דבריו של שר התקשורת שלמה קרעי אודות עתידו של תאגיד השידור הציבורי והכוונה לקצץ בתקציבו, מטריד מאוד את עובדי התאגיד שקיימו ישיבת חירום. עם העיתונאי והעורך איש התאגיד, עומר בן רובי, שוחחנו על התחושות הקשות בקרב עובדי התאגיד.
"החשש הוא מחוסר הוודאות", אומר בן רובי. "לפעמים מדברים על הפרטה כאידיאולוגיה, לפעמים על סגירה כיעד סופי, לפעמים כתהליך שמתחיל בייבוש חלקים מסוימים עד כדי סגירה סופית, ולפעמים מדברים על תיקון. זה מה שטורד את מנוחתם של אלפי אנשים שכרוכים במעגל הראשון מעבר לרבים שבמעגלים הרחבים יותר".
ואולי, שאלנו את בן רובי, חוסר הוודאות קיים גם אצל השר עצמו, שכן גם הוא עצמו אמר שעליו ללמוד את הסוגיה לעומקה לצד התפיסה העקרונית שהוא מאמין בה. "אם זה המצב אז מצוין", אומר בן רובי המציין כי כמי שכיום כבר אינו מנהל בתאגיד אלא רק עובד בארגון, ועם זאת אם הוא מרשה לעצמו לדבר בשמם של העובדים וההנהלה הרי ש"אם אכן לא התקבלה הכרעה ויש מערכת מקצועית של דיונים, בדיקות ובחינות של מה ניתן לשפר, מה עובד יותר או פחות טוב מתוך הבנת נחיצות התאגיד הציבורי והבטחת קיומם ופרנסתם של אלפים רבים, אם זה המצב של עבודה מקצועית עניינית ורצינית כדי להבין לאן פנינו זה יכול לצמצם קצת מחוסר הוודאות".
"אין לנו ספק שמהבחינה המקצועית נעשית עבודה טובה", אומר בן רובי על תפקודו של התאגיד על היבטיו השונים. "החשש שלנו הוא ממהלך שלא יהיה ענייני. בסך הכול, הציבור מביע אמון בתכנים שמשודרים בתאגיד. לא תמיד אנשים פנויים להבין מה שייך למה, ואני מודה שגם אני לא תמיד יודע מה שייך למה, אבל מדובר על רשת ג' וכאן מורשת ורשת ב' ותכניות הטלוויזיה ותכני הדיגיטל, המספרים מאוד גבוהים, בעיקר במה שכרוך בצפיות והאזנות בדיגיטל כשאנחנו בדור שפחות סופר את מה שרואים מול המסך. אנשים צורכים את התכנים בכל שעה בדיגיטל. מבחינת האיכות אני מודה לאל ולציבור, אבל כשמדובר בפוליטיקאים אני חשדן יותר, כי אני אזרח מהשורה שיודע שלפעמים למעלה משחקים עם הדברים ואני מקווה שהסיבות ענייניות. אנחנו מוכנים לדיון אם הוא ענייני. יש לנו הרבה מה לומר על נחיצות השידור הציבורי".
על דבריו אלה החושדים בחוסר ענייניות של הגורמים הממשלתיים ובראשם שר התקשורת, שאלנו את בן רובי אם אכן החשש הוא שמעשיו של השר הם D-9 המסתער על התקשורת בשליחותו של נתניהו. "כל ממשלה באה לעשות טוב לעם ישראל ולבוחרים שלה, ולכן לא לגמרי מובן לי מה הכמיהה והריצה הזו להכריז הכרזות על כך שאין מקום לשידור ציבורי בישראל ושהכול צריך להיות מסחרי הנתון בידי בעלי ההון. כלומר להעביר את כל המשאבים התקשורתיים לרשות יזמים פרטיים, אני בטוח שזה מצריך בחינה לעומק לפני הכרזות כאלה".
