מאיר דוידסון ורעייתו תמר גרים כבר 8 שנים בעכו העתיקה, והם היהודים היחידים שגרים שם: "חיפשנו לעשות משהו אחר בחיים.
הגענו לעכו ומצאנו שם עיר יפהפייה. יש בה אתרים עתיקים ומבנים בני 900 שנה, חומה וחופי ים, שוק אותנטי ונמל, מגוון של תרבויות צלילים וריחות. עיר ססגונית מקסימה".
מאיר ורעייתו הבעלים של 'עכותיקה' - רצף של בתי ערבים משופצים שהפכו למלון סוויטות בלב העיר העתיקה של עכו. מאיר מספר לדודו סעדה כמעט שנתיים אחרי, על הפרעות ב'שומר החומות' וחוסר המשילות: "למדינה יש חוזה התחייבות ואחריות כלפי האזרח. המשטרה צריכה לאבטח את האזרחים שלא רשאים לשימוש בנשק חם. בפרעות המשטרה הודיע שהם לא נכנסים לעכו העתיקה, למרות שביקשנו - בוזזים פה, תוקפים, מסוכן. בבקשה בואו. פניתי אליהם - יש לי אורחים בחדרים והם אמרו לנו: שיישארו בחדרים וינעלו את הדלתות. המשטרה נתפסה לא מוכנה.
''במשך שנים רבות המדינה מתנהגת מול המגזר הערבי כמגזר שהיא לא מעוניינת לשלוט בו. חוסר המשילות בא לידי ביטוי בעיקר בעניין הביטחוני והאלימות, אבל גם בתחומי הבנייה והכלכלה והפיתוח. יש אוכלוסייה כל כך גדולה שיושבת באזורים נרחבים ברחבי הארץ והמדינה מדירה את רגליה משם ולא מושלת והחוק שם הוא לא חוק אלא כנופיות רחוב, אז ככה זה נראה".
"אחרי שומר החומות הבנו את הדבר הבסיסי: זה הבית שלנו. המקום שלנו המדינה שלנו. ומי שחושב שאפשר להוציא אותנו בכוח טעה בכתובת. אנחנו כמו עץ שמתנופף ברוח והשורשים מעמיקים. יש לנו אתגרים בתור היהודים היחידים בעכו העתיקה מול אוכלוסייה ערבית, היו לנו קשרים טובים ובלילות של הפרעות ב'שומר החומות' היו אלה השכנים הערבים שעזרו לנו וכיבו את האש וגם מנעו מהפורעים מלהיכנס לחדרים נוספים, וגם הוציאו את האורחים שלנו וליוו אותם למכוניות. כל זאת כיוון שהמשטרה לא היתה מוכנה להיכנס לשם".
אבל למרות הכל הוא אופטימי שיחזרו לשיגרה של דו קיום: "אני אופטימי. אנחנו חיים במדינה שהיא נס החל מיום היווסדה ובכל יום ויום. אנחנו תחת איומים מכל הכיוונים ולכן אני אופטימי לגבי הדו קיום כי אין לנו ברירה אחרת".
האזינו לנו בספוטיפיי ובגוגל פודקאסט.
האזנה נעימה.