השבוע עם כניסתו של חודש שבט, ציינו שלושים יום לפטירתו של הרב דרוקמן זצ"ל, זקן רבני הציונות הדתית.
לתואר הזה של 'זקן רבני הציונות הדתית' הוא זכה לא בגלל שהיה הרב המבוגר ביותר במגזר הדתי, אלא בגלל שלא היתה יצירה אחת, עולם תוכן אחד של המגזר הדתי שהוא לא היה ממובילה.
יתרה מכך: חלק בלתי מבוטל מאותם מפעלי המגזר נוצרו על ידו ונולדו על שולחנו. הרב הקים מאפס את ישיבות ההסדר, כאשר הביא את ראשוני התלמידים לישיבת כרם ביבנה, שכנע את ראש הישיבה הראשון שלה, הרב חיים גולדוויכט לעמוד בראשה ואף יצר את מודל ההסדר עצמו כפי שהוא מתקיים עד היום. על שולחנו קיבלה תנועת גוש אמונים את שמה. בני עקיבא הפכה למה שהיא היום בזכותו הנהגתו את התנועה עשרות שנים. וגם מערך הגיור הממלכתי נוצר על ידו, לאחר שהקים את בתי הדין לגיור בעקבות עליית יהודי ברית המועצות.
כל זה עוד לפני הפגישות הליליות האינסופיות בביתו עם צמרת השלטון בישראל: "הרב נתן לכולם להרגיש בבית, גם אם הוא חלק עליהם. כך גם בנט וגם סמוטריץ' מצאו אצלו מקום", אומר נפתלי קנדלר, כיום מנכ"ל קרן ייעוד, מתלמידיו הקרובים של הרב דרוקמן, ומי שליווה אותו בשלל מישורים ציבוריים קרוב ל-30 שנה.
לצד כל פעילותו הציבורית, תמיד הרב הקפיד להיות איש משפחה: "במשך הרבה שנים אימו של הרב גרה איתו בבית, והוא תמיד היה אוכל איתה ארוחת צהריים. גם כשהיה בכנסת, הוא לא היה מדלג על אף ארוחת צהריים עם אימו. הוא יכול היה להיות על הבוקר בכנסת, לנסוע שעה וחצי למרכז שפירא, לאכול עם אימו, ואז לחזור שוב במשך שעה וחצי לכנסת. כשהיה בחו"ל הוא תמיד הלך לקנות צעצועים לנכדים שלו" מתאר קנדלר.
מעל כל זה עמדה משימת חייו: לחנך. "זה היה בלתי רגיל. אין שום ראש ישיבה שהעביר את כמות השיעורים שהוא העביר. הוא העביר מדי שבוע 25 שיעורים, וזה מעבר לשיעורים נוספים שהעביר בכל מקום אליו הגיע" אומר קנדלר.
הפרק המלא ממתין לכם בכל פלטפורמות הפודקסטים.