במאמרה המכאיב ביקשה חגית רוזנבאום לקלקל את החגיגה ואת השמחה. ייאמר לשבחה של חגית שרוב הנתונים שהניחה לפנינו הם נכונים, אף כי בחלקם היא חטאה לאמת. למשל, במבחן שנערך במשרד לשירותי דת נבחנו רק בהלכות שבת ובהלכות נידה. כל אחת מן הנבחנות נבחנה רק באחת מן הבחינות הללו ולא מעבר לכך, כך שהחגיגות שנחגגו השבוע לא היוו חגיגות הסמכה או הענקת הכשר להוראה, אלא רק ציון דרך בדרכן של תוכניות ההלכה שזכו בהכרה חברתית רחבה יותר ובאפשרות להיבחן באמצעות משרד ממשלתי. לחלק מן הנבחנות נכונה עוד דרך ארוכה של לימוד על מנת שתגענה אל היעד הנכסף של ידע הלכתי מעמיק ומקיף.
ההיסטוריה של תוכניות ההלכה לנשים ארוכה ואינה עניין לכאן, אך אומר על קצה המזלג שתוכניות כאלו נוסדו לפני 17 שנים. תחילה היה מדובר בשתי תוכניות, ובהמשך נוספו עוד שלוש תוכניות שמכשירות נשים להוראת הלכה ברמה המקבילה ללימודי סמיכה לרבנות אצל הגברים. עד כה לא הייתה לנשים כל אפשרות להיבחן על ידי הרבנות הראשית, ועל כן נבחנו הבוגרות לאורך השנים בעל פה על ידי רבנים ידועי שם, כפי שהיה נהוג בדורות עברו גם בהסמכת גברים.
פתיחת האפשרות הרשמית לאחרונה הייתה מלווה בתהיות פנימיות ובלבטים. אחד החששות שליוו את הקמת המערך של הבחינות היה דווקא החשש מהורדת הרף והדרישות. כפי שידוע לכול, מסלול ההכשרה של הגברים לרבנות הוא מסלול השווה לכל נפש. הוא לא נועד ליחידי סגולה, וכל בחור בשיעורים ה'-ו' בישיבת הסדר מוזמן לעבור אל הכולל שבו יוכשר לסמיכה לרבנות - ילמד לימודי הלכה בהיקף מוגדר וייגש לבחינות. לפני כמה שנים ניסה נער צעיר להיבחן בבחינות והוצא מהן על רקע גילו, אך איש לא חשב שלא יוכל לעבור אותן. כיום מוצעות באינטרנט שלל תוכניות ללימוד עצמי מודרך לקראת מבחני הרבנות, והן מתחרות ביניהן בין היתר בקוצר הזמן הנדרש להשקעה בהכנה למבחנים אלו. אומנם יש חשיבות לקביעת סטנדרט אחיד, ויש בין הנבחנים שעברו את הבחינות מי שבחרו גם להיות תלמידי חכמים ולהעמיק את הידע שלהם בנושאי הבחינה והרבה מעבר לכך.
אני יכולה להעיד על הלומדות בתוכנית ההלכה שלי שהן מגיעות בגיל אחר לגמרי ללימודי הלכה, עם ידע מקיף פי כמה מבחור ממוצע בגיל הבחינה הסטנדרטית של הרבנות. הן מגיעות בשלות יותר מבחינת יכולת ההבנה והניתוח של אתגרי ההלכה, ועם בסיס ותשתית רחבים הרבה יותר להבנה מעמיקה של ההלכה. מסלול בחינות מוסדר מלווה תמיד בחשש הפוך - של חרדה מהורדת הרמה. הוא מלווה בחשש שמסלול כזה יהפוך את לימוד ההלכה לנקודתי, אינפורמטיבי וסכמני, כפי שהוא נחווה אצל חלק מאלו שנבחנים בבחינות הסמיכה לרבנות. יעידו על כך הספרים הנדפסים חדשים לבקרים שבהם סיכומים מסודרים של החומר לבחינות: שירת הים, שו"ת היכל שלמה ועוד; ספרים שאין בהם חידוש או עומק מיוחדים, הם פשוט סיכומים מסודרים ונהירים של החומר (ואין בכוונתי לגרוע מחשיבות מחבריהם ומלמדנותם).
אילו שמעו לי, לכל הפחות היו יוצרים מבחנים מסוג חדש, נכון יותר, מותאם יותר לצרכים הקהילתיים והחברתיים. היו דורשים העמקה משמעותית, ולא רק בקיאות וזיכרון טוב. גם החומר שנלמד לבחינות הרבנות אינו מקודש, ובכל כמה שנים מרעננים אותו וחושבים עליו מחדש (על כן לא ברור גם מהי הזעקה על חלקי הבקיאות. וכי רבנים שהוכשרו בשנים שבהן חלק מן החומר ברבנות היה אף הוא בבקיאות אינם כשירים לכהן ברבנות, או אינם ראויים לתעודה שקיבלו בזמנו?).
באופן טבעי, כאשר מקימים מסלול חדש וייחודי, ראוי לחשוב מחדש על אופי החומר הנלמד, ולא בהכרח לשכפל את הקיים. הלכות המועדים חשובות בעיניי לא פחות מהלכות חופה וקידושין, ודאי וודאי כשהנבחנות הן נשים. בעקבות הכתבה עלה בדעתי שראוי להכניס גם הוראת הלכה הקשורה בחשיבות השמירה על שמו הטוב של אדם, אתיקה עיתונאית ועוד הלכות יסוד שבין אדם לחברו.
דבר אחד נשגב מבינתי: כיצד זה מלינים על כי נשים לא היו עוברות את המבחנים שנערכים ברבנות, ובד בבד גם לא מעניקים להן את הזכות (המפוקפקת בעיניי) להפריך זאת? אין אונאת דברים קשה מזו. ייכבדו וייתנו לנשים להיבחן בבחינות הנערכות ברבנות, ואז תיבחן רמתן. בטוחני שהנשים תתגלינה כמשיבות ברמה דומה לגברים לכל הפחות. וגם אם כמה מהן תיכשלנה, מה בכך? הרי יש גם כמה גברים שנכשלים במבחנים הללו. דבר אחד ברור: אין שום צורך בהתאמות מיוחדות לנשים.
חגית, במאמרה, מוכיחה את האמירה הידועה שלבנות קשה, אבל להרוס קל מאוד. אני מזמינה את כל מי שרוצה לבנות לבוא ולתמוך, לשאת בעול וגם לתת ביקורת בונה. על אלו נאמר "ורב שלום בנייך - אל תקרי בנייך אלא בונייך".
ומילה לחתימה: לא אוכל שלא למחות על העלבונות האישיים שנבוכותי עבור כותבתן. אוסיף ואומר: שנים רבות אני מנסה להשכיח מילים שהוצאתי מהפה והתחרטתי עליהן, אבל על מה שכותבים הרבה יותר קשה להתחרט. כפי שמקובל בפי רבים: לא כל מה שחושבים אומרים, לא כל מה שאומרים כותבים. ואני מוסיפה - אולי יש דברים שעדיף גם לא לחשוב.
הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי היא ראשת בית המדרש לנשים במכללת הרצוג וראשת תוכנית ההלכה במדרשת מגדל עוז
***