א. 'לעקח' טוב נתתי לכם
זכינו ב"ה השבוע לבקר בירושלים עיר הקודש. ובין השאר שמנו פעמינו אל רחוב מאה-שערים, על מנת להתחדש בטלית-קטן וכיפה לקראת חג הפסח הבעל"ט בעוד מספר חודשים. ובעוד עושים אנו את דרכנו בין החנויות והבתים, מספר תוך כדי הליכה לבני משפחתי על זיכרונותיי משכונה זו, בה גדלו אבות אבותיי, עברנו ליד חנות ששלט עתיק יומין מכריז בגאון 'מאפיית בריזל', ומיד הצעתי להיכנס פנימה, להריח את הריח מהמאפים המכינים בו כבר מעל יובל שנים, ורובם ככולם לכבוד השבתות והחגים ולשמחות בקרב התושבים.
הראיתי להם על המדף עוגיות עגולות שבפי כל ירושלמי נקראים: 'לעקח'. כמדומני, שכמותם אין בנמצא בשום קונדיטוריה אחרת בעולם. שיתפתי אותם במה ששמעתי יום קודם לכן, מאמי מורתי שתחי', בעת יושבי ולוגם כוס קפה ו'לעקח' בצדה: "את הלעקח הזה המציאו הדוד היקר ר' זלמן בריזל וגיסו ר' שייע ציינווירט, סבי שאתה להבלחט"א קרוי על שמו, בעת שפתחו את המאפייה בשותפות שהייתה להם בראשית העסק.
הם חיפשו רעיון לעוגייה שלא מתייבשת במהרה, וגם שתהיה בדיוק בשיעור שעליו צריכים לברך 'ברכה אחרונה' בסיום אכילתו. כך נוצר הלעקח המיוחד, שאת סוד מתכונתו נשתמר מאז בין כותלי המקום, ורבים מבני ירושלים לא יתחילו ברית או בר-מצווה, אם אין כמות מספקת של לעקח לכל האורחים היקרים".
החנות החליפה כמה צורות, אך התוצרים נותרו כשהיו - תמיד טעימים ומבוקשים, ובמיוחד החלות הקטנות והגדולות, ובערבי חג ומועד גם חלות כתר ענקיות וחגיגיות.
ב. יתום ואלמנה יעודד
אם כבר אני מבקר בירושלים, ניצלתי את ההזדמנות כדי לפגוש אחד משפירי העיר ויקיריה. ואם ירושלים נטלה תשעה קבין יופי, הוא מאלו שנטלו מכל קבי החסד שיש בעולם, בכדי לעשות טוב לשני ולסייע לנזקק בכל עת ומקום.
כשפגשתיו היה עסוק בקריאת מכתב מסוים, ופניו נהרו מהתרגשות. ביקשתי בנימוס ונעניתי בחפץ לב, וכך קראתי את החרוזים הכתובים בכתב יד עגלגל, יען כי כנראה מחשב לא נמצא ברשות הכותבת, שהתאלמנה בטרם עת מבעל נעוריה:
"בעולם נמצאים כל מיני אנשים, מסתובבים הולכים ועושים מעשים. יש אנשים שלא חושבים על התכלית ומכלים את ימיהם על הנאה גשמית. אבל יש אנשים מסוג אחר. יש אנשים שכל הנאתם זה לשמח יהודי, שמוכנים לעשות הכל בשביל השני. יש אנשים שנותנים את כל כולם ומרבים לעשות חסד בעולם. יש אנשים שהחיים שלהם מוקדשים לציבור ומתאמצים למען זה בלי שיעור. שהשני ישמח זה בשבילם הכל. ועל זה הם מוכנים לתת את הכל".
הרמתי את עיניי, אשר בלי רשות ובלי שימת לב הורידו דמעה של רחמים, הבטתי במלאך העומד מולי והמשכתי לקרוא את סיום האגרת שהתקבל זה עתה. ולאחר שנכתב, קופל, הוכנס למעטפה, הודבק עליו בול והוכנס בידי אחד מעשרה היתומים הצעירים לתיבת הדואר ומשם הגיע ליעדו, לידי האיש שבכל חודש דואג בצניעות ובסתר למשפחה זו, כמו לעוד רבים וטובים, הזקוקים לכל סכום וסיוע, כאוויר לנשימה. וכך היא מסיימת:
"שימחתם אותנו בחגים, היה נפלא, טוב ונעים. נשאר רק להודות לריבון העולמים, שהוא אב הרחמן, מלא חסד ורחמים ויש לו בעולם שליחים נאמנים, שאת ילדיו משמחים. יהי רצון שמן השמים תבורכו בכל מכל כל, ותזכו להמשיך במעשיכם הברוכים. ותודה מיוחדת על כל חודש מחדש על אפשרות קניית מוצרים שאותנו מאוד משמחים".
