בשבועות האחרונים עלתה לכותרות סוגיית מבחני הסמכה לרבנות שנעשו עבור נשים. הנשים העומדות מאחורי קיום המבחנים טוענות שיש לאפשר לנשים להיבחן במבחני ההלכה ולהיות מוכרות כרבניות וכפוסקות. המתנגדים לכך טענו שהמבחנים אינם ברמה של מבחני הגברים, או לחלופין שהאג'נדה הפמיניסטית של הנשים הללו אינה ראויה. לעניות דעתי, הדיון הזה מפספס את הנקודה העיקרית ביותר, והיא שאף מבחן לא הופך אדם לרב, ובטח שלא לפוסק.
המחשבה של הנשים המובילות את המבחנים הללו היא שצבירת ידע בהלכה, שנמדד במבחן, היא הקריטריון כדי להיחשב "רבנית". מחשבה זו מזעזעת ומנוגדת מכול וכול ליהדות. לא כל אישה שלמדה הלכה ראויה להיקרא רבנית, ויש נשים שהן רבניות חשובות מבלי שלמדו הלכה בהיקף נרחב.
גם בעולם הגברים, אין שום קשר בין התואר "רב" למבחן ההסמכה של הרבנות. רבים מגדולי ישראל לא עברו שום מבחן, ובכל זאת הם "גדולי ישראל". לעומתם, אלפי בחורי ישיבות עוברים את מבחני ההסמכה לרבנות, ואיש אינו חושב לרגע שהם הופכים לרבנים בגלל זה. "רב" או "תלמיד חכם" הוא תואר שמלמד על מעלה רוחנית ומוסרית, ולא תואר של ידע. חז"ל במקורות רבים מבררים את הגישה הזו, ואפילו מזהירים מפני המחשבה שרבנות היא ידע בתורה או בהלכה.
רבנים אינם פרויקט השו"ת מהלך או נותני שירותי דת. רבנים הם קודם כול משפיעים רוחניים על האומה, מתוך היותם בעלי דרגה רוחנית ומוסרית נעלה. מכיוון שיש דרגות רבות ברוחניות, בצדקות, בקדושה, בדבקות בה' ובמוסריות, יש גם כן, בהתאמה, דרגות בין הרבנים בעצמם. לא כל אנפין שווין. יש רבנים, ויש רבנים גדולים מהם, ויש רבנים עוד יותר גדולים, וכן הלאה.
כאשר עם ישראל באו לדין לפני משה רבנו, משה מכנה זאת "לדרוש אלוקים". כלומר, המפגש עם משה והוראותיו ההלכתיות הוא הדרך לפגוש בסופו של דבר את הקב"ה, ו"דבר ה' זו הלכה". זו גם הדרך לבחור רב: "אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו". כי דבקות בתלמידי חכמים שקולה כדבקות בשכינה.
הקשר שבין רב לתלמיד (או בין רב לקהילה) הוא קשר של השפעה רוחנית, ולא העברת ידע טכני. כך כותב הר"ן: "בהשתתף הרב עם התלמיד יתחזק שפע התלמיד מצד השפע הנשפע לרב. ומפני זה הזהירו רז"ל ללמוד עם מי שהוא גדול ממנו". וכן כותב הרב קוק על הדמיון שבין התלמידים לבנים: "להורות שלא רק ידיעה בעלמא צריך להשפיע על התלמידים, כי אם טבע חדש ורוח חדשה כאילו נולדו מחדש, ובזה הם בנים ממש, שמביאם לעולם הבא".
לא רק שרבנות אינה עניין של ידע, חכמים אפילו מגנים ומזהירים מפני מי ש"חוכמתו מרובה ממעשיו", כלומר מי שהוא בעל ידע בתורה אך זה לא ניכר בפועל בחייו, בבחינת חמור נושא ספרים. חכמים גם מלמדים שלימוד התורה צריך להיות לשמה, ולא קרדום לחפור בו למשרה, מינוי, תואר אקדמי, כסף או כבוד. קל וחומר שאסור ללמוד תורה בשביל לקנטר. בקיצור, לפי התורה אין זו מעלה שאדם יודע הרבה ידיעות של תורה, אם זה לא מלווה ביישום עמוק של התורה, ביראת שמיים, דבקות בה', מידות טובות ודקדוק במצוות.
הגמרא מזהירה ממי ש"עוסקים בתורה ואין בהם יראת שמיים". ובמקום אחר אומרת שהארץ אבדה משום שלא בירכו בתורה תחילה. המהר"ל הסביר שלא למדו תורה מצד היותה תורת ה' אלא רק מצד החוכמה שבה והחוויה האינטלקטואלית בלמידתה.
תובענות של לימוד או רצון ה'?
בדומה לרבנים, גם תפקיד הרבניות זהה. רבניות הן נשים צדיקות, בעלות מעלות רבות ברוחניות ובמוסריות, ומתוך כך הן משפיעות רוחניות בעם ישראל. שום מבחן ידע לא הופך גבר או אישה לרב או לרבנית. לכן המחשבה שמבחני ההלכה יהפכו את הנשים הללו לרבניות מופרכת ומנוגדת לתורה. הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי שאלה מעל דפי העיתון, ביחס למבחני הנשים: "מי מפחד מבחינות לרבנות?" אני לא מפחד ממבחנים לנשים; אני מפחד מנשים וגברים שחושבים שמבחן של ידע הופך אותם לראויים לתואר רב או רבנית.
