פרשת שילוב הילדה הסובלת מדיספוריה מגדרית בבית ספר יסודי ממלכתי־דתי בגבעת שמואל מסרבת לרדת מסדר היום. השבוע נדחתה עתירת ההורים מבית הספר על ידי השופט אורן שוורץ בבית המשפט המחוזי מרכז. העתירה, שהוגשה נגד ראשי החמ"ד ומשרד החינוך, הגיעה לאחר חודשים אינטנסיביים שבהם ביקשו הורי הכיתה הגנה ומזור לילדיהם חסרי הישע שנפגעו בעקבות המקרה ולא זכו, לטענת ההורים, למענה ראוי.
עורך הדין מיכאל ליטווק, שהגיש בשם ההורים את העתירה לבית המשפט, דרש מגורמי החינוך להפסיק להתייחס אל התלמידה כאל בן ולדבוק בתקנון בית הספר הדתי, או לחלופין לאפשר להורים המעוניינים בכך להעביר את ילדיהם לבית ספר ממלכתי־דתי אחר באזור. עורך הדין ליטווק דרש מהמשיבים לנמק "מדוע לא יחייבו את התלמידה מכיתה ג' המופיעה כבן להופיע לבית הספר בהתאם לתקנון בית הספר בלבוש התואם את מינה הביולוגי. לנמק מדוע לא יפסיקו לחייב את המורים והתלמידים להתייחס לתלמידה כאל בן. לחלופין, לנמק מדוע לא יאפשרו לעותרים לרשום את ילדיהם לבית ספר ממלכתי־דתי אחר באזור, הפועל בהתאם לדרכם החינוכית". עורך הדין ליטווק ציין כי העתירה איננה נגד התלמידה ובני משפחתה, אלא נגד התנהלות הרשויות בעניין. ההורים טענו כי "בחרנו בבית הספר על סמך היותו שייך לחינוך הממלכתי־דתי ומחויבותו להלכה'', אך כאמור, השבוע נדחתה עתירתם בבית המשפט.
עם פרסום הדבר מיהרו בארגון הלהט"בים הדתיים 'חברותא', המלווה את משפחת הילדה במאבקה, לברך על ההחלטה: "העתירה לבית המשפט כנגד הילד מגבעת שמואל, המחייבת אותו ללבוש שמלה במקום ציצית וכיפה, נחלה כישלון חרוץ ואף חייבה את העותרים בהוצאות משפט לטובת הילד ומשפחתו. 'חברותא' מברך את בית המשפט שהגיע להחלטה לטובת הילד ודחה את העתירה הטרנספובית והמכוערת הזאת", כך לשון ההודעה.
קודם לכן, במהלך הימים שבין הגשת עתירת ההורים לדחייתה, דווקא נראה היה כי נמצא פתרון לפרשה. ב־16 בינואר התקבלה החלטת מנהלת מחוז מרכז במשרד החינוך להעביר את הילדה מבית הספר שבו היא לומדת למסגרת שערוכה ומתאימה יותר עבורה, וזאת בטענה לטובת הילדה. יצוין כי למתווה שגובש על ידי משרד החינוך נוספה הסתייגות שקבעה כי הדבר נתון לשיקול דעתה של אם הילדה. ההסתייגות הזאת הותירה את ההחלטה בגדר המלצה בלבד, לאור התנגדותה הנחרצת של האם, שדבקה בדעתה להשאיר את בתה בבית הספר למרות המצב המורכב והרגיש. זאת ועוד, בימים אלו מתנהלת בבית המשפט בתל אביב עתירה מינהלית שהוגשה על ידי משפחת הילדה, בשיתוף ארגון 'חברותא', בדרישה לביטול החלטה זו של משרד החינוך להוצאת הילדה מבית הספר.
מאבק על דמותו של החמ"ד
לאור דחיית עתירת ההורים מבית הספר השבוע, והעתירה העומדת בעינה של משפחת הילדה, אנו מפרסמים לראשונה כי השבוע התכנסו בכירי רבני הציונות הדתית מארגון 'רבני הארץ הטובה' לדיון דחוף סביב הסוגיה הבוערת ודרכי ההתנהלות הנדרשות. בין המשתתפים בדיון היו חברי נשיאות הארגון - הרב דב ליאור, הרב יעקב אריאל והרב חיים שטיינר, וכן הרב שמואל אליהו, הרב דוד חי הכהן, הרב יוסף ארציאל ועוד. לאחר דיון יסודי ומעמיק פסקו הרבנים כי עד להוצאת הילדה מבית הספר, יש לאפשר ליתר ילדי הכיתה שמעוניינים ללמוד בכיתה חלופית לעשות זאת. בימים הקרובים תצא הודעה רשמית בעניין מטעם הארגון.
