חדר יולדות הוא חדר של חיים ושל שמחה, אבל לפעמים אותו חדר שמחה הופך בבת אחת במקרים של איבוד הריון לחדר של שכול ואובדן. מהמקום הזה קמה עמותת 'ניצוצות ענבר' במטרה לסייע לאותם הזוגות שחווים אובדן הריון, תוך מתן מענה גם לצוותים הרפואיים שמטפלים במקרים האלה. בראיון באולפן ערוץ 7 לד"ר חנה קטן, שעברה בעצמה לידה שקטה לפני 30 שנה, מספרות מייסדות העמותה, אלה נוימן ואחותה יעל ביננפלד, את המחשבה מאוחרי העמותה וכיצד הם מצליחים לסייע לזוגות באחד מהרגעים הקשים בחייהם.
את הרעיון להקמת העמותה קיבלו השתיים לאחר שאלה עברה לידה שקטה לפני 13 שנים. "בשנת 2010 עברנו בעלי ואני לידה שקטה" מספרת נוימן. לאחר הלידה הוחלט על ידי בעלי וגיסי, יחד איתי, שאנחנו רוצים לעשות משהו שינציח את ענבר ממקום של חסד ומקום חי ופועם. בזמנו, כשאנחנו עברנו את הלידה השקטה לא קברנו את ענבר בקבע פרטי משלה, אלא בקבר אחים, וזאת הייתה הדרך שלנו לשמר את הזיכרון שלה ולהנציח אותה" מספרת נוימן.
כיום, מטרת העמותה היא לעזור ולתמוך בזוכות שחוו את הלידה השקטה "אחרי שעברנו את הלידה השקטה, בעצם נתקלנו במה שקורה בסביבה. לא הייתה הרבה מודעות, והבנו שכדי תהיה איזשהו הבנה שיש פה טראומה, שיש פה אובדן, צריך "להילחם" על המקום שלנו. בשביל אנשים זה נראה הריון שפשוט נגמר, אבל בשביל הזוגות שחוו לידה שקטה, אבא ואמא שמצפים ומחכים, זאת קריסה של כל החלומות. לצד זה, מתלווה לזה הרבה תחושה של אשמה. איך יכול להיות שבתוך הגוף שלי היה תינוק ולא הצלחתי בתפקיד שלי. האבא שבעצם מרגיש שאולי לא היה מספיק אחראי. כך מרגישים במיוחד בהתחלה, במיוחד שאז המודעות הייתה כל כך קטנה".
נקודה נוספת שמעלה נוימן היא העובדה שבמציאות כזאת אין מנהגי אבלות שעוזרים להתמודד עם האובדן. "יש בלבול, כי אין מנהגי האבלות, אז אתה לא כל כך יודע מה לעשות. כן להדליק נר, או לא להדליק נר. להתאבל או לא להתאבל. בסוף זאת בחירה אישית מאוד מאוד פנימית של מה אני מחליט שאני כן עושה ולא עושה. יש הרבה בדידות של אף אחד לא באמת באמת מבין מה קרה" מסבירה נוימן.
בדיוק לשם כך באים בעמותת ניצוצות ענבר ומציעים לנסות לחשוב בצורה יותר יצירתית ולתת לדבר הזה להתקבל בצורה קצת יותר רכה. לדברי ביננפלד, "יש מושג שאנחנו נפגשות איתו הרבה שקוראים לו אבלות מרצון. בעצם, יש מקום של הזוג לקבל את מה שעוזר להם להתמודד עם האובדן הזה, ולעבד את האבל הזה. המקום הזה של אבלות מרצון בעצם אומר שהזוג יכול לעשות את המנהגים ואת הדברים שיעזרו לו לעבד את מה שקרה ולהיפרד כמו שצריך, כדי שבאמת בהמשך הדרך הדברים יהיו מונחים ככה במקום יותר אסוף ובריא ונכון".
"המענה של העמותה כולל שלושה אפיקים מרכזיים" אומרת ביננפלד בריאיון. " הדבר הראשון שאנחנו עושים זה מחלקים ערכות לבתי החולים, בשותפות עם 15 בתי חולים ברחבי הארץ, ומחולקות לזוג. המחשבה שלנו הייתה שזוגות לא יוצאים בידיים ריקות. זה אומנם לא ידיים מלאות, בטח לא בילד או בילדה שהם חלמו, אבל לפחות שהם לא יצאו בידיים ריקות מבית החולים. הערכות כוללות ספר שהוצאנו שקוראים לו 'רסיסים של שקט' והוא כולל סיפורים של נשים, של גברים, ושל אנשי מקצוע שמתארים את החוויה. הערכה כוללת גם מחברת לכתיבה אישית לזוג, סוג של יומן מסע, ובכל ערכה יש שובר זוגי לזוג שתהיה הזדמנות לצאת להיפגש, לצאת ולדבר ולתת מקום לחיים לצד האובדן ולזוגיות"
אפיק נוסף שמפעילים בעמותה הוא מענה שפועל 24/7 של זוגות שעברו גם הם התהליך ומלווים את הזוג. "כל זוג שפונה אלינו, כל אישה, כל איש, כל זוג, שרוצה הדרכה איך להגיד לילדים בבית, או איזשהו מישהו לחשוב איתו ביחד אז יש לו את הלווי הזה. אנשים פונים אלינו גם סמוך מאוד לאובדן, לפעמים מרגע הבשורה ולפעמים מחדר הלידה והמענה שלנו באמת ללוות כל מי שצריך. האפיק השלישי נולד מהמפגשים שלנו עם בתי החולים, ועם האנשים המדהימים שאנחנו עובדים איתם, וגילינו שצריך לשמור על השומר. שאנשי הצוות הרפואי זקוקים בעצמם לעיבוד של הטראומה המשנית של המפגש הזה עם אובדנים ועם כאב. לכן הקמנו יחד מערך סדנאות שאנחנו מגיעים איתו לבתי החולים, גם בהתנדבות גמורה, עם מטפלים ומטפלות מדהימים, ובעצם אנחנו עושים סדנאות לצוות עצמו לעיבוד המפגש הזה עם המוות" מספרת ביננפלד.