כשסיים המחבל לבצע את מסע הטבח בבית הכנסת בנווה יעקב בליל השבת האחרונה, הוא נכנס לרכבו והחל להימלט לכיוון שכונת בית חנינא.
על גבול השכונה, בשטח חשוך ושומם, המתינה ניידת משטרה. כשהבחין בה המחבל מצידו השני של הכביש, נעצר והחל לירות לעברה. השוטרים בניידת הגיבו באש והוא חוסל במקום, באותו שטח ריק.
האדמה שעליה התרחש קרב היריות הקצר ידעה בעבר קרבות קשים ודם יהודי רב נשפך עליה. נווה יעקב של היום ממוקמת על אדמות נווה יעקב ההיסטורית, מושבה דתית שעמדה בגבורה עד לנפילתה במלחמת השחרור. גלגוליה של אדמות המושבה כפי שיתוארו להלן, הביאו לכך שכיום בין נווה יעקב הנוכחית לבית חנינא הסמוכה ישנו שטח ריק, שמצפה להיגאל ולשוב לידיים יהודיות. שטח שגם חשיבותו האסטרטגית הוכחה בנסיבות הפיגוע, כמעטפת מגן לשכונות היהודיות בצפון ירושלים.
את התוכנית השאפתנית ליישב מחדש את שטח נווה יעקב הקדומה – או בשמה הנוסף 'הכפר העברי' - יש מי שמגלגלים כבר שבע שנים. הרב ברוך תאנה, תושב העיר העתיקה בירושלים, עומד בראש עמותת 'חיים בירושלים', שמטרתה "להחזיר את השטח שהיה יהודי – לידי יהודים. להשיב את האדמות למה שהיו בתחילה, כפר עברי. בשבע השנים שחלפו אנו אכן רואים התקדמות של המהלך", הוא מעיד.
הרבה לפני שהתרחש הפיגוע בנווה יעקב תכננו בעמותה למנף מהלך תודעתי שיסלול את הדרך למימוש החזון. למרבה הטרגדיה, האירוע שתוכנן להתקיים במקום לקראת ט"ו בשבט הפך לרלוונטי פי כמה מבחינת האמירה שלו בעקבות טבח ליל שבת בנווה יעקב. כעת הדרישה רק מתעצמת: הקמת קמפוס של ישיבת הסדר וקריה חינוכית על אדמות נווה יעקב הישנה שהופקעו, והחזרת החיים היהודיים השוקקים למקום.
הבסיס הועתק, השטח נותר שומם
קצת היסטוריה, בטרם נשוב למעמדה של הקרקע כיום: בשנת תרפ"ד הונחה אבן הפינה לכפר העברי בצפון ירושלים, לימים – נווה יעקב, על שם מייסד תנועת המזרחי הרב יצחק יעקב ריינס. היוזמה לרכישת הקרקעות ולהקמת הכפר הייתה של אנשי ירושלים, שראו כי אפשרויות הדיור בלב העיר מצטמצמות. הכפר, שרוב תושביו היו מזוהים עם תנועת המזרחי, חרת על דגלו ערכים לאומיים ייחודיים כמו עבודה עברית בלבד, עיסוק בחקלאות יצרנית מתוך אידיאל והשלטת המשפט העברי בחיי הציבור.
האתגר היה לא פשוט: החזקת מחלבה על טהרת העבודה העברית יצרה קשיים בשמירת השבת, שעליה כמובן לא ויתרו. לכפר גם הייתה מחצבה במשך זמן מה, ואנשי הכפר חצבו את אבניה במו ידיהם ומהן בנו בין השאר את בית הכנסת של המושבה. רב המושבה היה הרב יצחק לוי, ממייסדי ישיבת מרכז הרב והמזכיר הראשון שלה. מטבע הדברים זכה הכפר העברי לתמיכתו הנלהבת של מרן הראי"ה קוק זצ"ל. בשיאו מנה היישוב כשלושים משפחות, אולם התנודות היו רבות בשל הקשיים הכלכליים והביטחוניים וקשיים נוספים שניצבו לפתחם של תושבי הכפר המבודד על אדמות הטרשים.
לאחר הצבעת האו"ם בכ"ט בנובמבר, החלו הערבים להתקיף את נווה יעקב ועטרות, הנקודות היהודיות בצפון ירושלים. עשרות לוחמים נפלו בקרבות, קרוב למאה נפצעו. גם שיירות הסיוע שניסו להגיע לנקודות הותקפו ורבים מחבריהן נפלו. במלחמת העצמאות, בתום עמידה של גבורה וקרב חסר סיכוי ולאחר שבן גוריון חשש מטבח דומה לזה שאירע בכפר עציון, פונו תושבי שני היישובים בשיירה רגלית שעשתה את דרכה בחצי הלילה להר הצופים. חלק מתושבי הכפר העברי עברו למושב נחלים שבשפלה. אדמות נווה יעקב עמדו בשיממונן עד לשחרורן במלחמת ששת הימים.