ג. אשיבה שופטינו כבראשונה
מזה שנים רבות יחסית, אני מתנזר מלהקשיב לחדשות פוליטיות, ברובן הן מוצגות באופן אינטרסנטי לפי צרכיו של השופר התורן, וכולם כאחד נעלמים כחלום יעוף, ורק הזמן שהוקדש לשמיעה או לדיונים מסביבם נאבד ולא ישוב לעולם.
אך הנה, בשבוע שחלף כבר לא יכולתי לעמוד מהצד, ופה ושם הקשבתי וקראתי ובעיקר התמוגגתי מנחת.
ראיתי הרבה ממשלות בישראל שקמו ונפלו, מערכות בחירות שונות וסוערות, אבל מה שקורה בימים אלו בישראל, לא זכור לי מעודי. לראשונה עומדים פוליטיקאים מהימין שנבחרו ברוב מוחץ בבחירות שנערכו רק לפני כחודש, ואומרים את דעתם האיתנה בלי להתנצל, ובלי כיסויים של מילים מכובסות.
הם לא חוששים לומר את האמת, ולגלות את פניו של שלטון משפטי שהשתלט צעד אחר צעד, על המדינה ועושה בחוקים ככל העולה על רוחם השמאלנית. בשיטת חבר מביא חבר, הם מינו שופטים חדשים ודרשו מכולם להתיישר מול גחמותיהם שנקבעו לפי ה'סבירות' המתאימה רק להם. 'לא עוד' - אומר שר המשפטים. 'מי שקובע חוקים הם רק אלו שנבחרו על-ידי העם, והעם בישראל אמר את דברו'.
בשיחה עם ידיד יקר שעובד ב'חברה קדישא' באחת הערים בישראל, הוא סיפר לי בכאב לפני תקופה, כי על-פי החוק של הממשלה הקודמת שהורכבה מאנשי שמאל וערבים, היה עליו להסיר את שלטי 'גברים' ו'נשים' שיסמנו היכן לעמוד בעת הספדים לפני יציאת ההלוויה. התערבות ברוטאלית אנטי-דתית בכל נושא ועניין.
זכינו ב"ה, ולמעלה מחצי חברי הקואליציה הנוכחית הם חובשי כיפות. רוב רובו הגדול של יהודי ישראל בחרו במפלגות הימין החרדי ודתי, ולבי עולז בקרבי, בתקווה שיותקנו החוקים לטובת עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל, ובמהרה נזכה לאשיבה שופטינו כבראשונה בגאולה האמתית והשלמה.
ולתמונת השבוע שלי: שפרה ופועה
עוד לפני ששמעו על אבא ואמא, עדיין לא ראו את האחים והאחיות, ואפילו שם פרטי עוד לא קיבלו, ישנם ילדים רבים שזוכים להכיר את הארגון 'שפרה ופועה'. הם אומנם לא מבינים ולא יזכרו אותו בהמשך, אבל הרוגע המלווה אותם בימים הראשונים עלי אדמות עם אמא רגועה, שׂבעה ושמחה - הם חייבים ל'שפרה ופועה'.
פרשתנו - פרשת 'שמות', מתארת מיד בתחילתה את העבודה המדהימה של האם והבת, 'שפרה ופועה', שמות המיילדות היהודיות במצרים, שכך נקראו: 'שפרה' - על-שם שהיא משפרת את הוולד, ו'פועה' - שפועה לוולד ומרגיעה אותו.
ומאז יום הכיפורים בשנת תשל"ז, כאשר בעיצומו של היום הקדוש ביקש הרבי להקים את הארגון 'שפרה ופועה' כדי לסייע ליולדות בכל מה שצריכים. מ'ויגאלע', עד 'ווינדאלע' (מעגלת תינוק, ועד לחיתול), הפרויקט יצא לדרך, והתפשט בכל העולם בו ישנו ריכוז יהודי.
זכינו כמובן גם כאן במוסקבה לסניף של 'שפרה ופועה', שהוקם על-ידי נשי חב"ד, דבר שדרוש במיוחד במקום שההורים גרים רחוק, והיולדת הצעירה זקוקה למשען רציני ומסור, אותו הן מקבלות מנשים מסורות המשקיעות כוחות וזמן לעזור במזון ליולדת ובני המשפחה, ביגוד לתינוק החדש וכל עזרה הדרושה.
זכינו, גם כאן במרכז החסד היהודי שערי צדק, שיחד עם הפעילות הגדולה של ארגון 'ביקור חולים' למען חולים ובני משפחותיהם, קיבלנו את השותפות למען היולדות, וכל יולדת לפני ואחרי הלידה, מקבלת ישירות לבית הרפואה אוכל חם ומזין, ובמשלוח לפני שבת וחג, תוספות מיוחדות והכל בכדי להמשיך את המורשת הנפלאה של שפרה ופועה שזכו להקים את הדור שזכה לגאולה הראשונה ואנו נזכה לדור של הגאולה האחרונה.
גוט שבת!
שייע