כיום, ישראל וארה"ב מהוות את שני המרכזים הגדולים של היהדות. עם זה שיש בינינו לא מעט מהדומה, ישנם לא מעט דברים המבדילים בינינו. אנחנו לא משוחחים מספיק. ליהודים בישראל וליהודים בארה"ב יש הרבה מה ללמוד אלה מאלה.
בינואר 2020, בדיוק לפני התפרצות מגפת הקורונה, הובלנו יחד פרויקט שהפגיש בין 16 רבני קהילות אמריקאיים וישראלים בירושלים. הפרויקט החל כשותפות בין הסתדרות הרבנים דאמריקה (RCA) ומרכז ברקאי. חצי מהרבנים היו מצפון אמריקה וחצי מהם ישראלים. נועדנו כדי לדון בנושאים קהילתיים ונושאים רבניים. למדנו רבות אלה מאלה.
לאחר פגישותינו, התחלקנו לזוגות בהן צומד רב צפון אמריקאי לרב ישראלי שהגיע לקהילה בארץ על מנת לשמש כמרצה אורח לשבת. קהילות אלה כללו את פתח תקווה, דימונה, חצור הגלילית, גבעת זאב, גדרה, ומודיעין. לרבנים האמריקאיים ניתנה ההזדמנות לראות מקרוב כיצד מתפקדת קהילה ישראלית.
התוכנית הייתה שהרבנים הישראלים ייסעו לארה"ב לכנס השנתי של ה-RCA באביב. לאחר מכן, הרבנים האמריקאיים יארחו את עמיתיהם הישראלים כמרצים אורחים לשבת בקהילותיהם. ואז, הקורונה הכתה.
בעוד שהחלק השני של "סדרת בית ובית" שלנו טרם יצא לפועל, שמרנו על קשר במהלך המגפה. עם פיתוח קשרים אלה, השקנו סדרה של שיחות רבניות כתובות שיופיע ב-Jewish Link ובערוץ 7, שנקראת "מכאן לשם", במסגרתה רבנים אמריקאיים וישראלים דנים בנושאים קהילתיים חשובים עמם מתמודדות שתי הקהילות וכיצד נוכל ללמוד אלה מחוויותיהם של אלה. כפתיח, נדון בכמה מההבדלים בין שתי הקהילות שלנו.
הרב חיים שטראוכלר: הרב פיין, מדוע הקהילות היהודיות בישראל ובארה"ב בנויות בצורה שונה?
הרב דוד פיין: "חיים, לרוב בתי הכנסת בישראל אין רב מקצועי בתשלום, או צוות כלשהו ואם במקרה יש, הרב הוא רק במשרה חלקית ומקבל משכורת מינימלית המחייבת אותו להחזיק במשרה מלאה נוספת. תוכל לשים לב שהשתמשתי במונח 'בית כנסת' ולא 'קהילה' כדי לענות על שאלתך, הרשה לי להסביר.
"דוד בן גוריון, ראש הממשלה המייסד של מדינת ישראל האמין במה שהוא קרא לו 'ממלכתיות'. היבט אחד של הממלכתיות הוא האמונה שהמדינה ורק המדינה תדאג לצרכי אזרחיה, כולל צרכיהם הדתיים. בן גוריון ואלו בסביבתו האמינו שהקהילה היהודית שתמיד סיפקה את הצרכים האלה הינה שריד של הגלות, אשר לא יכול להמשיך להתקיים במדינה החדשה. הוא העדיף את קיום מערכת הרבנות הראשית אשר התקיימה בשנים שלפני קום המדינה".
הרבנות הראשית מספקת שירותי דת. כיום, לכל עיר קיימת רבנות ראשית משלה אשר מנהלת שירותי דת, כולל השגחת כשרות, רישום נישואין, תחזוקת מקווה ועירוב. בערים גדולות בישראל יש רק רב ראשי אחד או שניים, מה שהופך את ההנחיה הדתית לאנשים פרטיים על ידי רבנים אלה לבלתי אפשרית. במובנים רבים, בתי הכנסת בישראל הפכו למקומות אשר באים אליהם להתפלל ולעתים להשתתף בשיעור מזדמן, אבל לא מקומות קהילתיים.
הרב חיים שטראוכלר: "כיצד מבנה זה משפיע על האופן בו הישראלים תופסים את היהדות ואת הקהילות שלהם?"
הרב דוד פיין: "בתי כנסת נחשבו לשירותים של המדינה בדומה לכבישים ופארקים. לא היה צורך לחבור יחדיו – להפשיל שרוולים יחד עם חבריך – וליצור משהו שהיה תלוי בך. דבר זה משתנה אט אט. אנשים החלו להבין שגם במדינת ישראל, אנשים צריכים יותר את הקהילה. בתי הכנסת החלו להשתנות ממקומות המוגבלים לתפילה ולימוד למקומות קהילתיים".
"בתי כנסת רבים הבינו שעל מנת להפוך לקהילה, יש צורך במנהיג רבני מוכשר. על מנת לקבל הסמכה כרב בישראל, אין צורך בקורסים מעשיים או ניסיון. הדרישה היחידה היא לעבור מבחנים בנושאי ההלכה היהודית. מרכז בקראי להכשרת רבנים ופיתוח קהילתי, המבוסס במודיעין, נוסד לפני 10 שנים על מנת לספק לרבנים שזה עתה הוכשרו את הכישורים ואת הכשרת ההנחיה הרוחנית להם הם זקוקים על מנת להפוך למנהיגי קהילה אמיתיים. אחד המרכיבים החשובים של תכנית הלימודים בברקאי הוא להפגיש את הרבנים הישראליים עם המודל הקהילתי בתפוצות. מה המסר הראשון שלך לרבנים הקהילתיים הישראליים?"
הרב חיים שטראוכלר: "אני יודע שברקאי – ובצדק – הסב את תשומת הלב לתפקידם הקהילתי של הרבנים. בניגוד לאינטואיציה – המסר שלי לרבנים קהילתיים במשרה מלאה לעתיד הוא ש"אנחנו הרבנים לא העיקר פה". האנשים הם העיקר. תפקידנו כרבנים הוא לסייע לעמנו להתקרב לה'. אנו עושים זאת בדיוק באותה דרך שה' הדריך את משה לבנות את המשכן. אני מזמינים את האנשים לתת. אנו לא מבקשים מהם לתת דברים חומריים – אלא לתת מעצמם דרך תורה, עבודה, וגמילות חסד. אנחנו לא העיקר".
"המושג החיוני הזה של צמצום רבני מאפשר לאנשים להזדהות עם הקהילות שלהם (והרבנים שלהם). אנו מעריכים את הדברים בהם אנו משקיעים יותר מאשר הדברים מהם אנו מקבלים. המרכיב החיוני בקהילה אינו הרב אלא האנשים. ברגע שאנשים הם העיקר – אנו יכולים לגלות את המצוות שאנו יכולים לקיים יחדיו אך איננו יכולים לקיים לבדנו".