עם רפורמה משפטית לא משנה עמוקה או שטחית אנחנו לא נתקדם הרבה, ואחרי הבחירות הבאות שוב נמצא את עצמנו מול שוקת שבורה.
עכשיו אתם מקדמים בחיפזון חוקים – מחר אותם החוקים יפעלו נגדיכם.
כנסת נכבדה, הח"כים מכול הסיעות - אני קורא לכם לא לבזבז זמן על זוטות, מיד לגשת לעיקר, שהוא: להבטיח לעצמכם חופש הפעולה כדי לממש את רצונו של העם שבחר בכם ותולה בכם תקוות רבות.
דבר ראשון שעליכם לעשות - לבטל את הסעיף בחוק אשר העניק ליועץ המשפטי לממשלה זכות לפתוח בחקירה נגד נבחר ציבור לפי גחמתו והשאיר לנבחר ציבור זכות מפוקפקת לבקש מחבריו להעניק לו בדיעבד חסינות. החסינות של נבחרי הציבור חייבת להיות בלתי מותנת, ובמקרים חריגים ביותר היועץ יכול לבקש מהכנסת להרשות לו לפתוח בחקירה, כאשר בידיו הוכחות מוצקות וברורות ביותר שהאיש עשה על פניו עברות חמורות.
אין בתבל איש שלא עבר מתישהו על איזשהו פסיק באיזשהו סעיף של מיליוני חוקים, חוקי עזר ותקנות שיצרו פקידים ונבחרי ציבור בעצמם. לכן אפשר כבר היום לפתוח בבדיקה ואחר כך בחקירה נגד כל נבחר ציבור ולרסן אותו, לסרס, לשתק, לפגוע בכך בחובתו לשרת את העם שבחר בו. המצב חמור במיוחד בגלל הבררנות הפוליטית והאידאולוגית המובהקת בסוגיית פתיחת החקירות לה אנחנו עדים בזמן האחרון.
כל ה'עברות' לכאורה יכולות לחכות עד לסוף כהונתו של הנבחר. מה גם – התקשורת יכולה לפרסם כל השמועות והחשדות האלה בלי הגבלות. אם יש בהם ממש – נבחר הציבור בעצמו יברח מהזירה הציבורית כל עוד נפשו בו. כולנו זוכרים כמה וכמה דוגמאות לכך.
אני לא משמש כאן סנגור של ח"כים, לא קורא לסלחנות. אין לי עמדה: בית הילל או בית שמאי, להחמיר או להקל, לשפוט לכף זכות או לכף חובה. מה שאני דורש ומבקש – שיטתיות, אני נגד המדיניות של איפה ואיפה. וכל עוד אין לנו יכולת להבטיח איזון ולמגר בררנות – עדיף ללכת על הקו הסלחני – לטובתנו אנו.
יש במקביל לחוקק חוק שבמידה ובית המשפט יזכה את נבחר הציבור, אותו היועץ המשפטי לממשלה התעקש להעמיד לדין – היועץ מיד מתפטר, וזה הגיוני בעיניי: או שהיועץ טעה בגדול בשיקול דעתו וחרב את חייו של נבחר הציבור ופגע בציבור בוחריו – או שהוא צדק ומכאן יש לו רק דרך אחת להוכיח את צדקתו: להוריד את המדים, לפנות לעם, לפרוס את משנתו, לקבל את אמונו, להיבחר לכנסת וכנבחר ציבור להיאבק ב כנסת בנבחר הציבור שמבחינתו מושחת.
אני יודע, שהסעיף על החסינות שוּנה לפני כשני עשורים באמתלה של מאבק בשחיתות – אבל מה זה מלחמה בשחיתות אם אין אפשרות להעמיד לדין את היועץ? מי ישמור על השומרים?
נבחרי הציבור היקרים (תרתי משמע) אני מאמין שיש לכם תוכניות גדולות אבל עם ידיים קשורות מאחור לא תצליחו לממשם.
דבר שני: לבטל מייד את הוועדה לבחירת היועץ המשפטי – זאת פררוגטיבה של ראש הממשלה, זאת משרת אימון. כיום הוועדה כובלת רק את ידיה של ממשלה ימנית – ונותנת יד חופשית לממשלה שמאלנית.
יש במיידי להחליף את שיטת המשפט הנוכחי לשיטה בה פסק הדין נותן חבר המושבעים. די לזלזל בחוכמתו ובהגינותו של העם. אז הפרקליטות לא תעז להעמיד לדין בן אדם אם אין בידיה הוכחות מוצקות באשמתו.
והמשימה החשובה ביותר: במושב הראשון של הכנסת להקים ועדה שתדון ותפעל להבטיח איזון אידאולוגי ופוליטי בתקשורת כמכלול למניעת התנהגות קרטלית, בה כלי תקשורת כורתים קרטל ובהסכמה שקטה הופכים לאתרוגים פוליטיקאים שקרובים אידאולוגית לקרטל התקשורת, ורודפים אחרי פוליטיקאים 'זרים'.
לאור העובדה שהתקשורת בארץ צברה כוח עצום ומסוגלת להכתיב את סדר היום שלה למשטרה, לפרקליטות, לבתי המשפט, לצבא, לפקידות וליועץ המשפטי – היא, התקשורת, חייבת גוף שמפקח עליה. וועדת כנסת מיוחדת – כלי מתאים ביותר לצורך זה.