הרב יעקב אריאל, מבכירי רבני הציונות הדתית, מדגיש בשיחה עם 'בשבע' כי מדובר במאבק עקרוני על דמותו של החמ"ד, אך מבהיר כי ידי ממלאת מקום ראש מינהל החמ"ד שוש נגר כבולות בשלב זה: "מבחינת החמ"ד הנושא מורכב. בראש החמ"ד עומדת שוש נגר בעמדה תקיפה שלילדה הזאת אין מקום בכיתה בצורה הזאת, וזה חד־משמעי מבחינתה. הבעיה היא שלא הכול בידיים שלה. אני לא בקיא בפרטים המשפטיים, אבל לא הכול בידיה", הוא שב ואומר. "היא מצידה חד־משמעית, הדבר ברור כשמש - יש הלכה, והילדה צריכה להתנהג כמו ילדה, או שתיאלץ לחפש מקום אחר. הבעיה היא שלמשרד החינוך יש מדיניות משלו, ואגב - גם הוא היה בעד שהיא תצא למסגרת אחרת", מכוון הרב אריאל להחלטת משרד החינוך להעברת הילדה למסגרת אחרת מתאימה.
ומה ההשלכות לגבי יתר ילדי הכיתה?
"יש כאן בעיה חינוכית חמורה. איך בחינוך דתי ילד בכיתה מתנהג הפוך ממה שההלכה אומרת ואנחנו שותקים?" הוא תוהה. "זה לא ייתכן. אילו היה מדובר בעבירה קלה יותר, נניח אם ילד יושב בכיתה ללא כיפה - ושיהיה ברור שזה קל יותר, כי כיפה זה מדרבנן או מנהג, אומנם מנהג מקובל שאי אפשר לזלזל בו, אבל 'לא ילבש' זה איסור מדאורייתא - מה היינו עושים אם ילד בבית ספר דתי יושב בכיתה בלי כיפה? הרי לא היו מאפשרים לו. ואם בכל זאת בית המשפט מאפשר לו לשבת בלי כיפה - ההורים יוכלו להרשות לעצמם לתת לילדיהם ללמוד בכיתה כזאת?! הרי זה לא מעשה חינוכי, שילד יושב בלי כיפה ושותקים. אי אפשר לחנך ככה. חינוך דתי זה חינוך דתי. הילדים צריכים לראות שנוהגים בכיתה כהלכה, ואם עוברים על ההלכה והמורים ממשיכים ללמד כאילו לא קרה כלום - יש כאן מעשה אנטי־חינוכי", הוא קובל.
אז מה בכל זאת אפשר לעשות?
"חייבים לדאוג לילדים האחרים שמעוניינים לצאת מהכיתה, שהמורים יבואו ללמד אותם בכיתה חלופית. חייבים לדאוג לילדים שיתחנכו באווירה ראויה. זה לא נגד המשפט, אלא רצון טוב של המערכת החינוכית, המועצה המקומית ומשרד החינוך לאפשר להורים לחנך את ילדיהם בצורה ראויה".
ארגון 'רבני הארץ הטובה' עומד לימין הורי בית הספר?
"אנחנו עומדים לימין התורה. התורה דורשת שחינוך דתי יהיה חינוך דתי ושקיום תורה ומצוות יהיה כמו שצריך", מסכם הרב אריאל.
"הילדים שלנו שקופים"
גלית (שם בדוי), ממובילות המאבק למען הילדים בבית הספר ואם לילד בכיתה, משתפת בתחושות הקשות בעקבות דחיית עתירת ההורים השבוע: "התחושות קשות מאוד, אבל מובן שאנחנו לא מתכוונים לוותר. אין לנו פריבילגיה להרים ידיים". גלית מספרת כיצד בדיוק ביום של דחיית העתירה התפרסם מקרה בבית ספר ממלכתי במרכז הארץ, שבו המנהלת ארגנה תפילת רשות בבוקר עוד לפני תחילת יום הלימודים, וקמה מחאה כנגדה. "חלק מההורים ממש התנגדו ודרשו לבטל את היוזמה הזאת, וכך היה. הם הביאו ציטוט מתוך האתר של משרד החינוך על זכות ההורים לבחור בזרם החינוך שבו ילמדו ילדיהם. לצערי, במקרה הפוך, כמו במקרה שלנו, מישהו כנראה שוכח את זה", היא מלינה. "אנחנו לא מאמינים שבמדינה מתוקנת, בשנת 2023, אדם יהודי ודתי לא יכול לשמור על הזכויות שלו לחינוך לפי אמונתו, וכופים עלינו להמשיך להתנהל בהתאם לכל מיני אג'נדות כאילו ואחרות. זה פשוט בלתי נתפס".
גלית מתארת כיצד לאורך הדיון בבית המשפט התחושה של ההורים הייתה שילדיהם שקופים. "הרגשנו שלא רואים אותם, שהם בכלל לא נספרים בסיפור הזה. גם בתגובות של המשיבים, של העירייה ושל משרד החינוך, לא היה אזכור לילדים שלנו, כלום. דובר רק על 'טובת הילדה'. ומה עם טובת הילדים שלנו?" היא שואלת. "לא הייתה שום התייחסות למצוקה של הילדים שלנו, למה שאנחנו ההורים עוברים, או לזה שעבדו עלינו ושיקרו לנו כששלחנו את הילדים לבית ספר דתי והאמנו בתום ליבנו שזו מסגרת שתואמת את אורחות חיינו. לא הייתה שום משמעות לכך שביום בהיר אחד התחילו לבלבל לנו את הילדים הקטנים. לא נתנו לנו אופציה חלופית לעבור לבית ספר אחר, או לפחות לכיתה חלופית. פשוט מכריחים אותנו לעצום עיניים ולכפור באמונה שלנו", היא מאשימה.
"גם המורים בבית הספר, שעושים שקר בנפשם יום יום, נמצאים תחת מערכת שכופה עליהם לפעול בניגוד לצו מצפונם ובניגוד לאמונה שלהם", מוסיף רמי (שם בדוי), הורה לילדה בבית הספר. "המורים מפחדים לדבר. הם מדברים בשקט בחדרים סגורים. איפה הסתדרות המורים? איפה ההגנה על זכויות המורים שנפגעים? אנחנו אזרחים שומרי חוק, משרתים בצבא ביחידות מובחרות, ציבור שהוא מלח הארץ, ומתעלמים מאיתנו לחלוטין. מה עם הזכויות שלנו לגדל את הילדים שלנו בהתאם לאמונה שלנו?"
גלית מהנהנת בראשה ואומרת: "כל הזמן מדברים על זכויות אדם, והשופט הזכיר שוב ושוב שצריך לכבד כל אדם באשר הוא. אבל מה איתנו? מה עם לכבד אותנו? אנחנו נטולי זכויות? זו לא פגיעה באורחות חיינו? מקפידים על זכויות אדם רק כשמדובר בטרנסג'נדרים ובלהט"בים. הילדים שלנו שקופים", היא נאנחת.
רמי מבקש לציין: "ברור לנו שהם מנסים ליצור פה תקדים. מנסים להכניס לתוך החמ"ד עוד ועוד ילדים עם אג'נדות פרוגרסיביות. לצערי את הילדה הזאת הקריבו על המזבח", הוא אומר בכאב. "אף אחד לא באמת רואה אותה. לא מעניין אף אחד שמשרד החינוך הגיע בעצמו להחלטה שטובת הילדה לעבור מבית הספר שלנו. הם ממשיכים להתעקש להשאיר אותה, ולא משנה מה המחיר האישי שהיא משלמת".
גלית מפנה אצבע מאשימה לעבר ממלאת מקום ראש מינהל החמ"ד שוש נגר: "בבית המשפט שוש נגר אמרה לשופט שאין לה מה להוסיף על תגובת משרד החינוך, והוסיפה חמש מילים: שלהחלטה הזאת תהיה השפעת רוחב. אנחנו ציפינו ממנה כראש החמ"ד, ואחרי שהיא שמעה את המצוקות שלנו ושל הילדים שלנו, שהיא תקום על הרגליים האחוריות שלה ותגן על החמ"ד בכל הכוח. את מייצגת אותנו, את אמורה להגן עלינו! אני אומרת בכאב גדול - אנחנו מרגישים שילדינו הפקר."
"החמ"ד מתנהל בניגוד להלכה"
מיכאל פואה, יושב ראש תנועת 'בוחרים במשפחה', יוצא נגד הדרך שבה בחר משרד החינוך לנמק את החלטתו להעביר את הילדה מבית הספר: "ההחלטה היא בעיניי החלטה לא ראויה, כי היא עוסקת רק בטובת הילדה, ולא רואה בכלל את טובת כלל התלמידים ומדיניות בית הספר. גם אם נניח שלשיטת משרד החינוך זה בסדר לעודד התייחסות לתלמידה כאל בן בגיל כל כך צעיר - אין כאן שום התחשבות בהורים האחרים שנרשמו למוסד לימודים שפועל על פי ההלכה. לא מתחשבים גם בפסיקתם של הרב יעקב אריאל ושל עוד עשרות רבנים בציונות הדתית שאומרים שהדבר הזה אסור בתוך מסגרת דתית. את ההורים מבית הספר שיש להם דרך חינוכית ברורה לא סופרים", קובל פואה.
