התחלה// נולד בבני ברק וגדל בה עד גיל עשר, אז עברה המשפחה למושב בדרום למשך שנים ספורות, ומשם לשכונת רמות בירושלים. "המשפחה המורחבת גרה בירושלים, למדתי בישיבות ירושלמיות, כך שאני מגדיר את עצמי ירושלמי".
אבא// הרב מנחם שמואל (68), איש חינוך ותלמיד חכם. "עד ימים אלה עושה מבחנים על הש"ס כמו נער צעיר. יש לי המון ללמוד ממנו בעניין הזה".
אמא// אתי (67), "מכונת חסד מהלכת, האושר הכי גדול שלה זה לתת לזולת, כולל מפעל ייצור של עוגות ועוגיות לשמחות ואבלים".
ספסל הלימודים// כחלק ממסע הנדודים של המשפחה הוא עבר בין כמה מוסדות חינוך. "למדתי בחיידר קרלין בבני ברק, בתלמוד תורה מקומי בדרום ולאחר מכן בישיבת קול תורה בירושלים".
ישיבה לעם// "הייתי יותר פעיל מחוץ לישיבה מאשר בתוך הישיבה. מגיל צעיר הסתובבתי בערי הפריפריה, בפעילות לקירוב לבבות. הפעם הראשונה שיצאתי בשליחות חינוכית לקירוב לבבות הייתה מטעם ארגון 'לב לאחים' של הרב סורוצקין, שהריץ פרויקט בשם 'ישיבות לעם' לבחורים מישיבות גבוהות. מכיוון שהייתי בעל מבנה גוף רחב ונראיתי יותר גדול מכפי גילי, כבר בגיל ארבע עשרה יצאתי עם בחורים מישיבות גבוהות לטירת הכרמל. שם במשך שבוע עשינו קייטנות לילדים, בשילוב עידוד לתגבור ביהדות ומעבר למוסדות חינוך תורניים".
צפונה ונגבה// מטירת הכרמל התרחבה הפעילות לשיכון ד' בטבריה, לעכו ולנהריה. "אהבתי ללמוד, אבל לא אהבתי ללמוד במסגרת. כמעט לא הייתי שבת בישיבה, הייתי מחפש מקומות שישמחו לחיזוק תורני".
שמח בגבול// באחת השנים קיבל הזמנה לשמחת תורה מהרב פכטר, רבה של מטולה. "זה היה בתקופה מתוחה בגבול לבנון, התפללנו והלכנו לישון במקלט, אבל בבוקר החלטנו שאין ברירה ויצאנו לשמוח עם ספרי התורה ברחובות. כל התושבים והחיילים הצטרפו אלינו. אפילו הכתבת הצבאית כרמלה מנשה לא יכלה לעמוד מנגד והצטרפה למעגל הרוקדות".
החצי השני// בלומה, אשת חינוך, יועצת זוגית ומורה למוזיקה. "נותנת לי שקט מוחלט בשביל הפעילות הציבורית שלי. לקחה על עצמה את עול הבית וגידול הילדים". השניים הכירו בשידוך והתחתנו בגיל צעיר יחסית. "בגיל עשרים כבר הייתי נשוי".
חדרה// לאחר החתונה קבע הזוג הצעיר את ביתו בחדרה, מקום מגוריה של משפחת רעייתו. חמיו, הרב יצחק לוין זצ"ל, היה מעמודי התווך של הקהילה החרדית בעיר. "בפגישה הראשונה כבר היה פשוט לי שאם אנחנו מתחתנים אנחנו הולכים לגור בחדרה". מאז הם שם, יותר מעשרים שנה.
חונכים// בחדרה נכנס ללמוד בכולל של הרב ורנר, רב העיר. למרות שעבר בהצלחה את מבחני הרבנות, חיפש פעילויות נוספות לצד הלימודים בכולל. "נפגשתי עם הרב יעקב בורנשטיין, המנהל המקומי של 'לב לאחים', והוא הכניס אותי לפעילות הסברה עם משפחות בשעות הערב. במקביל הכרתי את קרן וולפסון והתחלתי לעבוד איתם בשיתוף פעולה. המקום הראשון היה הישיבה התיכונית בית שמואל של הרב אלישיב הכהן, שם התחלתי לארגן פרויקט חונכות. אברכים היו מגיעים ללמוד עם תלמידים בשעות אחר הצהריים והערב. המשכנו עם פעילות דומה בכפר הנוער תו"ם בחרב לאת".
חבר מועצה// במקביל לפעילות החינוכית, בחדרה סימנו אותו כפוטנציאל לפעילות מוניציפלית, ובגיל עשרים וארבע הוא נבחר לראשונה למועצת העיר. "הייתה אז רשימה דתית מאוחדת. הוצבתי במקום השני ונכנסתי". מאז כבר עשרים שנה שהוא מכהן כחבר מועצת העיר חדרה. "במהלך השנים עברתי כמעט את כל התפקידים האפשריים, כולם בהתנדבות מלאה".
מאזן// בתפקידו הנוכחי הוא יו"ר מועצת העיר חדרה, "תפקיד שיש בערים שבהן מתגוררים יותר ממאה אלף תושבים. היו"ר אחראי על כינוס ישיבות המועצה, סדר היום וניהול, ומשחרר את ראש העיר מהטיפול השוטף בנושאים הללו. מבין כל התפקידים, זה אחד התפקידים שאני יותר אוהב לעשות. אני מרגיש שאני יודע לאזן בין הקואליציה לאופוזיציה ולתת לכל אחד את המקום שלו בצורה מכבדת".
12 אלף פעמים אמן// בנוסף לכך הוא מחזיק בעירייה בתיק אתו"ס – אירועים, תרבות וספורט. "בהתחלה הורמו הרבה גבות שאדם חרדי קיבל את התפקיד. אני משתדל לעשות את רצון ה'. היכל הספורט סגור בשבת. בקיץ שעבר התקיים פסטיבל הבירה בהשתתפות 12 אלף איש ולהקות זמר שרחוקות מאוד מהשקפת עולמי. כמחזיק התיק הייתי צריך לברך בשם העירייה. עליתי, לקחתי כוס בירה וביקשתי מכולם לחזור אחריי: 'סברי מרנן, לחיים'. בירכתי שהכול ו־12 אלף איש ענו אחריי 'אמן'. הוספתי כמה מילות ברכה וירדתי מהבמה. מבחינתי זה היה מדהים".
לב יהודי// לפני כעשרים שנה, בעקבות הפעילות ב'לב לאחים', זיהה צורך של לא מעט משפחות שרוצות חינוך למסורת וערכים אך ילדיהן אינם מצליחים להתקבל למוסדות הדתיים ובוודאי שלא החרדיים. "הם רוצים שהילד יגדל עם שמע ישראל ופרשת השבוע, אבל הם עצמם רואים טלוויזיה ונוסעים בשבת. לשם כך הקמתי את בית הספר 'מדעים ויהדות' כחלק מהחינוך העצמאי".
1,700 חילונים ברשת// בית הספר התחיל לפעול בתוך מתנ"ס, עם עשרים וארבעה תלמידים שהגדירו את עצמם חילונים. כיום מונה הרשת 1,700 תלמידים בתשעה גני ילדים, בית ספר יסודי, חטיבת ביניים ותיכון – כולם בחדרה. "ברמת אביב יש לנו גם גנים, אך אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין". בית הספר בחדרה שוכן ברחוב שנקרא על שמו: מדעים ויהדות. "התיכון, שפועל בשיתוף החמ"ד ומנהלת המחוז ירדנה אלון, זכה השנה בשלושה פרסים יוקרתיים: פרס מנהלת פורצת דרך, פרס מנכ"לית משרד החינוך למצטייני מתמטיקה ופרס אות התלמיד המתנדב המצטיין".
מאמצים את הרצף// לפני כשלוש שנים נחשף לצורך בבית ספר תקשורת לילדים על רצף האוטיזם, והחליט לשלב אותו במוסדות הרשת. "גילינו שזה הדבר הטוב ביותר שקרה לתיכון. מאז אני משקיע חלק גדול מזמני כדי לגייס משאבים נוספים לילדים המקסימים הללו. בתוך מתחם בית הספר היסודי יש לנו גם שני גנים של ילדים אוטיסטים שאנחנו מאמצים אותם".
מכנה משותף// לפני כעשור היה שותף להקמת שדולת 'אחדות ישראל' בכנסת ביוזמת חבר הכנסת יואב קיש מהליכוד. "ישבנו סביב שולחנות עגולים והייתי מעורב בפעילות. בנוסף לכך אני כותב טור קבוע באתר כיכר השבת, באתר וואלה, במקומון כללי ובמקומון דתי בחדרה. בארבע השנים האחרונות אני כותב את אותו הטור שמתפרסם בארבע המדיות הללו ומשתדל שיתאים לעם ישראל כולו".
כדת משה וישראל// בנוסף לשלל העיסוקים הוא נחשב לדמות מבוקשת בעריכת חופה וקידושין, ועד היום חיתן יותר מאלפיים זוגות. "נפגשתי עם כמה זוגות חילונים שהיה להם קושי עם הטקס הדתי וחלק לא רצו אותו בכלל. אני מחתן רק זוגות חילונים ומרגיש בזה שליחות אדירה. כמעט מדי ערב אני נוסע לחתן בכל רחבי הארץ. אני גם מנגיש להם את הרישום ואת רישום היהדות. זה סוגר לי את כל הערבים בשבוע, אבל אני עושה את זה באהבה גדולה".
הנחת// חמישה ילדים. נעמה (25), נשואה לאלחנן ואם לשתי בנות. אוריאל (23), נשוי לחיה, "יורש העצר. אפילו בבית הכנסת לפעמים מבקשים שהוא ידבר במקומי בליל שבת". עדי (20), נשואה ליוסי. שני (17), "מוזיקאית בחסד עליון". תמר (9), "בת הזקונים, על כל המשתמע מכך".
אם זה לא היה המסלול// "מרוב נתיבים, אני גם ככה לא יודע מה המסלול הנוכחי שלי".
במגרש הביתי
בוקר טוב// סדר היום מתחיל בין חמש וחצי לשש וחצי בתפילה באחד מבתי הכנסת בעיר. "מכין לסוף התפילה שתי הלכות עם תוספת אקטואלית". משם ממשיך לבית הספר או לעירייה. לאחר מכן הלו"ז צפוף. אם יש חופה בערב, הוא עוצר להתרעננות בבית לפני הנסיעה. אחרי החופה בדרך כלל חוזר הביתה, לפעמים ממשיך לפגישות וישיבות. "לא הולך לישון לפני אחת בלילה".
פלייליסט// "פחות שומע באופן יזום, כשהילדים איתי – הם מחליטים. על כל הרצף: מחסידי רגיל, דרך שולי רנד וישי ריבו ולפעמים לפני שבת אפילו קצת חזנות".
השבת שלי// "ליל שבת עם אדרנלין גבוה, בגלל ההליכה לבית הכנסת שהקמתי בשכונת הפארק – מרחק חצי שעה הליכה". שם הוא נושא דרשה מול מאות מתפללים. סעודת השבת נמשכת עד מאוחר, עם הרבה יינות טובים, "עד שהם לא מתרוקנים אי אפשר להתקדם. שבת בבוקר – רגוע יותר. קידוש עם חברים, השלמת שעות שינה וגם משתדל ללמוד".
דמויות מופת// הרב יצחק דוד גרוסמן, "האדמו"ר של אהבת ישראל בדורנו. משלב יראת שמיים, ניצול זמן ואחריות לכלל ישראל. מורי ורבי לקירוב לבבות ואחדות ישראל". ולהבדיל בין החיים לחיים, הרב חיים קנייבסקי זצ"ל. "כל מפגש איתו היה מטעין אותי באנרגיות של כור אטומי, לראות את ניצול הזמן שלו, ומצד שני את האחריות שלו לדור בעצם קבלת הקהל".
מפחיד אותי// "שחס וחלילה יתחלל שם שמיים על ידינו".
משאלה// "אחדות עם ישראל, יחד שבטי ישראל, כפי הייעוד האמיתי שלנו".
כשאהיה גדול// "זה עוד הרבה זמן. עוד לא יצא לי לחשוב על זה".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***