מילה אחת שאומרת המון. אמריקה- פנטזיה של ארץ רחוקה, מעבר לים, בה הכל אפשרי, בה כל אחד יכול להמציא את עצמו מחדש.
הסרט החדש אמריקה הוא הסיפור של אלי, אחד מגיבורי הסרט, שנסע לאמריקה בדיוק בשביל זה - להתנתק משורשיו ומהמקום בו גדל ולעצב את גורלו בידיו. אך מספר אירועים מובילים אותו לחזור אל המקום שעזב. המפגש שלו עם חברו יותם והקשר עם ארוסתו איריס ממקם אותו במקום שונה לחלוטין ממה שהוא מכיר - חנות פרחים.
בסוף, אלי חוזר לארץ מארה"ב לאחר עשר שנות היעדרות. אבל המפגש עם יותם, חבר ילדות ואיריס ארוסתו, מוביל לסדרת אירועים המשנה את חיי כולם.
ולמה דווקא עולם הפרחים? במאי הסרט,אופיר ראול גרייצר מסביר שעולם הפרחים והצמחים מקביל לבני אדם - בשביל שצמח ישרוד, צריך להעניק לו מים וחום, להגן עליו ולאהוב אותו. אם הוא יקבל את זה, אז הוא יצמח ויפרח ויישא פרי, ואם לא, הוא ינבול.
שלושת הסיפורים שמלווים את הסרט, שזורים זה בזה, כמו זר פרחים: הם הדרך לייחל לעולם, בו ילדים יגדלו בסביבה מכילה שיש בה אהבה וחמלה. כך הם יגדלו להיות אנשים טובים יותר, עבורם ועבור החברה שבה הם פועלים. כי אם הם יגדלו בסביבה קרה ומאצ׳ואיסטית, שמקדשת אלימות, זה יהיה פצע לכל החיים, עבורם ועבור האנשים סביבם.
אלי חוזר לארץ מארה"ב לאחר עשר שנות היעדרות. המפגש עם יותם, חבר ילדות ואיריס ארוסתו, מוביל לסדרת אירועים המשנה את חיי כולם.
ומוסיף ומספר הבמאי על הסרט המרגש והמיוחד הזה שכבר שכה להרבה שבחים: 'כשניגשתי לעשיית הסרט, התפיסה הייתה שאני רוצה לעשות סרט "ישן", כמו מפעם, משנות ה70. סרט שיש בו אהבה גדולה לקולנוע, שמספר סיפור שחורג מעבר למסך.
אבל מתברר שבמהלך הפקת הסרט התערבבו דברים שקרו מסביבו גם באופן אישי, אבל בעיקר לעולם סביבו. משבר הקורונה היה אחד מהם. 'כתוצאה מכך' הוא אומר לנו, "בתהליך היצירה, הרגשתי שאני כותב רומן, שנהיה יותר אישי מיום ליום ומרגע לרגע, תוך התמודדות מעשית ורגשית עם עולם במשבר. למיטב ידעתי, היינו הסרט הישראלי הראשון שהצטלם בארץ במהלך הקורונה. קשיי ההפקה היו רבים ולא צפויים, אך האתגר הכי גדול בעשייה היה להישאר נאמן לחזון שלי, למרות כל הרעש מסביב. כל פיסה בסרט, אביזר או פריט לבוש, או בחירה אומנותית או אסתטית, יש מאחוריה רעיון מוגדר, כולל נוכחות של דברים שעיצבו את זיכרונות ילדותי" הוא מסביר.
אכן. בסרט יש עולם שיש בו חמלה, קבלה, אנושיות - והרבה הרבה טבע.