1.
יש להכיר בכך שהאופוזיציה השמאלנית־חילונית מצליחה בימים אלו לייצר מחאה בעוצמה לא מבוטלת. גם אם התקשורת המגויסת והמגייסת מנפחת את מספר המשתתפים בהפגנות, עדיין מדובר במספרים גדולים.
כלי התקשורת התאוששו מהלם ההפסד בבחירות, ופתחו בהרעשה כבדה נגד הממשלה בכל ערוץ אפשרי. עצומות מטעם קבוצות אליטה שונות נגד הרפורמה במערכת המשפט נחתמות ומתפרסמות חדשות לבקרים. ענפים במשק מאיימים בשביתה תוך היאחזות בתירוצים קלושים (מה לענף ההייטק ולרפורמה המשפטית?). גופים ובעלי תפקידים שונים שבדרך כלל יושבים על הגדר, כמו יושב ראש לשכת עורכי הדין או ראשי רשויות מקומיות, לוקחים יוזמה ומתנדבים לעמוד בשורה הראשונה של גייסות המחאה.
זה לא רק היקף המחאה, אלא גם הטונים והאמצעים משולחי הרסן. הדיבורים על סף הסתה למלחמת אחים; הקריאות להשתמטות ממילואים, לסירוב פקודה, להימנעות מתשלום מיסים ואף לירידה מהארץ; האזהרות הפומביות בדבר הנזק הצפוי לכלכלת ישראל, ליחסיה המדיניים או למעמדה מול בית הדין הבין־לאומי בהאג - אזהרות שנאמרות בדאגה מעושה שמאחוריה מתחבאת תקווה שהנזק אכן ייגרם, בין השאר בגלל האפקט של קריאות הגעוואלד, וייאלץ את הממשלה לסגת ממדיניותה - כל אלה נשמעים לא מצד פעילים זוטרים ואנונימיים משולי המחנה, אלא מאישי ציבור נושאי תפקידים בכירים בעבר ובהווה.
2.
בלי להצדיק אמצעים שחורגים מהתחום החוקי והלגיטימי, עוצמת המאבק של גורמי השמאל היא מוצדקת, לשיטתם. הם מבינים שלראשונה מאז המהפך של 1977, המחנה הלאומי־דתי מנסה באמת לקחת את מושכות השלטון לידיו. הם מרגישים שלראשונה מאז קום המדינה הם עלולים באמת, במלוא מובן המילה, לאבד את השלטון.
כי במשך עשרות שנים הייתה לנו כאן דמוקרטיה רק בכאילו. הרוב הדמוקרטי הלאומי־דתי כמעט תמיד ניצח בבחירות, אבל לא הצליח לממש את ערכיו, להגשים את מדיניותו ולמלא את הבטחותיו לבוחרים. שליטתו המוחלטת של השמאל במוקדי הכוח שאינם עומדים לבחירה הצטברה לכוח שלטוני שהשפיע על פני החברה והמדינה יותר משהצליחו להשפיע הממשלה והכנסת הנבחרות.
הם שולטים בתקשורת הציבורית, וגם בכלי התקשורת הגדולים המסחריים (מלבד העיתון 'ישראל היום', שמסכן את ההגמוניה, ומכאן הניסיונות הכושלים להביא לסגירתו). הם שולטים בפקולטות למדעי הרוח והחברה – לא ברוב האוניברסיטאות, כי אם בכולן. הם שולטים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, וגם בצמרת כוחות הביטחון – צה"ל, השב"כ, המוסד והמשטרה. זה עשרות שנים עומדת לרשותם רשת ענפה, חזקה ומתוקצבת היטב של מאות ארגוני חברה אזרחית בועטים ונשכניים. ומעל לכול – הם שולטים במערכת המשפט, זו שבכוחה לא רק להשפיע על מקבלי ההחלטות הנבחרים, אלא גם להחליט במקומם מה מותר להם לעשות, מה אסור להם לעשות ומה הם חייבים לעשות.
עד היום השמאל היה יכול להיות שקט גם כשנשאר באופוזיציה, ביודעו כי שליטתו במוקדי הכוח הבלתי נבחרים משאירה את ידיו על ההגה גם כשהימין יושב על כס הנהג. כעת הם מבינים שמשהו כאן עומד להשתנות. זה לקח לימין המון זמן, אבל היום לא רק יחידי סגולה אלא כל מפלגות הקואליציה, ובעיקר גם ראש הממשלה בנימין נתניהו שמוביל אותה, הבינו את הסיטואציה הבעייתית, והם מתכוונים לנצל את חלון ההזדמנויות הנדיר של קואליציה יציבה והומוגנית כדי לשנות אחת ולתמיד את הנוסחה שלפיה העם מצביע לימין אבל מקבל מדיניות שמאל.
המפגינים זועקים נגד עריצות הרוב, אבל למעשה הם נאבקים כדי לשמור על עריצות המיעוט, כמובן בשם הדמוקרטיה. הם צודקים שגם בדמוקרטיה אסור לרוב לדכא את המיעוט, אבל לרוב הדמוקרטי יש כוונה כזאת רק בהזיות של המחנה השני. המחנה הלאומי־דתי אינו דורסני. מה שהיה כאן עד היום זה דיכוי של הרוב על ידי דורסנות המיעוט, באמצעות כוח שלטוני שאינו עומד לבחירה דמוקרטית.
