פרשת וארא

"ניסינו לגדל דור של חיי תורה בעולם המעשה, ובמקום זאת גידלנו דור שמאבד את התורה בתוך עולם המעשה", יגיד רב כלשהו עוד כמה שנים.

חזון המציאות שבה הרוח מבדרת את השיער ואת הלב של הנשמה ששקועה בעולם ארצי מנחה לעתים את הדרך שבה אנחנו רוצים לפעול בעולם.

התמונה הנפלאה של חייל שמניח תפילין בעודו עוטה ציוד צבאי על רקע הזריחה, כמו חברו שפותח בתוך השוחות ירושלמי על סדר מועד, הן אולי התמונות האידיאליות שאנחנו רוצים לצייר.

"זה לא ילך בינינו, אתה צריך להבין", אומרים בני ישראל למשה, "וזה לא אתה, זה אנחנו, יש מלא משימות בעבודה ואנחנו לא מוצאים שניה לנשום, לראות את האופק". ומוסיפים אימוג'י בוכה אבל מחייך, "והיה נפלא אתמול בלילה, שלא תבין לא נכון, והעם שיזכה בך…"

איזו באסה זו, למנהיג, לגלות שאף אחד לא יצא אתו לכיכר במוצ"ש, והוא יושב שם לבד עם שבט אחד מבני עקיבא, שרצו להביע שותפות עם עם ישראל. והכי מבאס, שזה לא שלא מסכימים אתו, אלא פשוט שהדור לא פנוי כרגע לשמוע את הבשורה שלו.

השליח שמביא את הבשורה צריך להיות יצירתי. יכול להיות שעליו פשוט להרים בכוח קולו, ואם הוא רק יצעק יותר חזק, ליותר זמן, הדברים יוכלו להיכנס אל הלב. אבל לפעמים צריך ממש להתאים את הבשורה, והבשורה על פי דור אחד ואוכלוסייה אחת, לא צריכה להיות זהה לבשורה שמתהווה במקום אחר. הרוח שמלווה אותי בצבא, לא צריכה להיות אותה רוח שמעיפה אותי בישיבה, וכנראה שגם בחיי המשפחה בהמשך. שליח ה' צריך להיות רלוונטי וקשוב ולהצליח לגרות את בני הדור לראות את האות שלהם בספר התורה, גם כשעיניהם כהות.

אם כנים הדברים, אפשר לתרץ את שאלת משה "הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה". פרעה ובני ישראל לא משחקים על אותם חיים. לפחות במובן הטכני, פרעה חי חיים של שפע, של חירות, של בחירה.

אם לא נוח לו ללכת לקבלת פנים עם מלכת כנען הוא יכול להישאר בבית, אף אחד לא נותן לו הוראות, ואף אחד לא נותן לו תחושה שהוא מוצף. בני ישראל ששקועים עמוק בתוך השיעבוד, באמת לא שמעו אל משה, אבל זה לא היה קשור לעובדה שהיה ערל שפתיים, אלא היה זה דין במקבל, שהיה עסוק ועמוס, ולא יכל לשמוע.

כך אפשר לראות גם את החשיבות של החלפת המנהיג והמעבר ממשה ליהושע. דור חדש צריך שפה מנהיגותית חדשה.

יהיו הדברים לזכר נעם ריינפלד ז"ל שהוסיף אור וטוב בעולם ונהרג בתאונה השבוע.

אלון בלוך הוא יוצר ותלמיד בישיבת עתניאל