הטרור שהולך ומתגבר הוא תוצאה של שני תהליכים משמעותיים, הראשון החלשות אבו מאזן והרשות הפלסטינית. השני ההסתה הבלתי פוסק והתססת השטח על ידי חמאס.
אם ישראל רוצה להביט אל השנים הקרובות באופטימיות עליה להבין שצריך להתחיל מול רשויות שבתוך הרשות. אם בחברון למשל שקט ולא יוצאים ממנה פיגועים אז מחברון יוכלו לצאת פועלים וניתן יהיה להכניס סחורות ולתגבר עוד את ההכנסות והכלכלה ולפתח את העיר ולאפשר הקלות תנועה ובכלל להעניק שורה של הטבות.
לעומת זאת בג'נין שהפכה לבירת הטרור יש לנהוג בעוצמה להמשיך במבצעים הממוקדים לבחון בשבע עיניים סחורות נכנסות ולהביא לכך שההנהגה המקומית תצא כנגד תאי הטרור ותבקש לעצמה ואנשיה איכות חיים דומה לזו שתתרחש ברשויות שקטות..
מדיניות כזו תהיה צופה פני העתיד וחשוב מכך המסר יהיה ברור, מי שיזנח את הטרור, יפעל כנגדו וישתף פעולה יביא איכות חיים לעיר שלו ולאזרחים. נוכל לייצר כך רצון אמיתי ומפגש אינטרסים של האוכלוסיות למנוע טרור.
ענישה נוספת שצריך לשוב לדבר עליה ולבדוק היתכנות משפטית היא גירוש של בני משפחה ממדרגה ראשונה לרצועת עזה. ייתכן וידיעה כי פיגוע מצד בן משפחה יביא לענישה כזו יגרום לרבים להתריע מפני בני משפחה שמבקשים להוציא לפועל פיגועים.
עוד מאותו דבר או חוסר שינוי מהותי במדיניות לא יביא לשינוי אמיתי.