נעסוק קצת באפיגנטיקה. זהו תחום ידע ומחקר חדש שעוסק בהיבטים של תורשה שמשפיעים על התפתחות והתנהגות האדם ותלויים אולי בדברים נוספים מלבד המידע הגנטי ה"קונבנציונלי".
האם סביבת חיים הורית משפיעה על התנהגות עתידית של צאצאים? משה ואהרן מקבלים ציווי לעשות מעשים, כדי שלבסוף ישחרר פרעה את בני ישראל מארצו. ה' מדריך אותם מה לעשות. אלא ש... "וידבר ה אל משה ואל אהרן ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" ( פרק ו' פסוק יג').
ההמשך לפסוק זה היה צריך להיות: "וידבר ה׳ אל משה לאמור: אני ה׳. דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך..." ( פרק ו' פסוק כט'). אלא שבין פסוק יג' לכט' התורה מפסיקה ומספרת לנו מי אלה משה ואהרון - סוג של תעודת זהות גנטית. מה פשר ההפסקה הזו ומה מקומה דווקא כאן? בני ישראל מתלוננים למשה שמהרגע שהכריז עצמאות ועורר אותם לגאולה, הכבידו המצרים עליהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים. הם ראו זיקה ישירה בין דרישותיו של משה לפרעה - לבין הכבדת העבודה.
צריך לעשות מעשה: מתחילים ציווים פרקטיים למשה ואהרן ואז פוס. הפסקה במהלך: בא כאן פירוט של תולדות משה ואהרון. מה פשר עניין זה? התורה כדרכה מעבירה לנו מסרים פנימיים ועמוקים ארוכי- טווח, לא רק דרך המילים, אלא גם סדר הבאתם. היא אומרת לנו: דעו לכם קוראים נכבדים, בני אברהם יצחק ויעקב: משה ואהרן, הענקיים הללו, על כל זכויותיהם ופועלם, הם תוצר של בית גידול שבו התחנכו. הם אינם מלאכים, אלא צמחו והתחנכו בערוגת החינוך של הוריהם וינקו את גדולתם משורשי משפחתם. משה הוא גם בן עמרם, ותוצר דור אחרי דור מאבות קדושים, שורשים ערכיים. ניצבת לפניכם התגלמות האפיגנטיקה שבה המשפחה תורמת לעיצוב אישיות האדם ותכונותיו.
דוגמאות רבות לכך. נביא אחת: משה נישא לציפורה בת יתרו(פוטיאל) שפיטם עגלים לעבודה זרה. יש לו זכויות רבות ליתרו, הרי הוא פרש מעבודה זרה וחבר לבני ישראל במדבר, אך עדיין נדבק בו משהו שהשפיע גם על צאצאיו, ובייחוד האפיגנטיקה שהשפיעה במיוחד כנראה, וככל שהחיבור הוא לענק כמו משה רבינו, הנה זה בא לידי ביטוי בנכדו של משה. התלמוד הירושלמי ( מסכת ברכות סד׳, ב) מפנה תשומת ליבנו לכך: מצד אחד הוא היה כומר לעבודה זרה ומאידך האריך ימים! במה זכה?
בתרגום חופשי מסבירה לנו הגמרא שיהונתן בן גרשום בן מ(נ)שה היה כומר לעבודה זרה, וכאשר פלוני היה מביא שור או כבש קרבן לעבודה זרה הוא היה שואל אותו: במה יועיל לך הדבר? הרי הפסל אינו שומע ולא רואה, עדיף שתביא לו קערת סולת ושים עליה עשר ביצים והוא כבר יכין לו בעצמו. וכך המביא קרבן היה משאיר לו את הקערה והביצים ולאחר שהלך היה מכינה יהונתן לעצמו ואוכל. תאוות הבצע הביאתו לעבוד עבודה זרה, מתוך נוחות לחזור בתשובה ואח"כ שוב חזר לסורו.
כיצד קרה שלמשה רבנו יצא צאצא כזה? "הפגם בייצור", שנדבק במשפחה מהענף של יתרו, שבתחילת דרכו פיטם לעבודה זרה, בא לידי ביטוי בצאצאי משה רבינו.
המטען הרוחני, שכל אחד מבני הזוג מביא לשותפות של הקמת בית, משפיע לבסוף על אופי הצאצאים, גם אם לא בדור הזה אז בדורות הבאים. היש דבר כזה אפיגנטיקה רוחנית? מפרשתינו לומדים שכן. נחזור לשאלתנו: באמצע הציווי למשה ואהרן נכנס התיאור של שושלת המשפחה.
לאמור לנו: משה ואהרן הגדולים והענקיים הללו שאבו את תכונותיהם מאבותיהם וזה השפיע על התנהגותם והתנהלותם, אבל בהיותם בני אדם כמונו, צאצאיהם גם מושפעים מהם, מביתם, התנהגותם וגם המטען שכל אחד הביא לשותפות הזוגית. צריכים לדעת, שמלבד השורשים המשפיעים, גם ה"מוסיקה" של הבית, ששואבת את התווים שלה מדורות קודמים, לטובה או לרעה, משפיעה על הצביון והזהות של הצאצאים ומעשיהם.
הכותב הוא נשיא האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה