את מעמדו ככול יכול קנה לעצמו בית המשפט העליון כבר בתחילת שנות התשעים, ימי המהפכה החוקתית, בין היתר באימוץ זוחל של גישת "הכול שפיט", בסמכות שניכס לעצמו לפסול חוקים של הכנסת ובשימוש המוגבר שעשה בעילת הסבירות.
כעת, יותר משלושים שנה אחרי, וכשהוא עם הפנים לקרב בלימה נגד הרפורמה הגדולה המתרגשת עליו, עומד בית המשפט בפני מבחן מכריע בנוגע למגבלות הכוח שלו, ובמרכזו תהייה פילוסופית מרתקת שמתעוררת מאליה: האם הכנסת יכולה לברוא חוק נגד בג"ץ שהוא עצמו לא יוכל לפסול?
בניגוד לפרדוקס התיאולוגי המפורסם על האבן שריבונו של עולם יכול או לא יכול להרים, כאן אין מדובר רק בתרגיל מחשבתי חביב לצורכי התרסה או הטרלה, אלא בסוגיה הרת גורל עם נפקות מעשית מיידית: אם כדי לרסן את בית המשפט נדרשת חקיקה, הרי שרגע לפני כניסתה לתוקף, ובעודו כול יכול, לכאורה יש באפשרותו לפסול גם אותה, ובכך לשמר בידיו את הכוח האדיר. ואם כן, איך מתכוון יריב לוין לעקוף את הבאג במערכת כדי לצאת מהלופ ולמנוע משבר חוקתי?
את התשובה לכך, או לפחות רמז עבה, נקבל, כך נראה, ב"חוק דרעי השני". עם כל הכבוד לרפורמה המשפטית הרחבה, שהדרך לאישורה הסופי עדיין ארוכה, ההתנגשות החזיתית הבאה בין הרשות המחוקקת לשופטת צפויה להתרחש עוד קודם לכן - סביב הניסיונות להכשיר את חזרתו של יושב ראש ש"ס אריה דרעי אל שולחן הממשלה לאחר פסילתו בבג"ץ. בקואליציה מתכוונים להתחיל לקדם בקרוב, אולי כבר בשבוע הבא, תיקון לחוק יסוד: הממשלה, שיקבע כי מינוי שרים לא יהיה נתון עוד לביקורת שיפוטית. אם ההצעה אכן תאושר, צפויים מתנגדי דרעי לעתור נגדה לבית המשפט - מה שיעמיד במבחן את אותו פרדוקס מרתק: המחוקק החליט שאין ביקורת נגד מינוי שרים – אך מה לגבי ביקורת נגד החוק שקבע זאת? ומה ימנע מבג"ץ של טרום הרפורמה לפסוק, למשל, שמדובר בתיקון שנתפר למידותיו של פוליטיקאי מסוים ודינו להיפסל? ומה תעשה הכנסת במקרה כזה כדי להתגבר על ההחלטה ולמנוע כאוס חוקתי?
אומנם, התערבות של בית משפט בחוק יסוד נחשבת חריגה, מוצא אחרון, ותעיד על כך פסילתו של דרעי לפני כשבועיים. בג"ץ היה יכול לבטל את התיקון שביצעה הכנסת קודם לכן בחוק יסוד: הממשלה כדי לאפשר את מינוי יושב ראש ש"ס, ולקבוע גם במקרה זה כי החקיקה אישית ולא כשרה, אך השופטים נמנעו מכך ובחרו לתקוף את המינוי עצמו, עם טענות לאי־סבירות ולהשתק שיפוטי. אלא שבהצעה הנוכחית יש עליית מדרגה, משום שהיא קוראת לילד בשמו - הגבלת בית המשפט על ידי הכנסת, וממילא הפיתוי של בג"ץ להתערב בו גדול בהרבה, בין היתר כדי שלא לאפשר תקדים, ובמיוחד לקראת הבאות. בשונה מהחקיקה הקודמת, שגם אם הייתה פרסונלית, עסקה באופן ענייני ועקרוני בסוגיית הקלון של חבר כנסת שהורשע בפלילים, זו המוצעת כעת קובעת כי "לא תהא ביקורת שיפוטית על מינוי שרים", הא ותו לא. ואם לא די בכך - היא אישית באופן מובהק ואמורה לחול למפרע.
זו הסיבה לכך שיש הרואים בהצעה הנוכחית הרמה להנחתה לשופטים בגבעת רם - כזו שלא תשאיר להם ברירה אלא לבקר את חוק היסוד ואולי אף לפוסלו, בדרך להתנגשות חזיתית בין רשויות השלטון – הרבה לפני שיגיע "הדבר האמיתי", הרפורמה המשפטית.
"אם הכנסת אכן תצעד כעת את הצעד הנוסף בקרב האיתנים בין רשויות השלטון ותחוקק חוק יסוד המכרסם בסמכויות בית המשפט מתוך מניע פרסונלי מובהק", כתב־איים השבוע העיתונאי ועורך הדין יובל יועז, "עשוי גם בית המשפט לצעוד את הצעד הנוסף, המתבקש, ולפסול את התיקון החוקתי". ולמקרה שהקריאה למלחמת רשויות לא הייתה ברורה מספיק, הוסיף הפרשן והכריז: "הצדדים ערוכים לקרב".
