פסילתו של דרעי היא לא רק כתם על הדמוקרטיה הישראלית - או כפי שאוהבים לומר זאת בשמאל "יום שחור לדמוקרטיה". אלא היא גם הנס שיציל את הימין מעצמו. שכן היו רבים וטובים שעד השבוע ישבו על היציע בסקפטיות והטילו ספק בעובדה שרפורמות לוין אכן ייצאו לדרך.
למרות הלבה הרותחת בימין וההבטחות המפורשות ערב הבחירות האחרונות, עדיין היה חשש שלבסוף הימין יעשה מה שהוא עשה תמיד בכל עשרות שנות שלטונו: יסתפק בהכרזות ויתקפל התקפלות מפוארת ברגע האחרון.
השבוע החשש הזה עלה בלהבות. זה כבר לא רק הציונות הדתית, עוצמה יהודית והחלקים הניצים של מפלגת הליכוד שבהולים לרפורמה משפטית כאן ועכשיו. עכשיו זה כבר צו השעה וחובת המציאות. שכן בלעדיה אין אף הצדקה לממשלה הזו. שהרי לא יתכן שיבואו 10 שופטים ויפסלו את הבחירה של מעל 2 מיליון אזרחים שבחרו בהקמת הממשלה הנוכחית, מבלי שהממשלה תיגבה מהשופטים אף תג מחיר.
בניגוד למערכות הבחירות הקודמות הפעם היה ברור לכל צד בדיוק באיזו ממשלה הוא בוחר. כל מי שהצביע לגוש השמאל בחר בממשלה בראשות לפיד, עם שר הביטחון גנץ ושרת התחבורה מיכאלי. כל מי שבחר בגוש הימין הצביע לממשלה בראשות נתניהו, עם שר הפנים דרעי, שר השיכון גולדקנופף ושר המשפטים יריב לוין. העסקה היתה ברורה וידועה. כך שבדרעי לא בחרו רק 400,000 מצביעי ש"ס אלא מעל 2 מיליון בוחרי הימין, שהצביעו לממשלה בה יועד דרעי מראש להיות שר בכיר.
לכן גם הפסילה אינה אישית, אלא גושית. לא את דרעי פסל בית המשפט, אלא את כל ממשלת הימין.
ולגבי דרעי עצמו חשוב לזכור שבפעם הקודמת שבג"צ ניסה להוציא אותו מהחיים הפוליטיים זה הסתיים עם 17 מנדטים לש"ס. או במילים אחרות: הוא זכאי.