1. האפיפיור פרנציסקו התייחס לחדשות האחרונות מארץ הקודש, ואמר שלמד בכאב על מותם של עשרה פלסטינים במהלך פעילות כוחות הביטחון בחמישי שעבר, וכן על הירצחם של שבעה יהודים על ידי מחבל כשיצאו מבית כנסת בנווה יעקב. האפיפיור הוסיך כי "ספירלת המוות שגואה מיום ליום סוגרת מספר הבהובי אמון בין שני העמים" וקרא לנוכחים בכיכר סנט פטרו להתפלל לכך.
2. לזכותו של האב הקדוש ייאמר שהוא אדם שומר מסורת. לאורך מרבית ההיסטוריה, ראשי הכנסייה ידעו היטב להיות צדיקים כמו האפיפיור ולהעלים עיניהם מעוולות שהתקשו לראות בצורה בהירה. בהיבט הזה, פרנציסקוס לא שונה בהרבה מקודמיו. מבחינתו, חמושים שתיכננו לצאת למסע הרג וחוסלו בבסיסיהם נכללים באותה נשימה עמ נערים ששיחקו ברחוב, ונשים שהגישו עזרה לנפגעים ונרצחו בדם קר. הוא אמנם עושה הבחנה בינ "מותם" ל"הירצחם" (עד כמה ששירותי התרגום מדייקים), אך הכל מבחינתו חלק מאותה ספירלה טרגית שלא ברור איך החלה ומי מניע אותה.
איך עלינו לעצור אותה? מי מהצדדים מעודד ומהלל רוצחים, ומי מחזיק צבא הגנה? נראה שזה לא מעסיק יותר מדי את האיש בוותיקן. הוא עסוק בלצאת בסדר עם כולם. בזמן שמדינות נוצריות באירופה מתקשות להתמודד עם זרמי איסלאם אלים וקיצוני בתוכן, ראש הכנסייה הקתולית מצפה שישראל תושיט את הלחי השנייה, כמקובל בעולמו.
3. "בבכות ילדינו בצל גרדומים / את חמת העולם לא שמענו" כתב נתן אלתרמן ב-1942, כשהגיעו ידיעות ראשונות על ההשמדה המשתוללת באירופה והתעלמות המעצמות ומוסדות הדת הנוצריים. השיר 'מכל העמימ' מופיע במלואו בתערוכה הקבועה במוזיאון יד ושם, והוא שיר תוכחה מצמרר לעולם הצבוע, ובייחוד לאדם אחד. "ואוכל הגרזן בימים ובליל, והאב הנוצרי הקדוש בעיר רום לא יצא מהיכל עם צלמי הגואל לעמוד יום אחד בפוגרום. לעמוד יום אחד, יום אחד ויחידי, במקום שעומד בו שנים כמו גדי ילד קט, אלמוני, יהודי."
האב הקדוש הוא פיוס ה-12 ,שלא גינה בפומבי את הברבריות הנאצית והסתפק במלמולים רפים בסגנונ 'די לאלימות' ו'כן לשלום'. אולי גם הוא חשב על ספירלת המוות הגואה. בדיעבד סיפרו שעסק בהסתרת יהודים במוסדות דת, אך הדבר עדיין טעון הוכחות.
4. ברוך השם שאנחנו כבר לא חיים בעולמ שתיאר אלתרמן. כבר לא תלויים בחסדי הכנסייה והאפיפיור והאירופאים. מדינות האיחוד דווקא גינו השבוע בחריפות את הפיגועים בירושלים, וגם מדינות ערביות. אבל כיום, המשמעות של הגינוי הזה נחלשת ומתעמעמת.
אפרים קישונ זצ"ל, שהשבוע צוין היארצייט שלו, אמר פעם שהדבר היחיד שהשתנה מאז השואה הוא "שבפעם הראשונה בהיסטוריה יש לעם היהודי חיל אוויר משלו". כלומר, הנאצים עדיינ קיימים, גם אם עכשיו הם מתגוררים במחנות פליטים ליד ירושלים. אבל "התשובה שלי לאנטישמיות המתגברת, היא טיל רב שלבי עם ראש נפץ גרעיני", כך קישון.
מדינת היהודים כיום יודעת להחזיר, יודעת להילחם ויש לה צבא. ועדיין, ילד יהודי עמד בפוגרום ונרצח בדם קר בעיר הבירה שלנו. מה ששונה עכשיו הוא שבבית הכנסת שבו אתם יושבים עכשיו יש סביבכם לא מעט חמושים. שיודעים להפעיל נשק, יודעים לירות ולהחזיר. פיגוע כמו הטבח בירושלים הוא חריג ונדיר ואיום. אשרינו שההרתעה של העם היהודי תלויה היום בנו ובכוחנו, ולא במהירות או אופי התגובות במשרדי חוץ, באולפנים או בכנסיות.
באדיבות 'שביעי'