בעוד בישראל נראה כי סוגיית הרפורמה במערכת המשפט היא הדבר הגדול ביותר על סדר היום, ברמה המדינית ישנן סוגיות משמעותיות לא פחות העומדות על הפרק, ובראשן החשש ההולך וגובר מעוד הקצנה של איראן ומפריצה שלה לפצצת גרעין.
השבוע ביקר בישראל היועץ האמריקני לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, ואחריו צפוי להגיע לכאן גם מזכיר המדינה אנתוני בלינקן. למרות הפרסומים על דאגה בממשל האמריקני מפני הרפורמה המשפטית בישראל, איש מהם לא בא הנה כדי לעסוק בה. הם כמובן יביעו את החשש שלהם מצעדים מסוימים שעלולה לנקוט הממשלה החדשה, אבל מה שמביא לכאן את שני קובעי המדיניות העיקריים של הממשל האמריקני הוא עניינים שונים לגמרי.
חשוב לציין כי הקולות הרמים והנזעמים שנשמעים נגד הרפורמה מגיעים לארצות הברית. מי ששולחים את המסרים מישראל מכוונים אותם לאוזניים מסוימות מאוד בקרב בכירי הממשל האמריקני, ומעבירים אותם באופן מבהיל ככל האפשר כדי לעורר אמוציות דומות לאלו שמתעוררות בישראל.
אבל, בסופו של דבר, סאליבן ובלינקן מגיעים לישראל עם מקל וגזר שמתחילים בעניין אחד מרכזי מבחינתם – הפלשתינים. מכאן והלאה גם המומחים חלוקים כיצד יש לראות את הביקור וכיצד צריך להתייחס אליו.
השגריר לשעבר יורם אטינגר, שכיהן כקונסול וציר בשגרירות ישראל בארצות הברית, מסתכל על הממשל הדמוקרטי הנוכחי במבט פסימי מאוד. "חזרנו לשגרה של לחץ נשיאותי ולחץ של מזכיר המדינה על ישראל כמו שהיה מאז 1948 ועד טראמפ. בתקופת ביידן זה התחדש, והגורם העיקרי הוא שהנשיא ביידן מחזיר את מחלקת המדינה למרכז הבמה של עיצוב המדיניות, ומה שמנחה את מזכיר המדינה הנוכחי ואת הפקידות שלו הוא גישה קוסמופוליטית שמעדיפה שיתוף פעולה או עמדה משותפת עם האירופים ועם האו"ם, ולא פעולה או מדיניות עצמאית חד־צדדית של האמריקנים. לדעתי זה פוגע, כמובן, בראש ובראשונה בארצות הברית, אבל גם בישראל ובבעלות ברית אחרות במזרח התיכון - במיוחד סעודיה, האמירויות ומצרים".
איך הגישה הזו תשתקף בביקורים של ג'ייק סאליבן ואנתוני בלינקן?
"שני האישים יגיעו לכאן ויבליטו את הפערים בעמדות כלפי איראן ובסוגיה הפלשתינית. בלינקן הוא מעצב המדיניות הראשי של הממשל וביידן פועל על פי המדיניות הזו. בלינקן מאמין שאך ורק האופציה הדיפלומטית עם איראן היא היעילה ביותר, והוא שולל אופציה צבאית. הוא רואה באופן פוטנציאלי את האייתוללות כנושאים ונותנים לגיטימיים, ומאמין שתמורת חבילה נדיבה הם מסוגלים להסכים לדו־קיום בשלום עם השכנות הסוניות ולהתנתק מהחזון הפנאטי שלהם.
"אחרי ארבע שנים של טראמפ אנחנו חוזרים לתפיסת העולם שרואה את הנושא הפלשתיני כשורש הסכסוך במזרח התיכון – הנחה שאין לה שום קשר למציאות. זה טיפוסי למחלקת המדינה, שבאופן שיטתי נכשלת במזרח התיכון. חשוב להבין שהסיכוי לשינוי עמדה של היועץ לביטחון לאומי, שבלינקן אחראי למינויו, הוא קלוש ביותר עד אפסי. יש להם תפיסת עולם שמנחה אותם שנים והם משוכנעים שהיא התפיסה הנכונה. הכישלונות שנחלו עד היום לא מבלבלים אותם", אומר אטינגר.
