אבינעם הרש
אבינעם הרשצילום: יח"צ

כשחבר שלי הציע בחור לבחורה, הוא שיווק אותו נהדר: "בחור מדהים, שונה לגמרי מכל מה שהכרת עד היום", אמר לה בביטחון.

הוא היה בטוח שבתור בחורה בת ארבעים - שכבר פגשה מאות בחורים - תדע מיד להעריך מה עומד מולה, ועם איזה בחור איכותי היא הולכת לבלות.

והוא לא אכזב.

הבחורה סיפרה שברגע שפגשה אותו, הבינה שמדובר בליגה אחרת. האינטליגנציה הרגשית פשוט נטפה ממנו: הם נפגשו בקור הירושלמי, לכן מיד שאל איפה היא מעדיפה לשבת ולשתות משהו חם, או שאולי בכל זאת היא רוצה לטייל? במהלך הדייט התחזקו הרוחות, אז הוא הציע לה באבירות את המעיל שלו ולאחר מכן נכנסו לאכול משהו והוא כמובן הזמין, ושילם. בסוף הפגישה המוצלחת הוא התעקש להסיע אותה במכונית שלו עד הבית שלה.

היא ציינה לעצמה שאחרי כל ה'זומבים' וה'יצורים' שנפגשה איתם, באמת מדובר בבחור יוצא דופן. כמה דקות לפני שנפרדו באותו ערב, הוא סיפר לה קצת על משרד רואי החשבון שבו הוא עתיד להתמנות כשותף, והיא כמעט צבטה את עצמה כדי לדעת אם זה אמיתי.

לקראת הפגישה השנייה היא פיתחה כבר ציפיות, ושוב הוא לא איכזב. הוא לקח אותה למסלול מהמם עם שקיעה מכשפת, והם בילו למעלה משעתיים בנינוחות וברוגע. הבחורה הייתה בעננים. הוא אמר לה שבין היתר הוא גם מדריך טיולים, אבל רק כשהזמן מאפשר לו, אחרי כל ימי המילואים שהוא עושה בתום שירות ארוך ביחידת 'מגלן'.

אבל בפגישה השלישית הוא אמר לה בעדינות שהוא רוצה להגיד לה משהו. ׳הנה זה מתחיל׳, היא חשבה, ׳אין מצב שלא מסתתר משהו, מאחורי כל הטוב הזה׳. היה לה ברור שמשהו חייב לצוץ - והמשהו הזה, כמו שהיא חשבה, אכן צץ.

"תקשיבי", הוא הסתכל לה בעיניים והפסיק...

"נו, דבר כבר, אתה מותח אותי..." היא אמרה לו.

"יש לי ילדים. שני ילדים מקסימים, שאני משוגע עליהם...".

היא הייתה בהלם.

היא הרגישה כאילו הוא סגר את כל החלונות, פתח את המזגן על החום המקסימלי וכיוון אותו ישר לפרצוף שלה. וכל מה שיכלה לומר תוך כדי הסערה שהתחוללה בתוכה היה: "למה לא אמרת לי קודם? למה חבר שלך שהכיר בינינו, לא אמר את זה קודם?".

"כי ידעתי שלא תסכימי להיפגש איתי", הוא אמר בשקט, "עכשיו אחרי שנפגשנו ואת מכירה אותי, תחליטי אם את רוצה להמשיך לצאת איתי, למרות המורכבות".

*

היא ביקשה לחשוב על העניין, ולקחה הפסקה מהקשר הזה למשך שבועיים. שבועיים שבהם התייעצה וחשבה ושאלה ודיברה ושיתפה והתלבטה, ובסופו של דבר הגיעה למסקנה שאם היא כבר נפגשה עם מאות בחורים רווקים בלי ילדים, ואף אחד מהם לא התאים לה - הוא פשוט זהב טהור. וכן, יש לו ילדים, אבל מה לעשות, זה מה שמתאים לה. והיא החליטה ללכת על זה.