"יש כאן גם עניין מהותי. השאלה היא באמת מה טובת הילדה. אני מבין שיש פה מחלוקת עקרונית, אבל אי אפשר לברוח ממנה", הוא מחדד. "יש פה שתי תפיסות עולם קוטביות. הם רואים את טובת הילדה וכבודה בזה שהם מאפשרים לה לקפוץ מהגג, ואנחנו אומרים 'משוגעים, אתם פוגעים בה ובסביבה שלה'. יש היום מספיק מחקרים שמראים שילדים שסובלים מדיספוריה (אי־נוחות, ר"ג) מגדרית בגיל צעיר, אם מכילים אותה אבל מעמתים אותם עם המציאות ומסבירים להם - ברוב מוחלט, 90% מהמקרים, הדיספוריה המגדרית פשוט נעלמת כשהם גדלים. ובמקרים הפוכים, כאשר מאששים ומעודדים את הילד - למעשה מסלילים אותו למצב שבמאת האחוזים הוא יקבל מהר מאוד בלוקרים מעכבי התפתחות והורמונים, וגוזרים עליו סירוס בלתי הפיך, ניתוחים מסכני חיים וחיים אומללים. יש מחקרים שמלמדים שאחרי כמה שנים של אופוריה בקרב טרנסג'נדרים שעברו ניתוח, יש חרטה על הצעד. יש בעולם קבוצות ענקיות של אנשים שמתחרטים ותובעים את אלו שעשו להם את הניתוחים ולא יידעו אותם בכל הסכנות והסיבוכים. יש פה ממש פשע כלפי הילדים האלו", הוא מאשים.
מה להערכתך הולך לקרות, אם אפילו את הדרישה האלמנטרית של אכיפת תקנון בית הספר הממלכתי־דתי בית המשפט דחה השבוע?
"הורי החמ"ד צריכים להבין שהחמ"ד היום לא מתנהל על פי פסקי הלכה, ובעיניי גם לא על פי מוסר אנושי בסיסי. הוא לא מגן על הילדים מפני תופעות כאלו. אנחנו רואים על הילדים בכיתה ובבית הספר שהם מתמודדים עם תופעות לא פשוטות. יש ילדים שאיבדו אמון במבוגרים, יש שמרגישים ששיקרו להם, שנכנסו למצבים דיכאוניים, שחזרו להרטיב בלילה, יש ילדה שמבטאת רצון לאובדנות. יש שם ביטויים מאוד קשים, ומדובר בילדים קטנים, רק בני שמונה, והמערכת החינוכית פשוט לא סופרת אותם. רק אומרים 'תסתדרו, תכילו'.
"ואנחנו יודעים שמקרים כאלו יוצרים הדבקה חברתית מטורפת", הוא מתריע. "מחקרים בעולם מצביעים על עלייה של מאות ולפעמים אלפי אחוזים בתוך מספר שנים מועט מאוד, של ילדים מהסביבה שחווים דיספוריה מגדרית בעצמם. מציאות של תופעה כזאת שמקבלת אישוש ועידוד יוצרת בלבול אצל הילדים האחרים, שאין להם כלים בגיל הזה. הם בכלל לא מסוגלים להבין את זה, וזה יוצר בלבול זהותי. הילדים בסכנה. הורה אחראי צריך לקחת את הילדים שלו ולהגיד 'פה הילד שלי לא ילמד'".
עד כדי כך? אתה מציע להורים לעזוב את החמ"ד? זה לא צעד דרמטי?
"או שהחמ"ד יתאפס על עצמו ויתבע את עצמאותו. כרגע ברמת החמ"ד - למרות שאני חושב שיש לכך השלכות על כל ילדי ישראל – החמ"ד היה צריך לבצר את מעמדו ולהגיד באופן ברור 'פה האג'נדות הפרוגרסיביות, הקיצוניות והמסוכנות האלה לא נכנסות'. ואם החמ"ד לא מסוגל לעשות את זה, אז אני לא יודע איזה טעם יש בקיומו של החמ"ד".
פואה מבקש לציין שלא מדובר במאבק מקומי, אלא במערכה על דמותה של מערכת החינוך בישראל: "הילדים במערכת החינוך במדינת ישראל צריכים להבין שהם חשופים לסכנה הזאת אפילו יותר, כי בבתי הספר הכלליים אין שום מעצורים".
אתה היום יותר אופטימי או יותר פסימי?
"אני יותר אופטימי, כי בעקבות ההורים מגבעת שמואל שיצאו למאבק והעלו לסדר היום את העניין הזה, זה מתחיל לחלחל למודעות של הציבור. התופעות האלו כבר קיימות, אבל במקרה הזה קמה קבוצת הורים רצינית ואמיצה שמבינה שהיא אחראית לדאוג לטובת הילדים שלה, והתחילה במאבק נחוש. זה כמו סיכה קטנה מול בלון ענק, שבהתחלה דוקרים והוא לא מתפוצץ, אבל אני מניח שבסופו של דבר הסיכה תהפוך לקול משמעותי יותר ותפוצץ את הבלון הנפוח הזה".
****