חברי 'וועדת התקשורת' הזאת צריכים לקבל חסינות מלאה לא רק לפני חקירות נגדם – אבל גם לפני פרסומים עליהם בתקשורת, כי כל פרסום כזה נגד חבר וועדת התקשורת לוקה בהגדרה בניגוד האינטרסים מובהק מצידה של התקשורת ותשמש ככלי לחץ עליו.
ברור שלוועדה לא יהיו סמכויות לסגור איזה כלי תקשורת – אבל הדיונים שלה חייבים להיות פתוחים לקהל, והיא רשאית לפרסם מסקנות לגבי האובייקטיביות והתגייסותו של כלי זה או אחר לטובת מפלגה, פוליטיקאי או אידאולוגיה זו או אחרת. יש בארץ חוק המגביל הוצאת לצורך קמפיין הבחירות. ברוח החוק פרסומים בכלי התקשורת לטובתו של המועמד (במסווה של ראיין ידידותי) ולרעתו של מתחרה שלו (במסווה של מחקר עיתונאי) חייבים להיחשב כהוצאת המועמד. לפני הבחירות חברת הכנסת, שרה לשעבר מירי רגב בצדק כנתה את התקשורת הישראלית: 'מפלגת האולפנים'. סבבה – רוצים להיות מפלגה – אז תהיו כפופים לחוקים והגבלות של מפלגות.
כדי להשפיע כלכלית על התנהגותו של כלי תקשורת זה או אחר הוועדה יכולה להמליץ לא לפרסם פרסום ממשלתי בכלי התקשורת 'מטעם'.
לערוצים הציבוריים כגון תאגיד 'כאן' ו'גלי צהל' אסור באיסור מוחלט לקחת צד במאבק פוליטי. יש לעקור משורש כל סמנמן של פוליטיזציה בכלי התקשורת הממומנת על ידי המדינה.
במסגרת המאבק בהתנהגות הקרטלית בתחום התקשורת הוועדה צריכה לפעול לריבוי כלי התקשורת העצמאיים, להקל על פתיחתם, לסיעה כלכלית בפרסום ממשלתי בערוצים חדשים.
בלי שינויים בתקשורת כל השינויים האחרים בחברה הם כמו כוסות רוח למת.
מובן מאליו שהוועדה חייבת לעבות בשיתוף הפעולה המלא עם משרד התקשורת כגוף ממשלתי. מכאן המסקנה – מי שרוצה באמת להשפיע על המתרחש במדינה, לחולל שינויים אמיתיים – צריך לדרוש לעצמו לא התיקים כמו ביטחון, אוצר וכו' – אלא דווקא תיק התקשורת.
והמלצה קטנה נוספת: תורידו את אחוז החסימה למנדט אחד; זה באופן פלא יעניק יציבות לקואליציות הבאות מסיבה פשוטה: כמה שיותר סיעות קטנות יש בשוק, סליחה - בכנסת, ככה קל יותר למפלגה הגדולה לנהל מיקוח קואליציוני ולהרכיב ממשלה; תרד כוחה של סיעה קטנה יחידה. במצב הנוכחי כל דאלים גבר, בהעדר תחרות סיעה קטנה (כפי שנוכחנו לדעת באחרונה) מסוגלת לסחוט עד לקבלת תפקיד ראש הממשלה.
יתרון נוסף באחוז החסימה נמוך: ליותר אוכלוסיות ומגזרים יהיה ייצוג בכנסת – דבר חשוב במדינה רב-גונית כמו שלנו.
כל שאר הסוגיות גם חשובות אבל אתם לא תצליחו לטפל בהם בלי חופש הפעולה, תחת חרב דמוקלס של פתיחת חקירה אחרי אמירה לא מוצלחת שלכם, אחרי איזה תלונה של בעל עניין נגדכם או בגלל לחץ תקשורתי.
עם תקשורת מאוזנת אתם תפתרו רוב הבעיות, כולל המטיחות בין הכנסת כרשות המחוקקת לעליון כרשות השופטת, אשר בגלל הלחץ מצידה של התקשורת נוטה שמאלה, מתערבת להחלטות של הכנסת הימניות ומושכת את ידיה מהחלטות של ההרכב השמאלי. מאבק על תקשורת מאוזנת – הוא בסופו של דבר גם מאבק על עצמאותה האמיתית של מערכת המשפט. איך אמר השבוע במרירות ברשת ב' ראש מועצת קריית ארבע אליהו ליבמן: 'יש לבג"ץ אחריות רק לצאת טוב בתקשורת'.
במצב הקיים שופטים בעצמם הם בני ערובה של התקשורת. גם אם אתם תמנו לעליון את יקיריכם – הם יפסקו לפי רצונה של התקשורת. קחו לדוגמה את ארצות הברית – גם שם התקשורת שולטת בכול מערכות, והשופטים, אותם מינה דונלד טראמפ בעצמו יפסקו נגדו כדי למצוא חן בעיניי השליט האמיתי – הלא היא התקשורת.
שימו בצד את המחלוקות הפוליטיות ביניהם, תפעלו כגוש אחד למען חרותכם. אם לא תהיו תלויים זה בזה כמו נבחרי העם, לא תגנו אחד על השני – בקרוב תהיו תלויים זה בצד זה.