3.
אז מה עושים כשהרחובות גועשים? קודם כול, לא נבהלים. זוכרים שגם כשהמיעוט גועש, הוא עדיין מיעוט. העם אמר את דברו לפני פחות משלושה חודשים. יש להקרין ביטחון בצדקת הדרך ובצורך החיוני לשקם את הדמוקרטיה הישראלית ולהחזיר את ניהול המדינה לידי נבחרי הציבור. הנחישות הזאת איננה עומדת בסתירה לנכונות לשיח ולהקשבה. ככל שיישמעו טענות והערות ענייניות, יש מקום להקשיב להן ואף לאמץ את מה שנכון מתוכן. אנחנו לא ננהג כמו יאיר לפיד, שנמנע מלהביא לאישור הכנסת את ההסכם האסטרטגי עם לבנון בטענה שהוא פטור מכך משום ש"האופוזיציה לא אחראית". כל שינוי ייעשה בפרוצדורה תקינה ובדיון מעמיק.
מאידך, אסור גם להיות שאננים. לאווירה הציבורית, לתקשורת, לשביתות ולהפגנות יש השפעה. היינו שאננים מול הפגנות בלפור, ובסופו של דבר הן הפילו את ממשלת נתניהו-גנץ. ומהצד השני, גם את הפלת ממשלת בנט-לפיד יש לזקוף במידה רבה לזכות ההפגנות והלחצים על עידית סילמן וניר אורבך. מחאת השמאל נגד הממשלה נתנה ונותנת רוח גבית למערכת המשפט שנלחמת לשמור על כוחה ונוקטת צעדים לעומתיים להחלשת הממשלה, שהבולט שבהם הוא פסק הדין שהביא לפיטוריו של אריה דרעי. אפילו טרפוד מינויה של אוסנת מארק למנכ"לית משרד המדע בלחץ התקשורת הוא עוד סדק קטן בחומת העמידות של הקואליציה.
ציבור המיליונים הגדול שבחר לתת את הכוח לקואליציה הזאת צריך למצוא את הדרך לעמוד מאחוריה גם בימים שלאחר ההצבעה בקלפי, להמשיך לתת לה את הכוח ואת הגיבוי. לא כל אחד יודע ויכול להקים מנגנון שישיב מלחמה בתחום התעמולה וההפגנות, אבל יש מי שהתמחו בכך, וכשהם יתארגנו ויקראו לציבור לבוא – יש להיות ערוכים ונכונים לכך. עוד קודם לכן אפשר להשיב מלחמה תודעתית ברשתות החברתיות ובשיחות סלון ומסדרון. נכון שהרבה פעמים נוח יותר פשוט להבליג ולשתוק, אבל בכך מאפשרים לצד השני להשתלט על השיח ועל רשות הרבים. חשוב לדווח על תופעות קשות כמו בעלי עסקים שמסרבים לתת שירות לאזרחים מן השורה רק משום שהם נחזים בעיניהם כמי שהצביעו לממשלה הזאת. ואם המנהלים במקום העבודה שלכם מחליטים באופן מוזר ותקדימי לצאת להפגנה באמצע יום העבודה, נסו להרים ראש ולהביע את עמדתכם השונה.
השמאל מבין שהרבה מאוד מונח כאן על הכף, והוא יוצא למאבק כדי לשמר את שלטון המיעוט. גם הרוב הדמוקרטי צריך להבין את גודל השעה ולהיות מוכן להשקיע משאבי כסף, זמן ומאמץ כדי לעצב את דמות החברה והמדינה על פי אמונתו.
4.
ולסיום, עצה לפוליטיקאים. זה לא חכם להילחם בכל החזיתות במקביל. יש לכם ארבע שנים לשלוט (בעזרת ה'), לא חייבים לחולל את כל המהפכות בשנה הראשונה. טפלו קודם כול בחשוב ובדחוף, והמתינו עם מה שמעורר זעם ומחלוקת, אם הוא פחות חשוב ודחוף.
אם למשל החלטתם, ובצדק, שהטיפול במערכת המשפט חשוב וקודם לכול - אולי את המהפכות בתאגיד השידור הציבורי אפשר לדחות למועד מאוחר יותר. אפשר לחולל שינויים משמעותיים מאוד בתחום התקשורת גם בלי לאיים בסגירת התאגיד כאן ועכשיו. אם בשלב הזה יושם דגש לא על סגירת התאגיד אלא על פתיחת שוק התקשורת לתחרות, יהיה הרבה יותר קשה לצאת נגד זה למלחמה.
באופן טבעי, לכל שר יש נטייה לחולל במשרדו מהפכות מהדהדות. באופן טבעי יש גם נטייה לעשות את זה כמה שיותר מוקדם, כי מה שלא נספיק לעשות היום - מי יודע אם נספיק מחר. ובכל זאת, מתוך הבנה שלחולל יותר מדי מהפכות בבת אחת פירושו לנהל מלחמה בהרבה חזיתות במקביל, דרושה ראייה כוללת שתתעדף ותתזמן את הרפורמות השונות. כדאי שראשי סיעות הקואליציה יהיו מתואמים וינהלו מאבק שהוא לא רק צודק אלא גם חכם.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***