה של השבת ופועלים למענה לשם שמיים, או שמא מדובר בשימוש ציני מצד גורמים פוליטיים - ארציים או פנים־חרדיים - שעושים אותה קרדום לחפור בו וכל מבוקשם הוא להביך את המפלגות החרדיות ממניעים זרים. כך או כך, בכיר ביהדות התורה מיהר להרגיע ולתרץ את התקלה בכך שהעבודות בבנימינה אינן אלא "ספיחים של הממשלה הקודמת", וגורם אחר במפלגה התחייב מיד: "נבטל אותן, חד־משמעית". בשיחת אוף דה רקורד לאחר מכן הודה: "איך נבטל? מה פתאום נבטל? אבל זה מה שאנחנו חייבים לומר".
בשבוע הבא, מוצאי שבת ויחי, הקדימו ביהדות התורה רפואה למבוכה, ועוד לפני התפשטות התיעודים בכלי התקשורת וברשתות החברתיות, במקום להתגונן, עלה יושב הראש גולדקנופף להתקפה. במכתב לשרת התחבורה מירי רגב, עם העתק לראש הממשלה נתניהו ולראשי הקואליציה, הוא הבהיר ודרש: "לא נוכל להשלים עם מצב זה. אני מבקש את התערבותך הדחופה בנידון". לדבריו, עבודות שהתקיימו במסילת תל אביב בשבת ההיא "אינן עונות להגדרה של פיקוח נפש", ועל השרה האחראית עליהן לדאוג לאלתר לביטול ההסכמים שאפשרו אותן מהתקופה שקדמה להקמת הממשלה.
בסביבתה של רגב, שכבר ידעה כמה תקריות עם השבת, מיהרו להגיב אינסטינקטיבית כי "העבודות היו ויישארו, ולא יופסקו", אך בתוך זמן קצר הבין נתניהו שהדבר עלול להתפתח למשבר קואליציוני, והורה לשרה לכנס דיון מקצועי במשרדה על צמצום העבודות. עוד באותו היום התקיימה ישיבה בעניין יחד עם בכירי רכבת ישראל, ובסיומה הוחלט כי אלה יציגו בפני רגב פתרונות אשר יבטיחו שמעתה ואילך יבוצעו רק עבודות הנוגעות לפיקוח נפש. שרת התחבורה עצמה, אגב, טענה בפגישה כי כל מה שנעשה בשבת ויחי ענה להגדרה הזו, אלא שעל אף היותה אישה מסורתית - קשה לסמוך על שיקול דעתה ההלכתי בעניין. בעבר נתפסה על חם נוסעת לפני הבדלה לדיון אצל ראש הממשלה בנושא סגירת תאגיד השידור הציבורי - לא ממש פיקוח נפש - ואז היא תירצה זאת בנימה הומוריסטית בכך שכשיצאה לדרך, בעיצומו של יום, "כבר היו שני כוכבים בשמיים". כך או אחרת, תוצאות הישיבה אצל רגב השביעו את רצון גולדקנופף, שבינתיים נשם לרווחה. האיום הפוליטי הוסר, חזק חזק ונתחזק - לפחות עד שבת פרשת שמות.
מות הפרגמטיזם
ושוב עולה השאלה: מה יום מיומיים? הלא תחת כל ממשלות ישראל - כולל הדתיות ביותר - ביצעו רכבת ישראל וגופים ממשלתיים שונים עבודות חיוניות בסופי שבוע כדבר שבשגרה, ובדרך כלל הקואליציה עמדה על תילה - אם בזכות העלמת עין מחילולי שבת אסורים ואם באמצעות הכשרתם בכלים הלכתיים. מה ראו לנכון הפוליטיקאים החרדים לחולל כעת משבר כזה, שעלול לצאת משליטה, עשרה ימים בלבד אחרי החזרה לשלטון שכה ייחלו לה? מניין ההצדקה לשפוך דלק לשיח הבוער ממילא על כפייה דתית ופגיעה בחילונים ולהזמין לחץ ציבורי נגדי? למה לתרום לדעת הקהל והאולפנים באופן העלול לדחוק את נתניהו צעד אחד יותר מדי לעבר ממשלה חלופית עם גנץ ולסכן את ההישג האדיר בבחירות? על מה ולמה המהומה?