גם גברת שרון בריק מארגון 'קולך' כתבה בשבח מבחני הנשים. קראתי את דבריה ונדהמתי ששם ה', והרצון לעשות את רצון ה', לא מופיע פעם אחת בדבריה. היא מתארת את לימוד התורה של הנשים שנבחנו כ"תובענות של לימוד" ו"אתגר אינטלקטואלי". הנשים הללו, לדעתה, יוכלו "להעניק מהידע שלהן לקהילה". הכול מתחיל ונגמר בידע. שום אזכור לכך שהנשים ישפיעו דבקות בה', יעצימו יראת שמיים, יחנכו לקדושה ולטהרה, לתיקון המידות או לצניעות. מרוב לימוד תורה שוכחים את נותן התורה.
הסכנה בגישה זו כפולה. ראשית, הניסיון להגדיר את מבחני ההלכה כקריטריון לרבנית פוגע בשמן הטוב ובמעמדן של רבניות רבות בישראל, בעבר ובהווה. רבניות צדיקות אלו, המשפיעות על נשים רבות אף שאינן בקיאות בספרות ההלכתית, הן הן הרבניות האמיתיות של עם ישראל. כאשר יוצרים זיקה בין רבנית ובין ידע הלכתי, פוגעים במעמדן של הרבניות הללו. שנית, רעיון זה מטעה את הציבור לחשוב שמי שכן יש לה ידע בהלכה, זה כשלעצמו הופך אותה לרבנית. איני יודע אם הנשים שנבחנו ראויות מצד עולמן הפנימי לתואר רבנית. אולי כן ואולי לא. אך עצם הידיעות ההלכתיות בוודאי לא הופך אותן לכאלו.
אי־שוויון
אבל יש עוד עניין הקשור לפסיקת הלכה. בפסיקת הלכה, בוודאי הידע ההלכתי הוא הכרחי. אולם דווקא ביחס לפסיקת הלכה, אותן נשים המדברות בעד שוויון הורידו את הרף הנדרש מנשים לעומת הגברים.
רוב רבני ישראל למדו 15-10 שנים בבית מדרש, שזה כמובן הרבה מעבר לשנים הנצרכות ללימוד למבחני ההלכה בלבד. זאת משום שתלמיד חכם צריך להקיף חלקים נרחבים בש"ס, בעיון ובבקיאות, מלבד תחומי לימוד נוספים. גם אחרי שנים רבות אלו, רוב הרבנים לא יוצאים פוסקי הלכה, אלא מורי הלכה. מורה הלכה הוא מי שיודע מה ההלכה אומרת במקרים רבים, ומורה אותה לרבים. אולם פוסק הלכה הוא דרגה מעל מורה הלכה. פוסק יודע לפסוק במקרים שבהם ההלכה אינה אומרת דבר ברור, והוא צריך ליישם את העקרונות הידועים במציאות המתחדשת. זה ודאי דורש רמה גבוהה עוד יותר של בקיאות בש"ס, בפוסקים ובספרי שו"ת, ובעיקר שימוש תלמידי חכמים. לכן בעולם הגברים פסיקת ההלכה נשארת בידי הרבנים הגדולים ביותר, בדיוק כמו שאת הניתוחים המסובכים משאירים לרופאים מומחים ולא לכל רופא שסיים כעת את לימודיו.
הנשים הללו מדברות על שוויון, אולם לפי התוכנית הרשמית שלהן, מדובר בלימוד של ארבע עד שש שנים בלבד, שלאחריהן הן יוצאות להיות מורות הלכה ואפילו פוסקות. הן לומדות בין מחצית לשליש ממספר השנים שרבנים לומדים. לא ברור, אם כן, היכן השוויון המיוחל והרף הזהה שהן מציבות לעצמן. אבל מעבר לכך, כל מי שמבין מהי פסיקת הלכה מבין שאף אחת מהן לא יוצאת אחרי חמש שנים פוסקת הלכה, כמו שאף גבר לא יוצא פוסק אחרי חמש שנות לימוד. זו פיקציה וזריית חול בעיני הציבור. הפוסקים של עם ישראל הם תלמידי חכמים עם בקיאות עצומה בש"ס ופוסקים, יותר מרוב הרבנים הרגילים. כמה עזות, גאווה או טיפשות צריכה להיות לאדם שרואה את עצמו כפוסק הלכה אחרי מספר מועט של שנות לימוד?
עיקרון נוסף בעולם הפסיקה היא שיש דרגות בפוסקים. לא כל רב הוא פוסק, ולא כל פוסק הוא פוסק גדול. לכן הנוהג לפי התורה הוא שקטנים נשמעים לגדולים, ובסופו של דבר גדולי התורה הם הפוסקים העיקריים בעם ישראל. יש כמובן גם רבנים גברים, במקביל לנשים, שקצת מפספסים את מעמדם האמיתי ומנסים לחלוק על גדולים מהם. על זה הגמרא אומרת ש"לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו בה קטן וגדול".
כך כותב הרמב"ם על מי שאינו ראוי להורות ומורה: "וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה רשע שוטה וגס הרוח, ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה... אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל, הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צ־באות, עליהם אמר שלמה בחוכמתו אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים".
לסיכום, הסוגיה האמיתית בעיניי היא לא האם מבחני ההלכה לנשים זהים למבחני הגברים, אלא מה הם הקריטריונים כדי להעניק למישהו את התואר רב או רבנית, קל וחומר לגבי השאלה מי ראוי להיקרא פוסק. מי הם אותם גברים ונשים שנדמים בעינינו למלאכי ה' צ־באות.
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***