אם זו אכן העמדה – מה צריכים ראש הממשלה ושר החוץ לענות?
"אני מקווה מאוד שבני שיחם הישראלים יעשו את הדבר הנכון במפגש עם שני האורחים - כלומר לא ידגישו את הצד הישראלי בנושא האיראני או הפלשתיני, אלא את האינטרס האמריקני. האתגר של ראש הממשלה, שר החוץ, שר הביטחון והשר לעניינים אסטרטגיים הוא להבהיר לאמריקנים באופן מוחשי מדוע שליטה ישראלית ביהודה ושומרון מקדמת את האינטרסים של ארצות הברית גם במזרח התיכון וגם מעבר לו, ולהפך - מדוע הקמת מדינה פלשתינית תפגע קשות באינטרסים האמריקניים.
"יש הרבה פעמים ניסיון לספר לאמריקנים מה מעיק עלינו ומה האינטרסים שלנו, בשעה שאנחנו יודעים שהם רוצים לקדם את האינטרסים שלהם. הם הרי באים לכאן כדי להפעיל לחץ לקידום המדיניות שלהם, כמובן. הם רוצים להביא לכך שישראל תבצע מחוות לפלשתינים. הם ינסו לשכנע את בני השיח שלהם בישראל שהתקדמות בדיאלוג עם הסעודים תלויה, לכאורה, בעניין הפלשתיני. אבל זה לא נכון", מצהיר אטינגר, "כל מי שמבין את מדיניותו של יורש העצר הסעודי יודע שהוא המנוע מאחורי הסכמי אברהם, והוא מעולם לא התנה אותם בסוגיה הפלשתינית; היא לא נמצאת אצלו בסדר העדיפויות, ויחסו לפלשתינים אדיש עד שלילי עקב ההתנהלות שלהם, שמבחינתו נתפסת ככפוית טובה במישור הפנים־ערבי".
האם המחלוקות הקיימות, הן בנושא הפלשתיני והן בזה האיראני, עלולות ליצור התנגשויות כמו אלו שראינו בזמן אובמה?
"אין ספק שצריך להדוף את הלחצים האמריקניים. זה אומנם מביא למתיחות קצרת טווח, אבל בפרספקטיבה רחבה הדבר הגביר את שיתופי הפעולה ואף הביא הישגים לישראל".
אתה רואה את הבכירים האמריקנים מעלים דאגה כלשהי בפני ראש הממשלה והשרים לגבי הרפורמה במערכת המשפט?
"אין ספק שהם ימנפו את המומנטום כדי להפעיל לחץ ולהגיד שבעלי הברית מתקשים להגן על ישראל בגלל הרכב הממשלה; אבל לא הייתי מייחס לזה חשיבות רבה. היועץ לביטחון לאומי לא קם בבוקר ושואל אם יריב לוין קידם את הרפורמה שלו או לא. יש דברים משמעותיים אחרים שמעניינים אותו".
תחת לחץ פרוגרסיבי
לעומת השגריר לשעבר אטינגר, ד"ר מייקל אורן, שגריר ישראל לשעבר בארצות הברית, אומר שדווקא כעת, בביקורים הנוכחיים, ייתכן שנוצרה הזדמנות פז להשיג מהאמריקנים הישגים חשובים בתחום המאבק בגרעין האיראני – גם אם תידרש מעט התגמשות מצידה של ישראל.
ראשית, אורן חושב שהממשל בראשות ביידן אינו עוין לישראל, ורחוק מאוד מלהזכיר את ימי אובמה הקשים. "ברק אובמה לא אהב את ישראל באופן מופגן. כאן מדובר בממשל שבו הפקידים הבכירים הם פרו־ישראליים – אבל אסור לשכוח שלצד זאת הם גם דמוקרטים. יש צד פרוגרסיבי במפלגה שלהם שלוחץ עליהם לגנות בנייה בהתנחלויות, לגנות עלייה להר הבית ובאופן כללי להקשות על ישראל.
