הידיעה החדשותית על אסאפו, ילד בן 8 שנעצר ונשלף מכיתתו על ידי פקחי רשות האוכלוסין וההגירה באמצע יום לימודים והובל יחד עם אימו למתקן מעצר כאילו היו הם אחרוני הפושעים. לכאורה, עדות החושפת טפח מאכזריות אין קץ של פקידי הרשות והלב ממש יוצא אל אותה אימא ובנה בן ה-8.
אלא, שלאחר בירור קצר נמצא כי, אותה אימא שוהה בישראל בניגוד לחוק מזה שנים רבות. היא ילדה את אותו ילד בישראל בידיעה שבהמשך שהותה עימו בישראל היא למעשה מעניקה לו חיים במחתרת. חיים של שוהה בלתי חוקי. חיים של ילד שמרגיש חוסר יציבות יום יומי. מציאות זו שנגזרה על אותו ילד, ורבים אחרים כמותו, על ידי לא אחרת מאשר אימו הביולוגית, הינה מצב אבסורדי, שלא לומר מזעזע.
לא מדובר במקרה הראשון של ילד לשוהים בלתי-חוקיים שנרדף על ידי הרשויות המקרים הללו נספרים במאות בשנה. דוגמה שזכתה לסיקור תקשורתי נרחב בשנת 2019 הייתה זו של גברת ג'ודלין דלה וגה, שוהה בלתי חוקית שבכדי להקשות על הרשויות את ביצוע הרחקתה כדין מישראל, החביאה את בנה אצל חבריה, פעילי ארגונים רדיקאליים פרו מסתננים, שפעלו בשם ה"הומניות" וסייעו לה בהסתרת הילד.
בהליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי, בו המרכז למדיניות הגירה לקח חלק כ"ידיד בית המשפט", תמכו מנגד במעשיה של אותה אימא לא פחות מתשעה ארגוני "זכויות אדם" פרו שוהים בלתי חוקיים ופרו מסתננים. אף אחד מנציגיהם לא דאג לשאול אם התנהלות אותה אימא תואמת את טובת הילד. שאלה זו כמובן לא עלתה מצדם כיון שלנגד עיניהם עמדה אידיאולוגיה רדיקאלית שבמבחן המציאות כלל לא התייחסו לפיל שבחדר – טובת הילד.
דיין בית הדין לביקורת משמורת אליו הופנה התיק טרם הגשת הערעור המנהלי, עו"ד שלומי ויזן בערר (ת"א) 3917-19 ציין בהחלטתו כי אין בהתנהלות המערערת דנן כל התחשבות אמיתית בטובת הילד, אלא שימוש ציני בילדים לצורך קבלת מעמד בישראל.
המרכז למדיניות הגירה ישראלית בחוות דעתו המקצועית שהוגשה לביהמ"ש המחוזי צטט את המצוין בדו"ח שהגישו ארגוני נשים, (שחלקם הצטרפו כאמור להליך הערעור המנהלי של דלה וגה במחוזי) לביהמ"ש העליון כצרופה לכתב טענות מטעמם בהליך בג"צ 2293/17 אסתר צגיי גרסגהר ואח' נ' הכנסת ואח'. שם נכתב כי: "ספק אם נשקלה השפעת האיום בשליחת הגברים שאינם בעלי משפחות למתקן הכליאה 'חולות' על נשות קהילת מבקשי המקלט, שעל רבות מהן נוצר לחץ רב להינשא ולהרות, על מנת להחריג את בני זוגן מזימון ל'חולות', ולחץ נוסף להישאר בזוגיות, גם אם זו אינה מטיבה עימן או פוגענית...". מדו"ח זה ברור שכאשר השהייה בישראל תלויה במצב בן הזוג או בילדים, טובתם נמחקת לטובת האינטרס של ההורה או בן הזוג.
מחולות - חזרה לחולון. כפי שפורסם, הוריו של התלמיד, שנולד בישראל, הגיעו לארץ מגאנה ושוהים בארץ ללא היתר. בעיתונות דווח: "בתחילת השבוע שעבר עצרו פקחי רשות האוכלוסין את אמו, וביום רביעי היא שוחררה בתנאי שתשוב למחרת עם בנה. עם זאת, היא שבה ללא הבן. פקחי הרשות לקחו אותה לביתה לאסוף את דרכונה וחפצים נוספים - ומשם המשיכו עימה לבית הספר לאסוף את בנה".
אם נסכם זאת בקצרה, הרשות פעלה לצמצום הפגיעה בילד תוך שמירה על החוק מצד אחד והתנהלות אנושית מנגד, אך המניפולציה של האם הובילו בסופו של דבר לכך שהילד הושפל לעיני כל חברי כיתתו ונלקח בכפייה על ידי עובדי הרשות המסורים, שפועלים על מנת לאכוף את החוק, שכזכור, ההורים הם אלו שהפרו מלכתחילה.
המציאות הבלתי אפשרית בה נתונים אותם ילדי שוהים בלתי חוקיים בשל התנהלות הוריהם המבכרים את האינטרסים האישיים והכלכליים שלהם על פני אינטרס מוגן של טובת הילד הינה לא פחות ממקוממת. על רשויות החוק לנהוג ביד ברזל כנגד אותם הורים.
אין ספק שמקרה כגון זה, כמו גם המקרה המתוקשר של ג'ודלין דלה וגה ראויים להיות מקרי בוחן לביקורת פנימית שלא לומר בדק בית רציני לאותם ארגוני "זכויות אדם" שלמעשה מסייעים לאותם הורים לפגוע בילדיהם ומסכנים את התפתחותם ויציבותם הנפשית של אותם ילדים.
ד"ר יונה שרקי הוא היועץ המשפטי למרכז למדיניות הגירה ישראלית