אבל היא התקשרה לנזוף בחבר המשותף שלהם שהכיר לה אותו, ושאלה אותו בכנות: "איך העזת לא לספר לי דבר כזה? איך הסתרת את זה ממני? אתה באמת חושב שזה לא מגיע לי לדעת עם מי אני נפגשת?!".

הם התחתנו, ונולדו להם עוד שלושה ילדים משותפים. המורכבות הייתה אמיתית, אך בכל זאת היא מרגישה מאושרת כפי שאף פעם לא הייתה.

עכשיו, כשהיא אמא לשלושה ילדים קטנים, אוחזת בעגלה של התינוק, היא יודעת שכנראה הייתה מסרבת להיפגש עם בעלה אילו הייתה מודעת לשני הילדים שלו. אבל בזמן האחרון היא מרגישה שלא רק שאין בה כעס והקפדה על החבר המשותף שלהם, אלא יש בה אפילו הכרת הטוב כלפי ההחלטה שלו, להסתיר ממנה את האמת בשעתו.

לאחרונה שאלתי אותה: "אז לדעתך אפשר להסתיר כל מיני דברים כאלו, מהדייט המיועד ולא להגיד לו את האמת?" היא חשבה וענתה לי: "פעם הייתי אומרת לך ברור שלא! אבל עכשיו אני מבינה שלחיים יש את הדינמיקה שלהם לכן ׳כל מקרה לגופו׳, אין כאן כללי אצבע".

*

אז תכל'ס, מה אנחנו אמורים לעשות כשיש לנו מועמד שנראה לנו ׳תפור׳ על מועמדת, ואנחנו רוצים שהיא לפחות רק תכיר אותו בשביל להתרשם ממנו - ואחר כך נראה לה את כל התמונה כדי שתקבל החלטה נכונה ומאוזנת יותר?

יש כאלו שאומרים שצריך ללכת לפי 'חוק הפגישה השלישית': כלומר, תסתירו מה שבא לכם, עד לפגישה השלישית ואז תחשפו את כל הקלפים.

יש כאלו שאומרים שמאחר ואין באמת אפשרות לתהות על קנקנו של בן אדם בתוך שלוש פגישות, אז אנחנו צריכים קצת יותר זמן בשביל לחשוף הכול. מה שכן צריך זהירות יתרה בכדי שלא ייווצר מצב שאחד מהצדדים כבר יהיה שקוע מבחינה רגשית בקשר - ואז הפרידה תהיה מבחינתו הרבה יותר מורכבת. לא בדיוק סיטואציה מוסרית.

כך או אחרת, נראה שבסופו של דבר, כל אחד יודע בדיוק מתי הסתרת המידע הופכת מאמצעי חיוני בדרך לחופה - להונאה ולתרמית של ממש. וברוך ה׳ שבדיוק בשביל רגעים כאלו יש לנו את השכל הישר והמוסר האנושי.

מה זה אומר? שמעכשיו כל אחד יוכל להסתיר איזה מידע שהוא ירצה עד אחרי שהצד השני יתקשר אליו רגשית? בוודאי שלא! וברור שיש הבדל בין הסתרת מידע שברור לנו שיש בה פגיעה חמורה בצד השני, לבין הסתרת מידע שאין בו צד אפל.

ואולי זה בדיוק ההבדל בין מתמטיקה - כן לא שחור לבן - למתמטיקה של החיים, בה עיגולי הפינות וההליכה אחרי האינטואיציה, הם הם, הכלים הכי בטוחים שנשארו לנו בדרך אל האושר. בכל אופן, תמיד כדאי ומומלץ לא לשמור על הדברים הרגישים הללו בבטן, וללכת להתייעץ עם סמכות מקצועית שתוכל לתת לנו את הפרספקטיבה הנכונה והאובייקטיבית.