וכך, בזמן שבבג"ץ מגהצים את הגלימות ומשחיזים את הקולמוסים לקראת העימות הבלתי נמנע, ההיערכות בקואליציה כוללת לא רק חימוש בדחפורי D9 ובהצעות חוק להגבלת בית המשפט, אלא גם חישובים טקטיים ולוחמה פסיכולוגית. כך, למשל, למרות ההצהרות השבוע בש"ס כי דרעי יחזור אל שולחן הממשלה "הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים", בליכוד מעדיפים לדחות את החקיקה שתסלול את דרכו לשם עד לאחר השלמת הרפורמה המשפטית הרחבה. לשיטתם, אם כבר הצדדים דוהרים לשינוי חוקי יסוד בכנסת ופסילתם על ידי בג"ץ בלופ חוזר - עדיף מבחינה ציבורית־פוליטית לתזמן את המשבר החוקתי כך שיתחולל סביב המהלך הגדול, הנחשב בימין לתיקון עוול היסטורי, באופן שיעורר את המחנה וילכד אותו סביב העניין, ולא לשעבדו לטובת מאווייו האישיים של דרעי ולהחמיץ את שעת הכושר.
אולי הנכד יבטל את הסעיף
חודש ימים מלאו השבוע לממשלה ה־37 – זמן טוב למעקב קצר אחר יישומו של אחד הסעיפים הלא מדוברים אך המאוד חשובים בהסכמים הקואליציוניים. סעיף 91 בחוזה שבין הליכוד לציונות הדתית מבטיח את תיקון חוק השבות באמצעות ביטול או שינוי סעיף הנכד על מנת לצמצם את עלייתם של לא־יהודים לישראל. לפי ההסכם בין הצדדים, במסגרת המאבק בהתבוללות בארץ וכדי למנוע שימוש לרעה בזכויות שהמדינה מעניקה לעולים מצד זכאי שבות שאינם מעוניינים להשתקע כאן, יעודכן החוק עד להעברת תקציב המדינה לשנת 2023. לשם כך, נקבע, תוקם ועדה שתנסח את התיקונים הנדרשים ותגיש את מסקנותיה בתוך שישים יום מהקמת הממשלה.
בתקופת המשא ומתן הקואליציוני התעקש יושב ראש הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' מול צוותי הליכוד כי הסיכומים העיקריים בין הצדדים - הן בנוגע לתפקידים בממשלה לחברי מפלגתו והן בנושאים המהותיים - ימומשו בסמוך למעמד החתימה, ולכל הפחות ייקבעו במסמרות שיבטיחו זאת במסמך המכונן של הממשלה. לאור עברו הבעייתי של נתניהו בתחום זה, סמוטריץ' סירב להסתפק במילים, בעל פה או בכתב, שעלולות להתברר בהמשך כהמחאות חסרות כיסוי, ודרש מעשים, תשלום במזומן. דווקא בסוגיית סעיף הנכד, שהיא מהמשמעותיות לזהותה היהודית של המדינה, הוא נעתר לבקשת הליכוד והסכים להשאיר קצוות פתוחים, בגלל הרגישות הרבה של הנושא בחברה הישראלית וביחסים שבינה ובין יהדות התפוצות. המטרה של יושב ראש הציונות הדתית הייתה מן הסתם טקטית - שלא לעורר יותר מדי תשומת לב בקרב מתנגדי השינוי, מבית ומחוץ, אבל ככל שחלף הזמן התברר כי בצד של נתניהו הייתה זו הדרך למסמס את העניין ולהתחמק מתשלום.
בינתיים חלפו, כאמור, יותר משלושים יום מתוך השישים שהוקצבו לוועדה לגבש את הנוסח לתיקון חוק השבות - והיא בכלל לא קמה. תוך כדי הסחבת נחשפו לאחרונה נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שלפיהם מספר אזרחי ישראל שאינם יהודים ואינם מוסלמים עבר לאחרונה את חצי המיליון - רובם המוחלט חסרי דת מעולי ברית המועצות לשעבר וצאצאיהם. הנתון סמלי והתזמון מקרי - שניהם חסרי משמעות אמיתית - אך יש בהם בהחלט כדי ללמד על האתגר הגדול ועל הדחיפות הרבה בהתמודדות איתו.
בשבוע שעבר החל המרצע לבצבץ מהשק, כאשר בכינוס שנערך בנושא במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, בשיתוף לובי המיליון והמכון הישראלי לדמוקרטיה, כבר אותת בכיר הליכוד השר מיקי זוהר כי מידת המחויבות של מפלגתו לסעיף 91 בהסכם הקואליציוני אינה מלאה. "אל תדאג", הרגיע זוהר את אחד מבאי האירוע, "לא נעמוד בסעיף הזה של שישים יום". בהמשך הטעים כי "הנושא מצריך דיון רחב ולא עושים אותו בשישים יום" - כאילו הרגישות סביב הסוגיה לא הייתה ידועה במועד החתימה, ערב הקמת הממשלה.
כיצד מצופה כעת מסמוטריץ' לנהוג כדי לאכוף את נתניהו לכבד את ההסכם? פשוט להשתמש במשכון שבידו. הדד־ליין שנקבע להשלמת החקיקה - מועד אישור תקציב המדינה - בא לכרוך את שני הנושאים זה בזה, כדי להעניק לשר האוצר מנוף לחץ על ראש הממשלה לתיקון חוק השבות כתנאי להמשך שלטונו – אחרת, כידוע, תפוזר הכנסת. במקום זאת קיימו השניים בשבוע שעבר פגישת עבודה שבסיומה יצאו בהכרזה חגיגית משותפת: "סוכמו עקרונות התקציב לשנתיים הקרובות".
הכותב הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות
לתגובות: [email protected]
****