התמיכה של ישראלים בכירים בתעשיית ההייטק בהוצאת כספים ופעילויות מישראל בעייתית בכמה היבטים. היא מחזקת את אויבינו, נותנת רוח גבית לאמירות האיראניות שישראל תקרוס מבפנים, וגם מעודדת את פעילות תנועות BDS. אני כותב זאת על רקע שנים רבות של עבודה וקידום הייטק ישראלי במערב ובמזרח, שם נתקלנו לא פעם בחרמות עקב מה שהוגדר "תגובה למדיניות המשטר הישראלי".
משנת 2005 פועלים בעולם 170 ארגונים אנטי־ישראליים שמטרתם להוציא כספים מישראל ולמנוע מגופים ומחברות לפעול בישראל. הארגונים הצליחו במשימתם עם יותר מאלף חברות וארגונים. הפעילים שם משוכנעים עד עמקי נשמתם שהם פועלים בשם מטרה נעלה של זכויות אדם, צדק חברתי ומניעת אסונות. העובדה העצובה ביותר היא שחלק מהפעילים בארגונים אלו הם יהודים וישראלים.
בקרנות שלנו נתקלנו בגופי פנסיה אירופיים שמנעו השקעות בקרנות או בחברות שלנו, וגם בניסיון לצאת מהסכמים. על כן כואבת הצטרפות של חברות הייטק וקרנות ישראליות ושל משקיעים ישראלים לפעולות בכיוון של החרמה. הפעולות הללו לא רק גורמות נזק לבנקים בישראל, לעובדים ולתדמית של המדינה, אלא גם מעודדות את תנועות ה־BDS, שכבר החלו לרכוב על התופעה החדשה בישראל של פגיעה עצמית - "גם הישראלים מחרימים את המשטר הציוני" - ובכך אין ספק שרב הנזק על התועלת.
להיאבק בממשלה ובתוכניותיה למהפכה משפטית זה לגיטימי ואולי הכרחי, אולם הכלים אינם צריכים לכלול שימוש בכספי משקיעים. הדבר ייצור כדור שלג שלא רק יעזור לאויבי המדינה, אלא גם יחטא למטרתם של יוזמי המהלך. ראשית, הפעולות מרחיקות חלק מהקהלים הליברליים־ציוניים שאינם ממהרים ליישר קו עם מהלכים מניעתיים. שנית, המנהלים מאבדים מכוחם שלהם בנטישת הזירה. היה נכון יותר להגביר את כניסת המשקיעים והכספים לישראל, תוך התניות חוזיות ומנגנוני גמישות בניהול הכספים, כיאה להשקעה בסביבת סיכון רגולטורי־משפטי גובר. אם מעריכים שיש סיכון גובר לכספים, ניתן להכניס להסכמים מנגנונים ומודלים עסקיים המאפשרים ניוד כספים ורישום לאור שינויים בפועל - לדוגמה מודל היפוך שרוול, שיוצר שינוי רישום תאגידי בעת שינוי מהותי.
מהלכים של הפחדה והוצאת כספים פומבית, כמו שרבים מחבריי בהייטק מטיפים להם, ישיגו בסבירות גבוהה את המטרה ההפוכה. בעולם ההשקעות אין ואקום. בישראל יש אקוסיסטם מוצלח עם כישרון רב היוצר תשואה נתפסת גבוהה, ולכן במקום המשקיעים והכספים שיצאו - ייכנסו משקיעים וכספים חדשים, שיהיו פחות ליברליים ופחות קשובים לזכויות אזרח. פגיעה בכלכלה על ידי יציאה מישראל בעיקר תשנה את הרכב האקוסיסטם להרכב פחות ליברלי, ומי שייפגע בסוף יהיו השכבות החלשות.
לקראת סיום, אתייחס להיבט המוסרי. זירת הסטארט־אפ והחדשנות בישראל צמחה בזכות מוסדות המדינה, הצבא, הקהילות היהודיות, המיתוג והעלייה לישראל. המנהלים שמושכים כעת כסף מישראל נהנו מכך, פעלו בזמן הנכון ובמקום הנכון והצליחו. שימוש בכוח ובמעמד שבנו כדי לפגוע במדינה נתון לוויכוח מוסרי, גם אם מטרת המהלך חשובה ביותר.
לעומת זאת, משיכה של כוחות חדשים פנימה, עם מודלים עסקיים גמישים, לצד פנייה לקהלים חדשים להצטרף לגישה חדשנית, תהיה גם יעילה וגם מוסרית.
בהיבט הרחב יותר, הפתרון לבעיה שמולה אנו ניצבים היא חתירה למה כן מסכימים. שיח שמתחיל במה כן מסכימים מאפשר לבנות גשרים. ניתן להמשיך להתווכח, להפגין, לייצר בריתות נגד – אך זאת לצד בניית הלכה של מה כן מוסכם בנושאים כמו הזהות היהודית, אופי המדינה, הפרדת רשויות, תמיכה הדדית ונשיאה בנטל.
ההתבטאויות הקיצוניות נעדרות אופק, נעדרות אהבת האח והחבר ומהוות חרב פיפיות. ההיסטוריה מוכיחה שפירוד ונטישה אינם פתרון לא לבעיה הנידונה ולא לחוסן היהודי־ישראלי. בואו ונמצא יחד את המשותף בעודנו חלוקים. ללא מאמץ עילאי מכל הצדדים למצוא את המשותף והמוסכם, נתגלגל למדרון חלקלק מבחינת כל הצדדים. אני קורא לחבריי בהייטק לחפש מה כן, לשנות את כיוון המחאה באופן יצירתי שאינו שחור־לבן ונטישה.
הכותב הינו יו"ר קרנות הון סיכון אינפיניטי
****