דו"ח מיוחד של המועצה לשלום הילד מלמד על עליה דרמטית בדיכאון הפרעות רגשיות ונטייה לאבדנות אצל בני נוער.
מי שפוגשים את בני הנוער הללו מדי יום הם מתנדבי מוקד הסיוע 'חברים מקשיבים' של ה-OU ישראל. אוהד שקלים, מנהל המוקד מספר לערוץ 7 על התופעה, הגורמים לה, ההשלכות וההתמודדות.
לדבריו לא רק מתנדבי המוקד חשים זאת אלא כלל הציבור חש כי תקופת הקורונה העבירה את הנוער והצעירים תקופה לא פשוטה ואליה מצטרפים גם אתגרים ביטחוניים לא פשוטים "והדברים באים לידי ביטוי בפניות למוקד שלנו ובמיזמים חברתיים נוספים של ה-OU".
בדבריו מציין שקלים כי עצם הפנייה של נערים ונערות במצוקה לעזרה אינה מובנת מאליה. "לפנות למוקד סיוע מאנשים שאתה לא מכיר ולא יודע מה הם יכולים לעשות בשבילך, זה לא דבר קל, והעובדה שפונים יותר מלמדת שהלחץ מתגבר. אנשים מרגישים שזה בנפשם ולכן יש יותר פניות. הבעיה היא שלפעמים הפניה מגיעה מאוחר מדי, רק אחרי כישלונות, אכזבות וניסיונות להתאושש, ואז קשה יותר לחזור אחורה ולנסות לאתר מתי הכול התחיל. לכן אנחנו מעודדים לפנות מוקדם ולייצר תרבות שיתוף גם בקהילה ובמשפחה".
במציאת כזו בה קשה לנער או נערה להבין שהקשבה למצוקתם יכולה לסייע להם "לנו המבוגרים יש תפקיד מאוד חשוב בלהיות שגרירים ולתווך את הסיוע לצעירים יותר ולמי שנמצא במצוקה. הנטייה הטבעית של מי שנמצא במצוקה או במשבר לשמור את זה בבטן כי אם חוויתי פגיעה מאדם אחד יהיה לי קשה להיעזר באדם אחר, והתגובה היא הדחקה והסתגרות. לכן אנחנו מנסים בשיחה למצוא עם הפונים חיבורים לסביבה החברתית שלהם, למצוא מי שסומכים עליו, הורה, מחנך וכו', כדי שייפתחו מולו. במרבית המקרים אנחנו מוצאים אדם כזה שאינטואיטיבית לא מצאו לנכון לפנות אליו".
על התמשכות הקשר בין מתנדבי המוקד לבין הפונים לעזרה מדגיש שקלים כי "השליטה היא תמיד בידי הפונה. אין תהליך שכובל אותו. אנחנו מזמינים את כולם לפנות עוד, לא מדובר במשהו חד פעמי או בסטופר כלשהו שמגביל. אנחנו ערוכים לכל פניה וגם בכל שפה, כלומר שאפשר גם לפרוק את התסכול והמצוקה בכל דרך, אנחנו לא מחנכים ולא מצנזרים, ובצורה אנונימית ללא תשלום כמובן. לפעמים זה תנאי הכרחי לתחילת התהליך. לפעמים כשאנחנו שואלים כמה זמן זה אצלכם בבטן, הם מדבירם על חודשים או שנים. זה עצוב מאוד".
על תרומתן של הרשתות החברתיות להסתגרות וההשתבללות של הנוער לצד אירועים דרמטיים כמו הקורונה או מתיחות ביטחונית, אומר שקלים כי "זה גם וגם. העולם הוא עולם של גם וגם. אנחנו בעולם מרובה ערוצים, מרובה רשתות חברתיות ועוד, יש לנו יותר מהכול, יותר מעבודה, יותר מלחץ ויותר מחוויות, ולכן קיים חשש מהחמצה של טעמים וחוויות. זה לא בהכרח דבר רע, אבל ללא כלים להתמודד עם כל העושר הזה נוצר עומס יתר. זה נכון לגבי הקורונה שיצרה שיבוש מציאות בארץ ובעולם".
"באוקראינה זה נכון בשל המלחמה. תמיד יהיה מה שישבש ברמות השונות. החכמה שלנו כקהילה היא לא להסתגר, אלא לבצע פעולות מנע תקופתיות ובעקבות רעשי רקע שמתגלים. לכן אם ילדים משנים התנהגות וזה מעלה נורה אדומה לשים לב ולא לחשוב שזה יעבור. כך כשיש שינויים בתיאבון, בדפוסי שינה ועוד, ואז קל יותר לפעול מאשר מאוחר מדי".
בדבריו קורא שקלים למזהים מצוקות ברמה האישית והסביבתית לפנות למוקד 8298* ולקבל סיוע בעיקר בתקופות שמעוררות חרדה וקושי כמו מתח ביטחוני ואחר. "אנשים צריכים לשאול מה אני יכול לעשות במרחב האישי והמשפחתי, למי אני יכול לפנות, להתעניין ולשבת לכוס קפה שיכול להיות מנוף שירים אדם מסוגר ובודד ולהוציא אותו מהמעגל הסגור שלו. כך גם תספרו על היכולת לפנות אלינו לשיחה אנונימית, גם זה מעשה של חסד שלא ניתן לדעת איפה זה יציל את אותו אדם".