בימים הקרובים יציינו בשדרות 18 שנים להירצחה של אלה אבקסיס הי"ד: אלה נפגעה במוצאי שבת פרשת בא כשחזרה מהסניף בתאריך ה' בשבט והחזירה נשמתה ב-יא שבט שיחול ביום חמישי הבא.
אלה הייתה בת 17 כאשר הלכה עם אחיה הקטן שהיה בן 10 ואז נשמעה האזעקה ושריקת הרקטה: היא לא חשבה פעמיים לפני שזינקה בגופה על אחיה והצילה אותו.
כתוצאה מכך נפצעה אלה באורח אנוש ולאחר מכן נפטרה מפצעיה. אני זוכר איך כנער מעשה הגבורה שלה כל כך זעזע והפעים אותי:
כולנו רגילים לומר שאנחנו חיים בדור שכולו מרוכז ועסוק בעצמו, אגוצנטרי בטירוף. מפונק. דור שדואג רק לעצמו ולא רואה אף אחד ממטר. דור שמפספס את הזולת ולא ינקוף אצבע בשביל לצאת מאזור הנוחות שלו.
והנה באה אלה הי"ד והוכיחה לנו בגבורה הטבעית שלה כמה שזה לא נכון:
עובדה, תראו אותה: נערה צעירה משדרות שלא חשבה פעמיים לפני שהחליטה לחרף את נפשה ולשמור על אחיה הקטן כאשר ההחלטה הזו נראתה לה כל כך טבעית ומתבקשת. כאילו שיש באמת אופציה אחרת.
למרות שלא הכרתי את אלה באופן אישי, אני זוכר שהרגשתי עצב גדול וממש כאב לי עליה:
כל החיים המבטיחים שהיו לפניה נגדעו ברגע אחד רק בגלל שהחליטה להציל את אחיה.
אבל את סיפור החיים של אלה, את רוח הגבורה שלה, את הרצון לתת ולהתנדב, את החיים המיוחדים שהצליחה לייצר לעצמה בזמן כה קצר, את כל אלו אף רקטה לא תוכל לגדוע והם יהוו עבורנו נקודת ציון שלאורה נחנך את ילדינו.
הלוואי שנזכור את אלה הי"ד ונצליח להפוך את היומיום שלנו. את העולם שלנו. לטוב ומזמין יותר.
יהי זכרה ברוך.