בן רובי מחדד ומבהיר כי "חוץ מחשיבות השידור הציבורי וחשיבות התרבות הישראלית שתהיה בידי הציבור ולא רק בידי אנשי עסקים פרטיים, יש כאן אלפי עובדים ומשפחות ויש דיבור שצריך להיות עמוק יותר כדי להוכיח שהוא ענייני ורציני, בוודאי לא בשבועות הראשונים לממשלה חדשה לצאת בהכרזות שגורמות לאנשים רבים לא לישון בלילה, ולא בצדק כי מדובר באנשים שעושים את עבודתם ומשקיעים ממרצם וזמנם. מגיע להם לפחות שידברו איתם ברצינות על עתידם לפני שיכריזו הכרזות כאלה".
על הגישה לפיה ממשלה חדשה צריכה לבצע את המהלכים שהיא מאמינה בהם כבר בימיה הראשונים, שאם לא כן דברים לא ייעשו בכלל, הוא אומר כי אכן לכל מנהל חדש אומרים שיתחיל עם מה שהוא מאמין בו כי אם לא כן יהיה לו קשה, "אני מבין את התפיסה הזו, אבל כמות הבעיות שיש במדינת ישראל והביות שעם ישראל חווה מבחינת ביטחון, ביטחון אישי, איומים חיצוניים, יוקר המחיה ועוד, השידור הציבורי נמצא רחוק מהמגה-בעיות הללו, ולכן זה נראה לי קצת נמהר".
עוד אנחנו שואלים את בן רובי אם כמי שבעבודתו נחשף למגוון רחב של אוכלוסיות בציבור הישראלי, הוא מבין את מי שחש שאין לו ייצוג בתאגיד, והוא משיב בחיוב: "אני יכול להבין אנשים שמרגישים שהייצוג בתקשורת בכלל ובפרט בתקשורת הציבורית צריך להיות מגוון יותר. אני חושב השידור הציבור עושה יותר והאינטרס שלו הוא כזה. כשאתה מביא אדם מאזור מסוים ומחשיבה מסוימת ומעולם ערכי ותרבותי מסוים זה מביא את זה לשידור וכך גם הוא מביא צופים וקהל לשידור. זה מה שעושים האנשים שסביבי. תמיד אפשר לעשות יותר, אבל בין זה לבין הפרטה או סגירה אני לא מוצא את הקשר. בעיניו האינטרס למגוון הוא אינטרס משותף לממשלה, לציבור הצופה והמממן ולתאגיד. אין כאן ניגוד עניינים אלא אינטרס משותף. בוודאי שצריך לדבר על זה יותר, אבל כרגע זה נראה כמו סתימת פיות ופגיעה בפרנסה של אלפי אנשים, מה שלא מסתדר עם עולם הערכים היהודי שלי".
באשר לסוגיית הרייטינג הטלוויזיוני הנמוך שלו זוכה השידור הציבורי, לו תעלה השאלה על שולחנו של השר כחלק מהדיון כולו, מדגיש בן רובי כי יש לזכור שצריכת תכנית כיום אינה בהכרח דרך מסך מכשיר הטלוויזיה אלא דרך מגוון ערוצי דיגיטל, אפליקציות, רשתות חברתיות, יוטיוב ועוד. נתוני הדיגיטל מלמדים על קהל רחב מאוד של צרכנים, אומר בן רובי המוסיף כי יש מקום גם לתהות האם רק מה שזוכה לקהל רב ראוי להשקעה כספית. לעומקה של תהייה זו הוא אינו נכנס, אך הוא מעיר כי אין בעל אינטרס כלכלי שישקיע בסרט על כתר ארם צובה או על ביקור בקבר רבי נחמן שישודר מול תכנית עתירת רייטינג כמו הזמר במסכה וכיוצא באלה. "איך תיאלץ איש עסקים פרטי להשקיע כסף בכך?", הוא שואל ושולח עקיצה לעבר הממשלה שמצאה לנכון לפצל משרדים ולממן זאת מכספי הציבור על אף שהציבור מעניק למהלך שכזה הרבה פחות רייטינג מאשר לשידור הציבורי. "זו נקודה כואבת ושוברת את המורל של אנשים שמתמודדים עם יוקר המחיה שמסתכלים ולא מבינים את סדר העדיפויות".