ההיסטוריון ואיש החינוך ד"ר צבי צמרת הלך לעולמו בגיל 78. על תרומתו ומאמציו לגשר בין המגזרים השונים בחברה הישראלית שוחחנו עם מנכ"ל 'גשר', אילן גאל-דור.
"במגוון דרכים הוא היה איש מאוד מרכזי וייחודי בחברה הישראלית. קולו חשוב וצריך לראות איך ממשיכים את הקול הזה", אומר גאל-דור המספר מעט מקורותיו של ד"ר צמרת המנוח ש"גדל במסלול הממלכתי הקלאסי. גדל בנתניה, היה בנוער העובד והלומד ולאחר מכן בקיבוץ וכבר בתחילת דרכו הרגיש שליחות יהודית צינית. שאלו אותו אם הוא דתי כי דיבר בהערכה למסורת ולתרבות היהודית והוא ענה 'אני יהודי'. הוא היה יהודי פעיל ובכל מקום. הוא היה מנהל בית הספר הצעיר ביותר. בגיל 24 ניהל את בית הספר בשדה בוקר, אחר כך מנהל בית ספר בקרית שמונה. הוא הגיע לשם כמי שלא הכיר את התרבות ובתוך תקופה קצרה הוא היה מובילי התהליכים החברתיים קהילתיים בעיר. עד היום, 48 שנים, אחרי תלמידיו מתיכון דנציגר, עולים אליו לרגל".
"במשך שנים רבות הוא היה מנכ"ל מכון יד בן צבי, ובדמותו של בן צבי הוא השקיע שם במחקר והוצאת ספרים לרוב. מדובר במאות ספרים שעוסקים בהיסטוריה היהודית והתרבות היהודית. הוא אמר שאם לא נדע להיות יהודים לא תהיה לנו הצדקה להיות כאן. לכן הוא השקיע בתרבות תנ"ך והיסטוריה יהודית וחיבר את כל הסובבים אותו למוטיב המרכזי הזה".
מנגד צמרת לא פנה רק לחברה הישראלית בדרישה ללמוד את המורשת היהודית, אלא פנה גם לחברה החרדית בקריאה להתחבר לישראליות. "הוא ראה בשני המרכיבים של 'יהודית' ו'דמוקרטית' אבני יסוד שצריך את שניהם. לכן גם חרדים מהקבוצות הקיצוניות שהיו פחות מעורבות, הוא היה בן בית אצלם. הוא גר 15 שנה בבית שמש בתקופה שבה היו סערות עם קבוצות קיצוניות במגזר החרדי, וקיימנו שולחן עגול בבית שמש ואליו הבאנו מהקבוצות הקיצוניות ביותר, נטורי קרתא ותולדות אהרון חסידים וליטאים, יחד עם חילוניים והחיבור של החרדים אליו איפשר שיח אידיאולוגי, כן ואימתי. עליזה בלוך שהייתה אז מנהל בית הספר הייתה שותפה לאותו שיח ואותו חיבור. הוא לא ויתר לחרדים ודרש מהם להיות חלק מהחברה הישראלית, להוקיע את הקיצוניים, ומצד שני פנה לחברה הכללית ואמר שללא מורשת יהודית לא תהיה הצדקה למדינת ישראל".
גאל-דור מזכיר בדבריו גם את הועדה שד"ר צמרת ז"ל עמד בראשה להרגעת הרוחות סביב סערת כביש בר אילן. "הגיעו בפניה אנשים חרדים, אנשים מהציונות הדתית ומהחברה הכללית, והוא מצא דרך למצוא שעות כאלה ושעות כאלה. הוא אמר לחרדים שעליהם להבין שבישראל חיים גן אנשים חילונים כמוהו שנוסעים בשבת וגם להם מגיע. הוא מצא פתרון מוסכם על כולם והוכיח שבפרקטיקה של ישיבה יחד אפשר לפתור בעיות. דמותו חסרה היום כשאנחנו רואים מה קורה בחברה הישראלית. אנשים כמוהו שמבינים שעל ידי שיח והעלאת הנושאים ומציאת פתרונות אפשר להתמודד ולהגיע לפתרונות מוסכמים".
"בשנים האחרונות הוא השקיע בעיקר במחקר וכתיבה. בכל מקום שהוא היה הוא המשיך ללמד גם אחרי גיל 70. הוא היה מהיחידים שהיו ללא כיפה ולימדו בישיבת הסדר", אומר גאל-דור ולשאלתנו מציין כי מול דמותו היה ברור גם לציבור החרדי להגדיר אותו כ'עגלה ריקה': "אחרי שהכירו אותו הם הבינו שאין כאן עגלה ריקה מול עגלה מלאה, כי כשהעגלה ריקה דוחים אותה, אבל כשרואים אדם כזה רואים שיש עסק עם אדם שמבין עניין, אדם שמכיר מקורות, איש ספר שהיה קם בכל בוקר בארבע בבוקר לקרוא ספרים. אחרי תהייה ראשונה מול האדם ללא הכיפה הבינו שהוא לא נגדם ומדובר במי שאינו עגלה ריקה אלא בעולם מלא שמאתגר אותם".
עוד שאלנו את גאל-דור אם כיום ישנן פעולות הנעשות ברוח מפעלותיו החברתיים של ד"ר צמרת, האם מתחת הרדאר של התקשורת שמבליטה את הקיטוב קורים דברים שמגשרים על המגזרים, ובתשובתו הוא מקפיד שלא להאשים את התקשורת שלדבריו מבליטה סוגיות מעוררות עניין, ומתמקד באירועים שכן קורים: "קורים הרבה דברים. יש הרבה פעילויות במערכת החינוך הפורמאלית והלא פורמאלית, בצבא דרך חיל החינוך ובאוניברסיטאות. יש דאגה גדולה ולכן יש נכונות גדולה יותר להיפגש ולדבר, אז יש ויכוחים קשים וצריך לדבר עליהם, אבל תוך זהירות שלא לחצות קווים אדומים. אני מרגיש בשטח שיש נכונות לעשות יותר, להיפגש יותר ולהבין יותר ודרך זה גם להגיע לפתרונות טובים ומקובלים, אבל המציאות מורכבת ואין לזלזל בכך".