"אז נכון שיש נושאים שיש בהם חוסר הסכמה, אפילו חוסר הסכמה משמעותית, אבל מדובר ללא ספק בממשל שנמצא בצד של ישראל ולא בצד הנגדי. הרי בתקופת אובמה היו מגנים אותנו על בניית יחידות דיור בודדות בגילה והקונסוליה לפלשתינים בירושלים הייתה בשיא פעילותה. הדברים האלה לא קיימים היום", הוא מוסיף.
מה רוצים האמריקנים מישראל בשלב הנוכחי?
"בלינקן וסאליבן באים לדבר בעיקר על הנושא הפלשתיני - המצב ביהודה ושומרון, הכשרת יישובים שהיו לא חוקיים, ומה שמוגדר 'אלימות המתנחלים'. החשש העיקרי של הממשל האמריקני מפני הממשלה החדשה קשור בפלשתינים ובשינויים שעלולים לחול - בין ממה שקורה בהתנחלויות ובין מעלייה להר הבית. הם לא רוצים שהמצב יורע.
"עם זאת, הממשל האמריקני גם מבין את המצב והתנאים. איש לא ידרוש כאן הקפאת בנייה כמו בימי אובמה, אבל כן תהיה בקשה לרסן את הבנייה ולא ללכת לצעדים מרחיקי לכת. אולי תהיה גם בקשה לרסן עליות להר הבית".
מה נתניהו יכול לתת לממשל כשהוא עומד בראש ממשלת ימין שהתחייבה להגדיל את הבנייה בהתיישבות ולאפשר עלייה להר הבית?
"נתניהו יעמוד בפני מצב קשה מאוד, אבל הוא יכול להיזכר באירוע מהעבר ובתוצאות שלו. בתקופת אובמה הייתה דרישה להקפאה של עשרה חודשים, וישראל נטתה לא להסכים לה. במסגרת השיח על המחיר הכבד שתשלם הממשלה הושגה התחייבות שהאמריקנים יספקו לראשונה מטוסי 35-F לחיל האוויר. המטוסים אומנם סופקו רק אחרי כמה שנים, אבל הכול החל באותה נקודה. בסופו של דבר נתניהו היה יכול לבוא לציבור שלו ולומר – עשינו ויתור לתקופה מסוימת, אבל השגנו עוד עליונות צבאית שלא הייתה בידינו ושהאמריקנים לא הסכימו לתת או למכור לנו לפני כן.
"ברור שזה לא יהיה פשוט לראש הממשלה, אבל אני מזהה כאן הזדמנות", אומר אורן. "הדבר החשוב לנו ביותר הוא הנושא האיראני. נוכל לומר שנסכים להתפשר ולבוא לקראת האמריקנים בנושאים מסוימים, אם הם יבטיחו לנו גב ושיתוף פעולה נגד האיראנים, כולל באמצעים צבאיים, ונוסף על כך יציבו באופן ברור את הקו האדום שאחריו הם יפעלו או יגבו פעילות ישראלית – מה שלא היה בהסכם הגרעין וגם לא נאמר עד כה".
מהיכרותך ומניסיונך, נתניהו יכול לעשות את הפשרה הזו?
"לדעתי האישית, העמקה של שיתוף הפעולה שתכלול גם צעדים מעשיים והצהרתיים ואולי גם אמצעים שונים, היא משהו שנתניהו יכול לבוא איתו לחברי הממשלה ולמצביעיו ולומר – נכון, דברים מסוימים יישארו בצד, אבל ברמה האסטרטגית, מול האיום הגדול ביותר עלינו, נשיג הישגים משמעותיים שלא היינו מגיעים אליהם אלמלא הוויתור שלנו.
"זה גם יהיה המקל מצד האמריקנים", מסביר אורן. "הם בעצם יאמרו לישראל שנוצרה הזדמנות יוצאת דופן להרחבת שיתוף הפעולה נגד איראן על רקע הפגיעה במפגינים שם והתמיכה האיראנית ברוסיה במלחמה באוקראינה, וידרשו בתמורה דרישות לגבי נושאים שחשובים להם כמו הר הבית או הבנייה בהתנחלויות. כך הם בעצם ייצרו משוואה שתוצאתה תהיה הרחבת הפעילות המשותפת מול איראן".
