אם קיווינו שארבע שנים של חוסר יציבות פוליטית הגיעו לסיומן בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות, באו עשרה שופטי בג"ץ והנחיתו חבטה מטלטלת על הקואליציה שזה עתה הוקמה. פסילת מנהיגה הוותיק והמנוסה של המפלגה השנייה בגודלה בקואליציית נתניהו מלכהן כשר, מאיימת לפגוע ביציבות שהושגה במערכת הפוליטית ובהמשך קיומה ותפקודה התקין של הממשלה. אם שכחנו, כדאי להיזכר שמלכתחילה המשבר הפוליטי המתמשך הזה נוצר בעקבות החלטת שופטי בג"ץ לפסול את ההסדר שקבעה הכנסת בסוגיית הגיוס של תלמידי הישיבות. גם לרדיפה המשפטית נגד בנימין נתניהו ונגד אריה דרעי – שמישהו אחר עם בעיית מס דומה לשלו היה משלם קנס ולא עומד לדין פלילי – יש חלק מרכזי במצב הרעוע שאליו נקלעה המערכת הדמוקרטית בישראל.
כל זה רק ממחיש עד כמה הכרחית וחיונית הרפורמה המשפטית שהקואליציה הזאת מקדמת. אי אפשר להימנע מן החשד והתחושה שההחלטה המטלטלת של בג"ץ היא חלק ממערכה נחושה, בוטה וקולנית, שמנהלת מערכת המשפט נגד הרפורמה. כנסת ישראל שזה עתה קיבלה את אמון הציבור נערכת לתקן את קלקולי מערכת המשפט, וזו בתגובה מנסה לטלטל את המערכת הפוליטית כדי לסכל את השינויים המתוכננים. לכן, התשובה הניצחת להחלטה המקוממת של שופטי בג"ץ חייבת לבוא קודם כל באמצעות קידום נחוש של רפורמת לוין-רוטמן.
הטענה המיתממת שאריה דרעי הבטיח לבית המשפט לפרוש מן המערכת הפוליטית מעוררת תמיהה. בעת חתימת הסכם הטיעון ידעו הפרשנים לספר שדרעי מתכוון לפרוש מהכנסת ומהממשלה רק עד סוף הקדנציה, ואחר כך לחזור אל הכנסת והממשלה הבאה. התוכנית הזאת של דרעי דוברה בגלוי בכלי התקשורת השונים. גם בזמן מערכת הבחירות לא עלתה האפשרות שדרעי ייפסל מלכהן כשר. 400,000 מצביעים שנתנו את קולם לדרעי ולש"ס לא העלו זאת בדעתם.
באשר לעתידו האישי והמיניסטריאלי של אריה דרעי, על נתניהו והקואליציה להוכיח שהם הופכים כל אבן בחיפוש אחר מוצא חוקי שיעקוף את פסק בג"ץ ויאפשר לו להישאר בתפקידו. לא מדובר רק באינטרס פרטי של דרעי ומפלגתו. הנוכחות של דרעי, מנהיג ציבור מנוסה ושקול שראש הממשלה רוחש לו אמון רב, חשובה לתפקודן המיטבי של הממשלה והקואליציה. אסור למפלגות הקואליציה להותיר את דרעי וש"ס פצועים בצד הדרך, ויש לנקוט כל צעד חוקי כדי שהשתלבותם בקואליציה ובממשלה לא תיפגע. אם הפתרון הוא למנות את דרעי לראש ממשלה חלופי – צריך לשקול גם את זה. יחד עם זאת, האפשרות פשוט להתעלם מהחלטת בג"ץ ולא לקיים אותה איננה אופציה מעשית. כל צעד שתנקוט המערכת הפוליטית צריך להיות מעוגן בחוק, לרבות חוקים חדשים שיועברו בהתאם לצורך. וכדי שבג"ץ לא יוכל לבטל את אותם חוקים חדשים, יש לחוקק בהקדם האפשרי את פסקת ההתגברות.
עם זאת, כשם שהקואליציה צריכה לעשות הכול כדי לאפשר את המשך כהונתו של דרעי, כך גם דרעי ומפלגתו צריכים לעשות כל מה שצריך וניתן כדי לאפשר את המשך כהונתה של הקואליציה הזאת. אם חלילה יתברר שאין דרך חוקית לאפשר את המשך כהונתו של דרעי כשר בטווח המיידי, אל לו ולש"ס לשחק לידי מי שפסלו אותו מתוך רצון להפיל את הממשלה ולסכל את הרפורמה במערכת המשפט. גם אם במשך תקופת ביניים ייאלץ דרעי להנהיג את ש"ס מכיסא של חבר כנסת ולא מכיסא של שר, זו לא יכולה להיות עילה לפגיעה ביציבות הקואליציה הזאת, החיונית כל כך לעתידה ולדמותה היהודית של מדינת ישראל. דרעי וחבריו למפלגה מבינים זאת, ויש להניח ולקוות שאם חלילה יהיה צורך להכריע, הם ישימו את טובת המדינה ויהדותה מעל לכל אינטרס אישי או מפלגתי.
לא לסגור אלא לגוון
השבוע שודר הפרק האחרון בסדרת הטלוויזיה 'קרתגו' מבית היוצר של ערוץ הטלוויזיה 'כאן 11'. על פי מסע הפרסום המקדים לשידורה, 'קרתגו' הייתה אמורה להיות הפקת הדגל של הערוץ הציבורי לחורף הנוכחי. אבל די מהר התברר שמדובר בכישלון, גם ברייטינג, אבל הרבה מעל לכך – במישור הערכי.
