בימי שפוט השופטים
שאלה ששמעתי מכמה וכמה כיוונים, ייגעתי את מוחי בה ולא מצאתי מענה. אולי אתם תעזרו.
רפורמת תיקון מערכת המשפט שמקדם השר יריב לוין צפויה, כמו שמקובל במחוזותינו בכל חקיקה בסדר גודל בינוני וצפונה, לעמוד בפני עתירות לבג"ץ, שם יטענו בלהט שהמהלכים אינם חוקתיים וכיוצא באלה. עד כאן הכול הגיוני, אלא שכאן מתחילה בעיה קטנה:
מי יהיו השופטים בהרכב שידון בעתירות הללו? האם תהיה זו הנשיאה עצמה, שכבר הבהירה לעין כל את עמדותיה הנחרצות נגד מהלכי השר לוין? האם היא תוכל להיות אובייקטיבית בדיון הזה? ואולי שופטים אחרים מקרב שופטי בג"ץ יקבלו את המשימה לדון בתיק? ואם כן, האם הם יהיו אובייקטיביים למרות שהם יודעים בבירור את עמדתה הנחרצת של מי שעומדת בראשם? ואולי ניאלץ להביא שופטים מדרגים נמוכים יותר, כאלה שלא עובדים באופן רציף מול הנשיאה? האם הם יהיו אובייקטיביים כשהם יודעים שקידומם תלוי בעמדתה של המתנגדת הגדולה למהלכי שר המשפטים? ואולי אין מנוס אלא להביא שופטים מחו"ל לטובת המשימה? האם יתכן שזו בדיוק הסיבה שבגינה אמורה הייתה נשיאת העליון להימנע מלהתבטא בסוגיה פוליטית? או שאולי בעצם טוב מאוד שהיא התבטאה, כי אם לא כן היינו שוגים לחשוב שהיא אובייקטיבית, ולא היינו מתקוממים לקראת הרגע בו תונחנה אותן עתירות נגד הרפורמה על שולחנה?
כמו קאטו הזקן
כל עוד הם ימשיכו במנהג המגונה הזה שלהם, אמשיך אני לנג'ז. כל עוד הם ממשיכים עם ההשוואות הרמוזות והברורות לנאצים אמשיך לקבוע שהם פשוט מכחישי שואה.
הפעם זה קורה כאשר ב'הארץ' מכנים את שרת ההסברה גלית דיסטאל אטבריאן כ'שרת התעמולה'. זו הרי לא הפעם הראשונה שיש כאן מיניסטר הממונה על ההסברה, אבל במקרה הזה דואגים החבר'ה הנאורים ב'הארץ' להגדיר אותה כשרת התעמולה ומהדהדים לנו את שר התעמולה ההוא משנות השלושים של גרמניה הנאצית.
אני יודע שזה בדיוק הרגע להיתמם ולומר לי 'למה, מי אמר?' ו'אתה סתם מדמיין', או 'את זה אתה אמרת. אנחנו לא אמרנו דבר כזה'. אז חאלס להתייפייף. נסו לגגל את המונח שר התעמולה. לא תגיעו שם לשום מקום אחר שלא מסתיים בשם גבלס, אז תעשו לכולנו טובה. אנחנו אולי לא אינטליגנטים כמו כותבי וקוראי העיתון לאנשים חושבים, אבל אהבלים אנחנו לא.
וכשהם משווים בין ממשלת ימין ישראלית לגיטימית לנאצים אני חייב לחזור ולהזכיר שזו לא יותר מאשר הכחשת שואה, כי השוואה היא דו צדדית. הם בטירלולם אולי רוצים לומר שהימין הישראלי נוהג כמו נאצים, אבל הם גם אומרים בכך שמעשי הנאצים היו לא יותר מוויכוח פוליטי קצת קולני מדי, בערך כמו מה שקורה אצלנו. אמרנו כבר הכחשת שואה, נכון?
אויב העם
מסכן אלדד יניב. מאז העז לבקר את המתקפות חסרות המעצורים ונטולות ההיגיון נגד כל מה שהימין עושה או מקדם, מאז הוא מעז לבקש מחבריו לשמאל לתת צ'אנס לממשלה לגיטימית שנבחרה על ידי רוב העם, מאז שהוא מקווה לקבלת דין הבוחר ואפילו להקשיב בנחת לטענותיו של שר המשפטים ולדון בהם, מאז נפתחו עליו שערי הגיהנום והוא כבר מותקף מכל עבר כאויב המדינה החדש. פתאום הוא כבר לא רלוונטי, לא חשוב, מתקרנף, מושחת, לא מנהיג, עסקן אינטרסנט, נובח, מתיז סיסמאות, מרושע ושאר מחמאות מארסנל הגידופים המוכר של השמאל הישראלי. מדהים. רק לפני כמה שבועות הוא היה יקירם המאוד רלוונטי ומאוד חשוב כשקרא לחולל את מיצגי המחאה בבלפור. כי ככה זה באירועי קץ הדמוקרטיה. להקשיב לרצון העם? פחחחח... הצחקתם.
קשיי הבנה
אני חייב להודות שלא ממש הבנתי את האיום של תומכי ש"ס ומנהיגיה ולפיו אם אריה דרעי לא יהיה שר תיפול הממשלה. הם הרי לא באמת מתכוונים לתת מתנה לאותם שופטים ששפטו את מנהיגם ולסדר להם בנוסף לפיטוריו גם את נפילת הממשלה. היא נפלאת בעינינו.