אכן, ראשי ש"ס ויהדות התורה ידעו בעשרות השנים האחרונות לגלות גישה פרגמטית בתחומים שונים הנוגעים ליחסי הדת והמדינה ולהסכים בשתיקה לצעדים המנוגדים באופן מובהק להשקפת עולמם. כפי שציינו וסיקרנו כאן בעבר - כך הם נהגו, למשל, במעורבותם הפעילה מאחורי הקלעים בגיבוש מתווה הכותל (שממנו נסוגו בדיעבד), וכך בהכשרת קיומם של משחקי כדורגל בשבת והחרגתם מחוק שעות עבודה ומנוחה.
למעשה, כאשר הממשלות בהשתתפותן היו יציבות ומתפקדות, ובעיקר נוחות להן - בחרו המפלגות החרדיות להעלים עין מהחטאים הדתיים של רשויות המדינה. המשברים הפוליטיים המשמעותיים שהן חוללו נוצרו בדרך כלל כאשר גלגלי הקואליציות חרקו ממילא, או חמור מכך - כשחיפשו מנוף לחץ על ראש הממשלה במטרה להביא להישגים בנושאים אחרים שבמחלוקת. למרבה הצער והאכזבה, פעמים רבות הייתה במסדרונות הכנסת תחושה שדווקא החרדים הם שעושים בתורה שימוש פוליטי־ציני, קרדום לחפור בו. ברצותם פרגמטיים - ברצותם קנאים.
אבל הפעם, כאמור, זה אינו המצב, שכן המשבר מגיע מיד לאחר הקמת הממשלה - הרבה לפני שחבריה הספיקו לריב על משהו, ואם כן הדרא קושיא לדוכתא: למה לעורר שדים מרבצם?
התשובה לכך היא שבקונסטלציה הפוליטית שנוצרה, ועם כל הכבוד לכישורי הפרגמטיות של הנציגים החרדים, בנושא העבודות בשבת מרחב התמרון שלהם מצומצם מאוד. בניגוד לסוגיות אחרות של דת ומדינה, שהן ברובן מורכבות ומסורבלות ומובנות רק ליודעי ח"ן - כאן התמונות מדברות בעד עצמן, והן חשופות לעיני כול ולא פוטוגניות במיוחד. וכך, כאשר מוצ"ש אחר מוצ"ש מופצים תיעודים של פועלים על המסילה - פעם בבנימינה ופעם בין המחלפים רוקח וההלכה בתל אביב – ונוסף על כך נשמות טובות דואגות להדהד אותם בציבור ולהביאם לידיעת הרבנים, לשם שמיים או לשם בלגן - הלחץ על הפוליטיקאים לשלוף כרטיס צהוב לנתניהו אדיר. אם נוסיף לכך את זהותו של יושב ראש יהדות התורה החדש, שאת רוב הקריירה העסקנית המפוארת שלו עשה כמזכיר ועדת הרבנים למען קדושת השבת, את החשיבות העליונה של הנושא עבור שולחו, האדמו"ר מגור, ואת שם מפלגתם, יהדות התורה והשבת - הרי שיכולתם של גולדקנופף וחבריו להבליג כלל אינה קיימת.
כשבש"ס יאכלו רבנות
האם באמת יצליחו במפלגות החרדיות לצמצם משמעותית את העבודות שאינן פיקוח נפש מובהק באופן שיסיר מעליהם את הלחץ? כנראה שלא. ואם כן - מה יעשו מכאן ולהבא? התשובה נעוצה בהסכמים הקואליציוניים המבטיחים כי נציג הרבנות הראשית יצורף לוועדה למתן היתרי עבודה בשבת, והמחאה הקולנית כעת נועדה למעשה להביא ליישומם. בדרך כלל חברי ש"ס ויהדות התורה אינם סומכים על כשרות הרבנות, אבל במקרה זה הם ישתמשו בה לטובתם כדי להצדיק בפני הציבור והרבנים את העבודות החיוניות שימשיכו להתבצע בשבת: הנה, המשגיח אמר שזה בסדר!
שתי המפלגות אף הקפידו להרחיק מעצמן את ועדת ההיתרים עצמה ולהשאירה בידי שר הכלכלה מהליכוד, למרות נטייתם לנכס לעצמם תחומי אחריות מעין אלה. ניר ברקת הוא מבחינתם כעת הגוי של שבת – ויש לו אפילו חותמת כשרות מהרבנות. כך יוכלו הרכבת וגופים ממשלתיים אחרים להמשיך בעבודות החיוניות בשבת כדבר שבשגרה ללא חשש משברים קואליציוניים - גם הרבה לפני שבשמיים יצאו שני כוכבים.
קובי נחשוני הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות
לתגובות: [email protected]