הסדרה עוסקת במחנה שבויים של הצבא הבריטי באפריקה, שבו מוחזקים אסירי מחתרות האצ"ל והלח"י לצידם של אסירים נאצים ופשיסטים. הסדרה חוטאת לעובדות ההיסטוריות, אבל זו הבעיה היותר קלה. חמור הרבה יותר מכך האופן שבו ערבבו יוצריה בין טובים לרעים כשהציבו על מישור מוסרי מקביל, ירוד ושפל, את מי שמסרו נפשם על תקומת עם ישראל ומדינת ישראל לצד מי שבחרו להילחם בצייתנות למען מטרותיו הנפשעות והרצחניות של הפיהרר. מיטב בניו של עם ישראל, שמדינת ישראל שמממנת את תאגיד 'כאן' חבה להם את קיומה, מגולמים בסדרה כדמויות נלעגות משולחות רסן מוסרי שאין להן שום בעיה לפגוע, לפצוע ואף לרצוח את חבריהם למען אינטרסים של כבוד ומעמד אישי. בין אסירי המחתרות המוצגים בסדרה אין ולו אחד שניתן להזדהות עם אישיותו, מעשיו ומניעיו ולרחוש לו כבוד והערכה. אנו חיים בעידן של חופש ביטוי ויצירה, ובאופן עקרוני טוב שכך. ועדיין אי אפשר שלא לשאול למה הציבור לממן הפקות מהסוג הירוד הזה? ומה שנכון ביחס לסדרה 'קרתגו' נכון גם לגבי הפקות נוספות רבות שממומנות מכיסו של הציבור, למרות שהן חסרות ערך ציבורי.
כל זה לא אומר שצריך לוותר על השידור הציבורי. אבל מה שראוי וצריך לעשות זה לחלק את תקציב השידור הציבורי בין גופים שונים ומגוונים. זה לא הגיוני שמנכ"ל אחד הממונה על תאגיד כאן, אלדד קובלנץ או מחליפו בתפקיד גולן יוכפז, חולש על תקציב שנתי של 800-700 מיליון, כשתחת סמכותו נתונות תשע תחנות רדיו, שלוש תחנות טלוויזיה ומחלקת דיגיטל עתירת תקציב. הריכוזיות הזאת יוצרת מצב בו הרוח השולטת בכל אגפי השידור הציבורי היא אותה רוח ואותה מגמה. אם תקציב השידורי הציבורי היה מתחלק בין מספר רב יותר של גופים ומנהלים, יש להניח שלפחות חלקם היו בוחרים לתמוך ביצירה ברוח יהודית ולאומית, יצירה פרו־ישראלית.
בנוסף, כפי שכתבנו בעבר, יש למנוע מצב בו השידור הציבורי עתיר התקציב מקבל מונופול על משאבים מוגבלים כמו תדרי FM ורישיון לשידורי רדיו ארציים, באופן שמונע תחרות וחונק את השוק החופשי והיוזמה הפרטית. אם שר התקשורת שלמה קרעי רוצה לפעול כדי ששוק התקשורת בישראל יהיה יותר מגוון ופחות ריכוזי ומונופוליסטי, יש לאחל לו הצלחה ולא להתרשם מזעקות "קץ הדמוקרטיה".
עת להפקת לקחים
לאחר התנפצותה הפומבית של אמינות המתלוננת העיקרית בפרשת ההאשמות נגד הרב טאו, יש לצפות לחשבון נפש והפקת לקחים מצד מי שנחפזו לאמץ את גרסתה של אותה אישה אומללה ומוכת גורל. במיוחד אמורים הדברים כלפי מתנגדות ומתנגדים אידיאולוגיים ואישיים של הרב טאו, אשר ששו לבטא אמון פומבי במעשי הזוועה שיוחסו לו, ואף מינפו את הטענות נגדו כדי לטעון שדרישות הלכתיות מחמירות בתחום הצניעות אינן אלא ביטוי לעיוותי נפש בתחום המיני. ניצול הסיטואציה הציבורית והתקשורתית לסגירת חשבונות בטרם התבררו העובדות הייתה לא במקום, בלשון המעטה. גם הפרקטיקה של הכרזה פומבית אוטומטית "מאמינה לך" ביחס לכל תלונה על פגיעה מינית צריכה להיבחן מחדש. מלחמת הקודש נגד פגיעות מיניות צריכה להיעשות באופן נקי, מדויק ונאמן לצו התורה "לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול", בלי משוא פנים מצד אחד ובלי הלבנת פנים ופגיעה בחפים מפשע מצד שני.
חלק מהציבור הדתי עבר מהקוטב השגוי של פקפוק ודחיית כל תלונה על פגיעה מינית אל הקוטב השגוי ההפוך של מתן אמון אוטומטי בכל מתלונן ומתלוננת, וביטול גמור של חזקת הכשרות של הנילונים. דרך האמצע בין שני הקטבים הקיצוניים הללו עוד לא התבררה עד הסוף. החיפושים אחריה והפקת הלקחים חייבים להימשך עד שהיא תימצא.
ובינתיים יש לקוות שבפעם הבאה, שלצערנו יש להניח שתבוא, הציבור לא יידרש לקחת צד, להביע עמדה ולשנות את יחסו לאדם גדול ורב זכויות או לאזרח פשוט מן השורה על סמך שמועות וטענות לא מבוררות.
לתגובות: [email protected]
***