עוד קושי בהבנה
לא ממש ברור לי למה זה ממש בסדר שהוראת בג"ץ לפנות את חאן אל אחמר יכולה להתמסמס ולא להתבצע לאורך שנים ואף אחד לא מאשים את הממשלה בהנפת D-9 על בית המשפט, ולעומת זאת הוראות אחרות, ופיטורי השר דרעי זו רק דוגמא, צריכות להתממש בסד זמנים ברור ומיידי, שאם לא כן אחריתנו מי ישורנו.
שיהיה בהצלחה
היה מעודד לשמוע את נאום הרמטכ"ל החדש, רב אלוף הרצי הלוי, כי הרי מה חשוב יותר עבור צה"ל מאשר שישמרו עליו "אחד, ענייני, ערכי ומקצועי, חף מכל שיקול שאינו ביטחון". כל שנותר כעת הוא לראות שזה באמת קורה, ושאכן כל האג'נדות שבאות לחנך את קצינינו וחיילינו ברוח הקידמה והנאורות יוצאות מהצבא, שאכן צה"ל מפסיק להיות מעבדת ניסויים חברתית לשילוב מי שאין מה לעשות, לא ניחנו בכוחות הפיזיים הנדרשים לביצוע משימות ביטחוניות, במשימות שכאלה תוך הורדת רף הדרישות, שנורמות טוהר נשק שמתאימות לצבא שלא ראה אויב ב-150 השנים האחרונות לא משתלטות על צבאינו.
אני לא מכיר פרשנות אחרת למשפט הזה שאמר הרמטכ"ל, למרות שמשום מה השקט שבו התקבלו דבריו אצל ארגוני הפוסט מודרנה והפרוגרס, נותן לי תחושה שהם יודעים משהו שאני לא יודע.
הדשא של השכנים
המנהג המקובל אצלנו הוא להקפיד לתאר את מצבנו כהליכה על סף תהומה של מלחמת אחים. עוד צעד קטן, עוד רגע אחד של מצמוץ, עוד חוסר תשומת לב זערעורת וכבר כולנו תופסים איש בצוואר רעהו ומכלים בו את זעמנו הקדוש.
אז רגע לפני שכולנו נכנעים לקמפיין ההכפשה העצמית הזה (שכנראה יש מי שמרוויח ממנו לא מעט), תקשיבו לאיש אחד, ערבי תושב אחד הכפרים באזור רמאללה.
הזדמן לי השבוע לצפות באחת מתכניות האקטואליה הטלוויזיוניות גדושות הסער והמהומה. הצדדים תקפו זה את זה בהאשמות המוכרות וההדדיות בדבר קיצה של הדמוקרטיה והמקום הנורא אליו מוביל את כולנו הצד השני. העיניים רשפו, הניסוחים התחדדו והדציבלים גבהו בתקווה הדדית להשתיק את ההוא וההיא שחושבים אחרת, ובקיצור, מהומה טלוויזיונית אופיינית.
ואז עבר שם אותו ערבי, תושב הרשות הפלשתינית, בחיוך גדול: "תאמין לי", הוא אומר, "זה ממש לא יפה איך שמדברים אצלכם...". לרגע חשבתי שאכן על המסך שלפנינו מידה לא מבוטלת של פאדיחה לאומית, אלא שאז הוא הרחיב את החיוך שלו עוד קצת והוסיף: "ככה מדברים? ככה צועקים? לא יפה. וו'אלה אצלנו לא ככה. אצלנו שוברים שולחן, זורקים כיסאות, מרביצים בנעליים, תופס אותו בגרון חונק אותו, עושה לו לא יודע מה... מה זה, אצלכם רק מדברים וצועקים...".
גם לי מותר
אז יש לנו את מחאת נהגי המוניות, מחאת המילואימניקים, מחאת עורכי הדין, מחאת הטייסים, מחאת ההייטקיסטים, מחאת התיכוניסטים, מחאת הסטודנטים ועוד היד נטויה. מחאה זה אחלה וסבבה, אבל מאיפה היהירות הכפלה הזו, גם לחשוב שאם אתם הייטקיסטים\טייסים\סטודנטים וכו' יש לאמירה שלכם משמעות יותר משל כל אזרח אחר במדינתנו שטופת הדמוקרטיה, וגם לחשוב שאתם מייצגים את כל ההייטקיסטים\טייסים\מרצים ושאר הרשימה? הרי לא שאלתם את כולם כשיצאתם למחאה, וסביר להניח שאם הייתם שואלים התשובות היו קצת יותר מורכבות. אולי אפילו הייתם מגלים שאתם מחזיקים בעמדת מיעוט, אז מאיפה הביטחון העצמי המופרז והמופרע הזה?
בכל אופן, מאחר ולכל קבוצה כאן מותר לצאת במחולות ובמחאות, הרשו גם לי לצאת במחאה משלי. ומאחר ואינני טייס, מרצה, חקלאי או נהג מונית, אני מכריז בזאת על מחאת כותבי טור ההערות בערוץ 7. למה מה, רק להם מותר? אם לומר את האמת, בניגוד למחאות האחרות, המחאה הזו דווקא כן מייצגת את כל כותבי הטור לדורותיו. דמוקרטיה במיטבה.
ישראלים מוזרים
כשאנחנו רואים את אבו מאזן נפגש ברוב טקס ופאר עם נשיא מצרים אסיסי ומלך ירדן עבדאללה בקהיר, המשמעות היא שהוא קיבל לשם כך אישור יציאה מהגורמים הישראלים הרלוונטיים. משום מה זה לא מסתדר לי עם האופן שבו אנחנו אמורים להתנהל מול מי שמוביל נגדנו טרור דיפלומטי באו"ם, בבית הדין בהאג, בפרלמנטים בעולם ובכל מקום תחת השמש שאליו הוא מגיע.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]