למאבק על איכות הסביבה יש שני פנים. הצד שמצטלם היטב בחדשות ונראה יפה, חדשני, מערבי ובון טוני הוא הפעילות של "המאבק במשבר האקלים". הוא נערך בכנסים מרשימים. לפני חודשים אחדים נערכה במצרים ועידה גדולה ונוצצת בחסות האו"ם, בהשתתפות שועי עולם. כספים רבים עוברים למימון הכנסים והאנרגיה של יחסי הציבור מושקעת בהם. כך במדינות המערב, וכך גם בישראל.
בשנים האחרונות השיח בישראל ובעולם סביב משבר האקלים השתלט על שיח איכות הסביבה. אומנם, ישנה חשיבות לשותפות של מדינת ישראל ומדעניה בפיתוח הטכנולוגיות של מניעת פליטות וייצור אנרגיה ירוקה ונקייה; אבל ההשפעה האובייקטיבית של הפחתת הזיהום במדינת ישראל על מצב האקלים העולמי הוא בין זניח ללא קיים.
לעומת זאת, ההשפעה על בריאותם ועל איכות חייהם של תושבי ישראל היא קריטית.
בצד השני, במקביל למאבק האקלים, עומד הצד הסביבתי האפור, הצד הישן והכבר לא מאוד מגניב. הוא כולל, בין השאר, את הצד של אכיפה יומיומית וחינוך תלמידים למודעות סביבתית, מניעת השלכת פסולת ושריפתה, אכיפה על קבלנים ששופכים פסולת בניין בשטחים פתוחים ובנחלים, אכיפה על מפעלי בטון שפעם אחר פעם מפירים את הוראות החוק וממשיכים לזהם את האוויר שאנחנו נושמים, אכיפה כנגד חציבה בלתי חוקית, אכיפה כנגד שריפות פסולת חקלאית וביתית וכנגד שריפות פסולת אלקטרונית שממשיכה להישרף בשביל להוציא את המתכות היקרות שבה.
הטיפול בסוגיות האלה אינו תיאורטי, והוא משפיע ישירות על הבריאות ועל איכות החיים של כל תושב במדינת ישראל.
לפי ארגון הבריאות העולמי, מדי שנה גורם זיהום האוויר לכ־2,500 מקרי מוות בטרם עת בישראל, וכן לתחלואה ולנזק כלכלי של עשרות מיליארדי שקלים. כל זאת בגלל נזקים בריאותיים של זיהום אוויר הכוללים תרומה למחלות כמו סרטן, מחלות לב, שבץ ועוד.
מאבקה של מדינת ישראל על איכות הסביבה צריך להתבטא בראש ובראשונה במאבק על מה שקורה אצלנו בחצר האחורית. לצערנו, מדינת ישראל מפגרת אחרי מדינות אירופה באימוץ חקיקה ותקני איכות הסביבה, יכולות האכיפה אינן תואמות את היקף המפגעים הקיים, והמערכת קורסת תחת עומס העבודה. כשאתם נוסעים בכביש ורואים ענני עשן או פסולת מושלכת, זה לא כי לא אכפת, אלא כי לא מספיקים.
המאבק גם לא יכול להיגמר בקו הירוק, שכן המפגעים חוצים כל גבול, תרתי משמע. למדינת ישראל ישנה אחריות מלאה על מה שקורה ביהודה ושומרון, שבשל פערי החקיקה שנוצרו לאורך השנים, הפכו להיות פח הזבל של מדינת ישראל ושטח הפקר סביבתי ואכיפתי.
בשעה טובה הוקמה ממשלה בישראל, ועל שרת הגנת הסביבה החדשה לפעול למען הסוגיות הבוערות בשטח, תרתי משמע. מבחן ההצלחה בתפקידה לא יהיה מספר הטרקלינים שבהם ישבה עם מנהיגי העולם החופשי, גם לא יוזמות פופוליסטיות של הפסקת שימוש טוטאלית בכלים חד־פעמיים.
המשימה העיקרית תהיה סידור מחדש של החקיקה בענפי פסולת שטרם הוסדרו, החלת חוקי הסביבה שחוקקו בישראל הקטנה גם ביהודה ושומרון, הקצאת משאבים לטובת אכיפה קשיחה וענישה מחמירה כנגד מזהמים מסיבות כלכליות, ותיקוני חקיקה להחמרת הענישה על עבירות סביבתיות. הצלחה במשימות אלו תביא לשינוי מהיר ומורגש בבריאות הציבור ובאיכות חייו, ואז יהיה אפשר לדבר גם על התרומה של ישראל לאקלים העולמי.
חוסר המחויבות הפוליטית של השרה הנכנסת כלפי הארגונים הירוקים הנטועים עמוק בשמאל הישראלי והעולמי, מאפשר לה חופש פעולה לעסוק בדברים החשובים באמת, ולשנות את המציאות במקום רק לדבר על כך בצורה תיאורטית. יש פה הזדמנות היסטורית לממשלת הימין, ודווקא לימין, להתמקד בסביבה שלנו. במה שאנחנו אוכלים, שותים ונושמים. אנחנו לא יכולים להציל את העולם בשלב הראשון, אבל אנחנו צריכים ויכולים לתעל את היכולות של מדינת ישראל כדי לקחת את השמירה על הסביבה צעד אחד קדימה. הגיע הזמן.
הכותב הוא סמנכ"ל הפורום לישראל ירוקה
***