עם השבתה של השליטה הישראלית בשטחי צפון ירושלים, ביקשו חברי האגודה של הכפר העברי לשוב לאדמותיהם. אלא שהמדינה הפקיעה את השטח לטובת הקמת בסיס פיקוד מרכז. לפני יותר מעשרים שנה הועתק פיקוד מרכז לשטח אחר והאדמות הללו נותרו שוממות.
שנה לאחר מלחמת ששת הימים הגיעו ותיקי אצל ולח"י לאזור והתיישבו בבניין גדול בבית חנינא, שנמצא על אדמות הכפר העברי. מסופר כי לוי אשכול, ראש הממשלה דאז, שבצעירותו היה תושב עטרות, הגיע לבקר את משפחות הבניין שכונה 'בית השבעה', ואלה הכניסו אותו לחדר וסגרו את הדלת. "אתה לא יוצא מפה עד שתפקיע בחזרה את כל השטחים של הכפר הערבי הממוקמים על אדמות נווה יעקב", הודיעו לו. אשכול נעתר, ושנתיים מאוחר יותר התבצעה הפקעת אדמות בסדר גודל של כארבעת אלפים דונם, שטח שעליו בנויות כיום השכונות פסגת זאב ונווה יעקב.
"יש גורמים שמנסים לעכב"
בגבול שכונת נווה יעקב של היום מצוי שטח של כ־25 אלף מטר רבועים, שבו עבר הרחוב הראשי של הכפר העברי. כיום השטח מחולק לשניים באמצעות כביש החוצה אותו ממערב למזרח, כך שמחצית אחת צמודה לנווה יעקב והשנייה לבית חנינא. למרגלותיו, כאמור, חוסל המחבל בליל שבת. הרב תאנה מספר שהשטח כבר הופקע על ידי המדינה, ופעילות העמותה שלו הביאה לכך שעיריית ירושלים מקדמת בו הליכי תכנון ופיתוח. "עוד לפני שמשה ליאון היה ראש עיריית ירושלים פנינו אליו, הוא רצה לעזור לפתח את המקום. הבנו שלא יתאפשר לבנות בתים פרטיים לתושבים, ולכן צריך לייעד לשטח הזה מוסדות ציבור. קידמנו מהלך שלפיו לחציו המערבי של השטח יעברו נקודות של מד"א ירושלים, תחנת משטרת צפון העיר ותחנת כיבוי אש. לחצי המזרחי אנחנו מתכננים הקמת מרכז מורשת הכפר העברי, ישיבת הסדר וקריה חינוכית. התוכנית הזאת נמצאת על שולחנם של מתכנני העירייה. לצערנו בשנה וחצי האחרונות משרד המורשת לא סייע לקדם את הקמת מרכז ההנצחה ולכן התוכנית נתקעה בשל חוסר תקציב". הקמפוס תוכנן להיקרא 'קריית השבעה', ובאופן מצמרר השם המקורי מותאם למספר הקורבנות שנרצחו בפיגוע בבית הכנסת.
הרב תאנה מדגיש כי לא מדובר בתגובה אינסטינקטיבית לרצח אלא במהלך מחושב, מתוכנן ומוצדק: "התכנון וקידום הבנייה במקום אינו רק בגלל הרצח. זה שטח יהודי שנקנה בדמים תרתי משמע. אנחנו רוצים לעורר מודעות של הציבור ובני נוער למקום הזה ולהשיב עטרה ליושנה".
העירייה אומנם נמצאת בהליכים לקידום הפרויקט, אולם כצפוי בצד השני לא שוקטים על השמרים. "יש מערכת לחצים גדולה", מספר הרב תאנה, ומגלה כי לגבי השטח המערבי כבר מנהלת העירייה משפט מול ערבי שהשתלט עליו וטוען לבעלות. "ויש גם גורמים נוספים שמנסים לעכב", הוא רומז ומעדיף לא לפרט.
סגן ראש עיריית ירושלים אריה קינג, ששותף גם הוא לקידום המהלך, מאשר כי אכן העירייה תומכת בתפיסת השטח והשבתו לידיים יהודיות, וכרגע ממתינים בעירייה לקבל את הקרקע מהמדינה וכן לתקצוב ממשרד המורשת וממשרד ירושלים ומסורת ישראל. גם קינג סבור כי הצעד הזה מחויב המציאות לא רק כתגובה לרצח, אלא כצדק היסטורי והוכחת הריבונות היהודית בירושלים על כל חלקיה: "לפני יותר מ־75 שנה תושבי הכפר העברי נאלצו להתפנות בהוראת ההגנה כדי להינצל מגורל מר שציפה להם מהערבים ומהירדנים, שביקשו לשחוט אותם כפי שרצו לעשות לתושבי עטרות. הטבח שאירע בשבת בשטחי נווה יעקב, 75 שנים אחר כך, מחייב אותנו לפעול נגד הטרור ולהוכיח שדרך הטרור והאלימות לא תשיג כלום. עלינו לפעול לקישור שכונת נווה יעקב לבית השבעה בבית חנינא. זה המענה הנכון ביותר לטרור. אבל מוטב שנתרגל לבנות במזרח ירושלים ליהודים לא רק בעקבות פיגועים לערבים, אלא כדבר שבשגרה".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***