בפסוק זה הפותח את הפרשה, 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה', נפתח החלק השני של ההיסטוריה העולמית.
משפחת יעקב הופכת לעם, וכעם קטן וחלש מבחינה כלכלית, חודר הוא לזירה של מאורעות חובקי זרועות עולם, לזירת מלכים, רוזנים ורודנים שמאמינים מי בכוחם ומי ברעיונותיו שביכולתם לקבוע את אושרו של התבל כולו, או לפחות את אושרם הם.
ביניהם מתחוללים מאבקים שלובשים ופושטים צורה לאורך אלפי שנות היסטוריה. רובם ככולם יורדים מעל במת ההיסטוריה כלעומת שבאו, מלבד אותו עם קטן, עם ישראל.
אמנם 'ּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם', אך יחסית היו הם מתי מעט, וכמו שאומר בורא עולם, לא הכמות עיקר אלא האיכות, העיקר הוא בתפקיד הסגולי שהונח על כתפי עמי, 'לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים'.
יש לעם ישראל משימה כעם סגולה המסוגל והמחויב להיות אור לגויים. באופן תדיר יראו בו גם את האשם בכל מכל כל. אם יתבודד, יאמרו שרואה עצמו כאליטה, ואם יתערב בין הגויים, יאמרו שגוזל מהם את לחמם. עם ישראל כדוגמה ביחס להתנהגותם כה מפריעה לרבים מהם, עד שיבקשו להשמידו.
אך כך גם יופנו אליו הזרקורים ויוכל הוא להיות אור לגויים, בין אם יחפצו בין אם לאו. כבר במלחמת העולם הראשונה, שאל השואל בדרך הלצה, מי אשם במלחמה? ומיד ענהו חברו, היהודים ורוכבי האופניים. ענה השואל: מילא היהודים, ברור, אבל למה רוכבי האופניים?
שבעים נפש כוללת משפחת יעקב אבינו ברדתה מצרימה, אך גם משמת יעקב ומשנמצאים הם בגלות, המשיכו הם במסורת בית אבא ונשארו עם שמם, לשונם ומלבושם. לכן חזר הכתוב ואמר 'ואלה שמות', כי מלבד חיבתם אצל הקב"ה, יש בכך הוכחת כוונה על המשכיות ומעתה כעם.
בשעבוד ישראל במצרים, בכור ההיתוך, נוצר הדי. אן . איי. המיוחד של בני-ישראל, די. אן. איי. של עם שכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ, וכך ישרוד אלפי שנים. דווקא מתוך השעבוד, מתוך ההכרה מהי חירות האדם, יצאו הם מעבדות לחירות, מעבדי פרעה לעבדי ה' מתוך אמונה בה' ובמשה עבדו, הכנה לקבלת התורה במעמד הר סיני.
כדי לשמר את אותו די. אן. איי, בהר סיני מלבד התורה, תרד גם השנאה לעולם, שנאת אותו עם קטן שנבחר לקבל את התורה, ומכאן שמו - סיני. שנאה זו עם כל האכזריות וכפיות הטובה שבה, טומנת היא בחובה גם את התרופה, תרופה המונעת התבוללות עם-ישראל בתוך עמי תבל, ומאפשרת את שרידותו במשך אלפי שנות דור. מחלת האנטישמיות, היינו להיות נגד השמיות, נגד אלה שאינם משנים את שמם, את לשונם השמית ואת מלבושם, החלה לצמוח בפרשתנו. מבלי להצדיק ולו לרגע את המשתמשים בה, שהרי גרמו הם לרצח היהודים בפוגרומים, באינקוויזיציה, בשואה ומתי לא? אחרי הכל זוהי גם התרופה האדירה נגד התבוללות, והרבה בגינה ובזכותה יכול עמנו לשרוד ולממש את ייעודו כעם סגולה המביא בשורה לעולם. השעבוד והשנאה כלפי-בני ישראל, הצילו אותו מאבדון.
לא בכדי התורה מצווה אותנו למחות את זכר עמלק, מתי? וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, בפרט אז, 'תמחה את זכר עמלק מתחת השמים', וכך תינצל גם מפני סכנת ההתבוללות.
אך יכולת ההישרדות המופלאה של עם-ישראל מיום היוולדו בפרשתנו, אינה מטרה אלא אמצעי שמאפשר לעם ישראל להגיע ליעדו הנשגב כשיגיע לארצו, וגם בתפקידו באלפיים שנות גלותו. משה רבנו, הענו מכל האדם, מסרב בענוותנותו פעם אחר פעם, לקבל על עצמו את השליחות להוציא את בני-ישראל מארץ מצרים, אך לבסוף נעתר.
מרן הראי"ה קוק זצ"ל בספרו מדבר שור, ספר נפלא שהודפס על פי כתב ידו של הרב זצ"ל ואשר החשיב אותו ביותר, שנגנב מהרב לפני כמאה שנה, נמצא לפני כ-60 שנה ויצא לאור לפני כשני עשורים במכון הרצי"ה, ובו דרשותיו כרבה של העיירה זוימל שבליטא, כותב בהקדמה: חפצתי מאוד להתוות תו של עומק הדעת וההתבוננות על פני חלקת הדרוש ... להרחיב גבול הגיוני לב המושקפים על פי הבחנה ישרה בעומק דברי חז"ל וכתבי הקודש.
באחת הדרשות שואל הרב מה הייתה הנקודה החדשה שבגינה שינה משה את דעתו וקיבל על עצמו את השליחות? ומסביר; הנקודה החדשה הייתה דבר ה' למשה שבוא תבוא על בכורי מצרים מכת בכורות.
ומה המיוחד בה שדווקא בגינה משנה משה את דעתו, והרי תשע מכות יקדמו לה? אלא שכך אמר ה' למשה: ראה, אני שולח אותך אל פרעה עם אותות ומופתים, אך מכביד אני את ליבו והוא יסרב, או אז, 'וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה', בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ, הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ'. נטפלת פרעה לעם קטן, אך השמר לך, זהו בני בכורי, שלח את בני ויעבדוני.
ה' מבהיר למי שמתעתד להיות מנהיגם של ישראל שני יסודות חשובים יש במטרת ההישרדות של עם ישראל במצרים ומכאן והילך. האחת, בני-ישראל נקראים בניו של הקב"ה – 'בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל' וככתוב 'בָּנִים אַתֶּם לַה אֱלֹקיכֶם', לעומתם המצרים הם בניו של פרעה ' בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ'.
שנית, בני-ישראל הם בחינת 'בְּנִי בְכֹרִי', בכורם של הקב"ה, עם שהוא בכור העמים כולם, ולא עוד אלא שרצון ה' הוא שלא תהיה מקבילה במצרים, בורא עולם מבטל את קיומם של בכורות במצרים, רק עם ישראל, העם הנבחר יכול להיקרא ולהיות 'בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל'.
עתה השתכנע משה-רבנו שהוא הולך להציל ולהנהיג את עם-ישראל, היחיד והמיוחד, שלו יעודים נשגבים וסגולתו כפולה. האחת כבנים המסוגלים לתקן עולם במלכות ש-די ולהדריכו בהכרת ה'. והשנייה, כעם שלו תכונות רוחניות נעלות המיוחדות רק לו, ואשר אליהם לא יוכלו להגיע העמים עד עולם. וכך מסוגלתו ויכולתו לשמש אור לגויים, עד ש'לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים'.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל