"אפשר להחליט שאנחנו ניתן להרוס את מדינת ישראל ולא נעשה כלום - אני חושב שזה לא רעיון טוב", אמר יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד השבוע בגלי צה"ל בנוגע למחאת מחנה השמאל נגד הרפורמה המתוכננת במערכת המשפט.
"זה מצטבר. עוד הפגנה ועוד הפגנה ועוד לילה בכנסת ועוד אחד. לאט לאט לדברים האלו יש השפעה. זה לא יקרה ביום. אני לא יודע לפתור את כל הבעיות ביום. אנחנו באופוזיציה, הרוב אצלם. אבל אתה עובד ועובד - ואני בחיי כבר עבדתי על מטרות אבודות יותר והצלחתי - אז גם בזה אני אעבוד קשה מאוד", הצהיר לפיד.
נדמה כי בשלב זה רק מחנה השמאל נוכח ברחובות ישראל וקולו נגד הרפורמה נשמע ברבים. במוצאי השבת האחרונה נערכו הפגנות השמאל בכיכר הבימה וברחוב קפלן בתל אביב. עוד התקיימו הפגנות בחיפה, בבאר שבע ובירושלים. המפגינים מחו באמצעות זמבורות ומשרוקיות, שלטים וקריאות רמות נגד רפורמת המשפט שעליה הכריזה הממשלה הנבחרת.
הסופר דויד גרוסמן אמר בנאומו לקהל: "ישראל נמצאת במאבק גורלי על צביונה. המאבק שלנו הוא בפוליטיקאים ציניים, חלקם מושחתים, שנחושים להגדיר מחדש את הצדק באופן חד־צדדי ואנטי דמוקרטי במחטף". עוד ציין גרוסמן: "אנחנו מגיעים להפגנה כי מאחורי התוכנית החד־צדדית והדורסנית של הרפורמה אנחנו רואים בית בוער". עוד באותו ערב הבהירו גופי המחאה כי מאבקם לא תם ובכוונתם להמשיך ולהפגין ואף להחריף את צעדיהם עד לביטול הרפורמה המשפטית.
קדמו לכך קריאות של ראשי המחאה להתנגדות אקטיבית עד כדי מרי אזרחי. סגן השר לשעבר ואיש מרצ יאיר גולן קרא לנקוט בפעולות מול "ממשלת הזדון והרשע", כלשונו. בחשבון הטוויטר שלו כתב גולן כי יש לצאת למרי אזרחי רחב היקף: ''חברות וחברים, כנגד ממשלת הזדון והרשע יש רק דרך אחת - מרי אזרחי רחב היקף. הרס מערכת המשפט, מינויים פוליטיים ללא הגבלה... למה שנסכים, למה שנקבל את זה על הראש שלנו, על הכיס שלנו, על החיים שלנו? לעולם לא נסכים'', פסק גולן והוסיף: ''ממחר בבוקר מחליפים דיסקט. לא עוד הפגנות מנומסות במוצאי שבתות ולא לקינה, בכי ונהי. רק מעשים. רק תוצאות. עסקים יושבתו, שירותים יושבתו, דרכים ייחסמו, והמתיימר לשלוט באמצעות מושחתים, נהנתניים, קיצוניים וחשוכים יגלה שהעם הוא הריבון'', כתב גולן.
משה (בוגי) יעלון, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, הקצין עוד יותר וקרא בחשבון הטוויטר שלו לסרב פקודה: "מפכ"ל משטרת ישראל... זכור שיש פקודות שדגל שחור מתנוסס מעליהן. אינך אשם שהציבו מעליך שר שהוא עבריין מורשע. הגן על שוטריך מפני פקודותיו". גם נשיאת בית המשפט העליון חיות הצטרפה לקריאות הנגד, ובנאומה כינתה את מהלכי הממשלה "תוכנית רעה".
מתי מותר לחסום כבישים
גופי המחאה איימו כי בכוונתם אף להשבית את המשק. ואכן השבוע (שלישי) המאבק עלה שלב כאשר תחת הכותרת "אין דמוקרטיה - אין הייטק" יצאו כמה חברות הייטק ל"שביתת אזהרה" בת שעה במחאה על תוכנית הממשלה לרפורמה במערכת המשפט. מחאת חברות ההייטק התרכזה במתחם שרונה בתל אביב אך נערכה גם ברחובות, בהרצליה ובמקומות נוספים. המפגינים חסמו את רחוב קפלן בתל אביב בשני הכיוונים למשך כשעה, תוך שהם נושאים שלטים שבהם כתוב "לא נממן דמוקרטיה", "אנחנו הכלכלה" ו"לא להפיכה משטרית". כמה נהגים שנקלעו למקום זעמו על החסימה והעיכוב בסדר יומם, אך נאלצו להמתין בסבלנות עד תום ההפגנה.
משה קלוגהפט, יועץ אסטרטגי ולשעבר יועץ לראשי הממשלה נתניהו ובנט, מכיר בכוחן של הפגנות אך מעריך כי הפעם מדובר במקרה שונה. "הפגנות לא יוצרות שבר אלא מרחיבות סדקים קיימים", מסביר קלוגהפט. "להפגנות יכולים להיות שני אפקטים עיקריים: הראשון הוא השפעה על חברי הקואליציה, כפי שהיה בבלפור בתקופת ממשלת נתניהו־גנץ, דבר שהשפיע על שרי כחול־לבן שפרשו מהממשלה או פירקו את הממשלה בליל החניונים, וכן בממשלת בנט מול הח"כים של ימינה שפירקו את הממשלה. אבל במקרים ההם אלה היו ח"כים שלכאורה הפרו את מילתם והממשלה הייתה לא טבעית להם מלכתחילה. ואילו בממשלה הנוכחית, סביב הרפורמה המשפטית, קשה לראות השפעה שתגרום לח"כים למרוד, מכיוון שמדובר באג'נדה הטבעית של המחנה שלהם", מסביר קלוגהפט.
"ההשפעה הפוטנציאלית השנייה של ההפגנות היא אובדן תמיכה ציבורית בממשלה, מה שמחליש את העמידות החיסונית שלה ויכול לגרום לה למתן את הרפורמה במקרה הפשוט, ואפילו להתפרק מבפנים סביב מריבות פנימיות במקרה מורכב יותר, שאינו נראה כרגע באופק. צריך לומר", מבקש קלוגהפט לציין, "שבממשלה הנוכחית קו ההפרדה בין חלקיה אינו עובר דווקא בתחום המדיני או המשפטי, אלא בתחומי דת ומדינה, כפי שראינו במה שקראו לו 'חוק האפליה', או ביוזמת מיקי זוהר בנוגע למיזם 'שבת ישראלית', שגרר התרעמות מתוך הקואליציה. לכן, אם האופוזיציה תדע לחדד את הסדק סביב הסוגיות הללו, זה יכול לאתגר את הממשלה ביתר שאת".
פרופ' אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן משוכנע שלהפגנות יש אפקט השפעה מצטבר. "להפגנות יש משמעות, ואם הן הפגנות חוזרות ובהשתתפות מפגינים רבים אז ברור שיש להן משמעות. זה לא אומר שזה יעזור, אבל זה מבטא כל מיני דברים", מסביר פרופ' כהן. "צריך לזכור משהו עקרוני לגבי הפגנות: הפגנות הן בדרך כלל ביטוי למחאה למי שלא נמצא קרוב למוקדי הכוח או השלטון. לכן לא צריך להתפלא שההפגנות הן מצד אחד של המפה הפוליטית ולא מהצד השני. אני לא פוסל את האפשרות שאם ההפגנות של השמאל יימשכו והעליהום יגבר - תתארגן גם הפגנה של מחנה הימין. אבל לצפות שזה יהיה באותם סדרי גודל ובאותם היקפים או באותה התכיפות - זה לא יקרה למי שבשלטון", הוא מדגיש. "מי שבשלטון צריך לעבוד. בשלב הזה אני לא חושב שהימין צריך לארגן הפגנות. הוא צריך לתת לשמאל לבטא את המחאה שלו כי אנחנו בדמוקרטיה, ולבחון איך זה מתפתח. אני לא חושב שצריך כרגע לקיים הפגנת נגד".
אבל אין חשש שבעקבות כל ההפגנות הללו תיצרב התודעה שרוב העם מתנגד לרפורמה המשפטית?
"רוב האנשים לא מטומטמים. הם יודעים מה המשמעות כשאומרים להם, או שיותר נכון מחרטטים להם, על 200 אלף ו־400 אלף מפגינים. יש היום רשתות חברתיות ואי אפשר כבר לעבוד על אנשים. יגידו שהיו 200 אלף מפגינים - אנחנו נבין שלא. לעשות מהפגנות הייטקיסטים הפגנת החמשת אלפים כשהיו 40 איש בצומת - אז בחייכם. לא חושב שאפשר לעבוד יותר על אנשים. ובוודאי שאף אחד לא יקבל את הדימוי שרוב העם בדעתם".
אבל אומרים שכאשר חוזרים על שקר פעם אחר פעם, בסוף הוא הופך לאמת. יכול להיות שלהפגנות הללו עם הסיקור המאסיבי יש אפקט השפעה על הציבור?
"אנחנו רק אחרי שבועיים־שלושה של ניסיון. בואו נראה כמה זמן זה יחזיק מעמד, כמה באמת ייצאו עוד להפגין. הטענה שאנשים יחשבו שזו דעת הרוב היא לא סבירה", טוען פרופ' כהן. "ההפגנות נגד ההתנתקות היו יותר גדולות, השרשרת האנושית הייתה יותר גדולה, ואף אחד לא חשב שמתנגדי ההתנתקות הם רוב. נכון שחלק מהדימוי אכן נוצר, אבל לאנשים יש היום הרבה מקורות מידע אחרים. נגמר הסיפור שמדווחים משהו באיזה ערוץ ונאמין".
גם כאשר כל התקשורת מגויסת?
"אלו אומנם הערוצים המרכזיים, אבל אני מציע להסתכל על עוד דבר: יש לנו מומחים ברשתות. אנחנו רואים בדיוק כמה עוקבים אחריהם. עמית סגל או ינון מגל ואחרים, לאנשים האלה יש המון עוקבים. זה מה שנקרא תקשורת אלטרנטיבית. אנשים כנראה מבינים מה הם מקבלים בערוצים המסוימים. הם כבר יודעים מה הם הולכים לראות שם, ולכן המחשבה שזה משפיע על אנשים - אני לא בטוח שהיא עוד נכונה".
ההוכחה הטובה ביותר לכך היא הבחירות האחרונות.
"נכון. זו בדיוק הטענה שלי. היה כבר את המשאל הכי גדול. ולכן אני אומר שהימין כרגע לא צריך לצאת לרחובות. הוא כבר עשה את המשאל הגדול מבחינתו והביע את דעתו".
ובכל זאת, מהי נקודת השבר שבה הימין לשיטתך יצטרך לצאת להפגין?
"זה צריך להיות שילוב של כמה פרמטרים, שהפגנות השמאל יימשכו וההתלהמות מבחינת השיח תגבר. הנאום של אהרן ברק היה נאום מלחמה. להשתמש במונחים של 'שר המשפטים הוא עבריין' או 'הצגת התוכנית היא לא חוקית' או 'טנקים בדרך לירושלים' - אם זה יימשך יהיה צורך להגיב בהפגנות ולחשוף את הפנים האמיתיות. ההוא קורה לסירוב פקודה וההוא למלחמת אזרחים. הימין בחיים לא חשב לדבר במונחים של מלחמת אזרחים או ירידה מהארץ ודברים מהסוג הזה. אגב, זה מה שמוכיח שהימין הוא הגורם הממלכתי במדינת ישראל ולא השמאל. השמאל רובו ממלכתי והוא שותק כאשר הרדיקלים שלו צורחים. הימין הוא הרבה יותר ממלכתי ממה שעושים ממנו".
למשול אבל גם להידבר
איש התקשורת שמעון ריקלין, שהיה לפני שנים בעצמו ממארגני מחאות פוליטיות מימין, מתייחס להפגנות השמאל. "קודם כול, צריך להבין שאנחנו נמצאים בשנה היסטורית. מלכויות ישראל החלו להתפרק בשנה זו, השנה ה־75. כך שאנחנו צריכים לשים לב שזו שעה חשובה וקריטית מבחינה היסטורית בתולדות ישראל", הוא מזהיר. "אבל זו שעה היסטורית גם בגלל ההווה. אנחנו נמצאים בשיא המאבק על דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית או כמדינת כל אזרחיה, ובמתח הזה של הוויכוח החישוקים עלולים להתרופף. ובמיוחד אנחנו בימין, צריכים לגלות אחריות מאוד גדולה כי זה שלנו. כי במשפט שלמה אנחנו אלו שמוותרים על הילד. כי בניגוד לאנשים אחרים בשמאל שאומרים שאם זה לא מתאים להם הם קמים ועוזבים את הארץ - אנחנו לעולם לא נעזוב אותה. לנו יש אחריות לעתיד עם ישראל".
אז לטענתך מתוך אחריות צריך לוותר על הרפורמה במשפט?
"לא. זה לא אומר שצריך לוותר על הרפורמה המשפטית, שהיא קריטית להצלחת שלטון הימין. התחלנו בשינוי תקשורתי, זה היה השלב הראשון של המהפכה, ועברנו לשלב השני של השינוי השיפוטי ואם נצליח בו תתאפשר פה באמת ממשלת ימין. מה שקורה עכשיו לטעמי הוא שהצדדים נערכים לקראת הפשרה הגדולה שהולכת להיות".
כך אתה מעריך שיקרה?
"אחרי שייווצר משבר חוקתי. מכיוון שכולם מבינים שצריך לעשות שינוי כזה או אחר במערכת המשפט, אז תוקם ועדה. אני נפגשתי עם יאיר לפיד לפני שלוש שנים והוא אמר לי בעצמו 'תראה מה אבא שלי אמר'. ברור שצריכה להיות רפורמה במערכת המשפט. עד כמה, מה הגבולות שלה, מי ימנה שופטים וכו' - אלו גבולות גזרה שצריך לדון בהם. ההפגנות הן חלק מהמשא ומתן".
אז לפי הלוגיקה הזאת, הימין צריך לצאת לרחובות.
"אנחנו בשלטון, וכשאתה בשלטון אתה לא יוצא להפגין. הם לא בשלטון והם צריכים להפגין. זה התפקיד של האופוזיציה. הימין לא רדום. המחנה הימני צריך להיות נחוש ולא להיבהל מהאיומים שלהם, ולהודיע שאנחנו מתכוונים להעביר את הרפורמה. יחד עם זאת, להיות קשובים", מסייג ריקלין. "אני כן בעד דיאלוג בין הצדדים. אני בעד שיח כי זה התרחיש האופטימי. התרחיש הפסימי הוא שבחודש־חודשיים הקרובים אנחנו עלולים להגיע להידרדרות של אלימות, של אובדן עשתונות ושל פריקת החישוקים, ומכיוון שאנחנו הימין ואנחנו בשלטון - אני מקווה שננהג באחריות".
גם כשבצד השני מדברים על מרי אזרחי, סירוב פקודה והשבתת המשק?
"אני כמובן נגד קמפיין המרי. צריך לגנות כל דיבור על מרי אזרחי אבל צריך להבין דבר אחד, זאת לא הצגה. אני כיום גר בלב תל אביב ויש אנשים רבים בשמאל שבאמת מודאגים וחושבים שהלכה המדינה ושהולכים להכניס אותם למחנות מעצר. אלו דברים מצוצים מהאצבע, אבל זו התחושה של רבים מהם. יש גם הסתה. התקשורת מסיתה", הוא מאשים. "התקשורת לא מדווחת על מה שקורה אלא מסיתה. היא מארגנת את ההפגנות בחוסר אחריות אדיר. אין מדינה מערבית בעולם שהתקשורת בה מארגנת הפגנות כמו שזה קורה פה. זה פשוט חסר תקדים", מאשים ריקלין. "אנחנו צודקים, ולמרות זאת אנחנו צריכים לגלות אחריות ולהיות חכמים. אנחנו בשעה מאוד מסוכנת", הוא שב ומזכיר.
"אני לא מתכוון לרפות ידיים לאיש. אנחנו צריכים לחתור לרפורמה מקיפה ככל הניתן שבאמת תעשה תיקון ושתהיה פה דמוקרטיה אמיתית. יחד עם זאת, אם הצד השני מוכן לדבר - אני בעד לשבת ולדבר ולנסות להגיע להסכמות כמה שיותר רחבות בנושא של תיקון מערכת המשפט".
***