מדברים הרבה על הדאגה האמריקנית מהממשלה החדשה ומהרפורמות במערכת המשפט. זה באמת מעסיק את הפקידות האמריקנית הבכירה?
"אין ספק שהנושא של מערכת המשפט מדאיג את האמריקנים, אם כי לא באותה רמה שהסיפור הפלשתיני מעסיק אותם. הדאגה שלהם, כפי שהיא משתקפת, נוגעת לעניין של ערכים. ההפגנות כאן מסוקרות בתקשורת האמריקנית, שמסבירה גם את יחסי הכוחות ואת המאבק סביב בית המשפט העליון. דווקא האמריקנים מבינים את זה, כי אצלם המצב של בית המשפט העליון הוא אחד מיסודות הדמוקרטיה. הציבור האמריקני שומע, בממשל שומעים, ויש להם דאגות.
"האמריקנים שומעים היטב את הדברים שנאמרים כאן ומצוטטים בתקשורת שם. זה מעורר גם את הצד הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית, שמאבק כזה מגביר מצידו את הטענה שישראל נוקטת מדיניות של אפרטהייד מול הפלשתינים. הקולות שמגיעים מישראל נגד הרפורמה בהחלט משתקפים בתקשורת האמריקנית. בכירי הממשל מזכירים שהערכים המשותפים של ארצות הברית וישראל הם הבסיס לשיתוף הפעולה האסטרטגי בין המדינות. יש להם חשש שמשהו עלול לפגוע בבסיס הערכי הזה. ראש הממשלה נתניהו צריך להקשיב לקולות שבאים מארצות הברית ולהסביר את עמדתו".
אבל הרי דווקא אצלם השופטים נבחרים באופן אחר לגמרי וצריכים לעמוד לשימוע בבית הנבחרים. יש דמיון לכמה מהשינויים שעתידים לקרות אצלנו.
"זה נכון, השיטה אצלם שונה, ולדעתי גם השיטה אצלנו צריכה להיות אחרת ולקחת חלק מהמוטיבים של זו האמריקנית".
נתניהו יכול לומר להם שזה נושא פנים־ישראלי שארצות הברית לא צריכה להתערב בו?
"חלק מהשיקולים של נתניהו יהיו הרצון לשמור על היחסים, ואני בטוח שאם האמריקנים יביעו חששות מהרפורמה במערכת המשפט הוא יביא אותם בחשבון – אבל הם יהיו רק חלק מסוים ממערכת שיקולים רחבה הרבה יותר".
היערכות בחזית הדיפלומטית
למרות הזמן הקצר שחלף מאז חילופי הממשלה, במערכת המדינית נערכו באופן מיטבי לביקורים של סאליבן ובלינקן. שר החוץ אלי כהן, מאז שנכנס לתפקידו, מנהל מרתון של שיחות וקשירת קשרים עם מקביליו ברחבי העולם, כולל בארצות הברית, והשבוע כבר השתתף וייצג את המדינה בפורום הכלכלי בדאבוס. גם השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר מעורב בהכנות, וגם נתניהו עצמו. המטרה היא למקד את הדיון בחשש הישראלי מפני איראן ולהסביר שלממשלה החדשה – למרות ניסיונות ההפחדה – אין כוונה לשנות מדיניות בסוגיה הפלשתינית, אלא להילחם בטרור מתוך הבנה שיש צורך לחזק את האוכלוסייה שמתרחקת מדרך הטרור.
מניסיון העבר, ספק אם האמירות הללו ירגיעו את החששות האמריקניים, אבל כאמור, גם בממשל מבינים את המשמעויות של חילופי השלטון בישראל, וככל הנראה הבקשות מישראל יהיו הגיוניות ולא מרחיקות לכת. בקרב שני הצדדים שוררת ההבנה שאיש אינו חפץ לייצר פערים ומחלוקות בין המדינות, אלא למצוא דרך שבה שני הצדדים יוכלו להעמיק את הקשר, כשכל אחד משיג את הרווח האסטרטגי שבו הוא מעוניין. במקרה של ישראל, הכול סובב סביב האיום האיראני.
***