נשאלתי שוב ושוב. התשובה פשוטה, ויפה לא פחות מהדרך: נפלה בחלקי הזכות להיות שרת ההתיישבות, ובתפקידי זה ניצלתי את הירידה דרומה לסיור באתרי ההתיישבות שבהקמה במרחבי הנגב.
14 ישובים בשלבי הקמה שונים במרחבי חבל הארץ הזה, שללא הקמת הישובים אנו הולכים ומאבדים אותם. רבים וטובים פעלו לאורך השנים, שנים רבות מידי, להקמת הישובים החשובים האלה, ועכשיו הגיע תורי. באתי ללמוד מקרוב, כיצד ניתן להגיע סו"ס לקו הגמר, להעלות את הישובים לשטח ממש עוד במשמרת שלי, וגיליתי לשמחתי, שזה בהחלט אפשרי.
על המילים "וידי משה כבדים", המתארות את מצבו של משה בזמן מלחמת עמלק, אומר רש"י: "בשביל שנתרשל במצווה, ומינה אחר תחתיו, נתייקרו ידיו". נתרשל במצווה? הרי משה רבינו שלח את נאמן ביתו למצווה החשובה הזו, ובכל זאת יש כאן ביקורת מסוימת על כך שהוא עצמו לא ירד לשטח.
קראתי בתדהמה, ולמדתי לקח לעצמי: כשמדובר במשימה לאומית קשה וחשובה, חשוב שגם אני ארד לשטח. אז ירדתי, ובסופו של יום הבנתי שמהירידה הזו – רק עליתי.
מי שמתבונן על מרחבי הנגב, רואה בעיניו ממש את דברי חז"ל על הבור אליו הושלך יוסף הצדיק: "מים אין בו, נחשים ועקרבים יש בו" – חבל ארץ שאין בו התיישבות יהודית מתמלא עד מהרה במבריחים, בפשיעה ופשיעה לאומנית, הופך לאזור מסוכן ומפחיד, כשלמעשה מדובר באזור מרתק ביופיו.
בעת שעמדתי בתל ערד, עם אנשי החטיבה להתיישבות, תחת גשם שוטף, הבטחתי לעצמי לגייס את כל הכוחות והיכולות כדי לוודא שחבל הארץ הזה יהפוך לאזור התיישבות פורח ומשגשג. "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" – אני משננת לעצמי לאורך הסיור את המילים המופלאות האלה משירת הים, מפרשת השבוע שלנו. הנה, זה כאן: הר נחלתך, כאן תביאמו ותטעמו.
איך קרה שהתנועה הציונית, שההתיישבות היא ערך-היסוד שלה, הורידה את הדגל החשוב הזה, כמעט השפילה אותו עד עפר? מי שקורא את "חוות הדעת" של משרד האוצר מלפני שנה, נגד הקמת הישוב חנון בנגב, מתחיל אולי להבין עד כמה סטינו, כמדינה, מהמסלול הישר והטוב של הציונות: "לעמדת משרד האוצר, הקמת ישובים חדשים גוררת עלות תקציבית עודפת ביחס להמשך פיתוח ישובים קיימים " – נכתב שם.
"עלות תקציבית עודפת"? בשביל מה יש למדינת ישראל תקציב, אם לא בשביל ליישב את הארץ? "לאור פיזור האוכלוסיה" – ממשיך המסמך ומנמק – "הקמת הישוב צפויה להקשות על הרשות המקומית שדות נגב לספק את השירות הנדרש לתושביה" – אני קוראת ושואלת את עצמי מיהו ראש המועצה שמעדיף חיים קלים על פני הקמת ישובים, ולמה מעלילים כותבי המסמך עלילה כזו על ראשו של ראש המועצה האזורית שדות נגב? ואז מגיע הטיעון המנצח: "הקמת ישובים חדשים מנוגדת למדיניות הממשלה לפיתוח וחיזוק הערים והישובים הקיימים, וגוררת עימה פגיעה בשטחים הפתוחים" – כך ממש, מנוגדת למדיניות הממשלה! איך שינתה המדינה את פניה, עד שמניעת "פגיעה בשטחים הפתוחים" חשובה יותר ממצוות ישוב הארץ, שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה?
המומחים שמאחורי חוות הדעת הזו לא לבד. כבר שנים מופעלת תנועת מלקחיים של הפקידות הישראלית הבכירה מחד, ושל בג"צ מאידך, למנוע הקמת ישובים חדשים, ולחנוק את הישובים הכפריים שכבר הוקמו. אנחנו נשנה את המדיניות הזו, ונוודא שלא יוכל לצאת עוד שום מסמך רשמי כמו זה שנכתב לפני שנה במשרד האוצר, ולפיו "הקמת ישובים חדשים מנוגדת למדיניות הממשלה".
בהסכם הקואליציוני שלנו כתבנו את ההפך המוחלט, הבטחנו לעצמנו ולציבור: "הליכי ההקמה של 14 הישובים בנגב ימשכו ויואצו, לרבות הקמת אתרי מגורים זמניים" – פשוט, ברור, נחרץ, ועכשיו, יחד עם אנשי החטיבה להתיישבות, ניגש ליישום.
ובאמת, אי אפשר לסיים את הטור הזה בלי להתייחס לאנשי החטיבה להתיישבות, אלה שתחת גשם שוטף ומבורך דיברו בהתלהבות אין קץ על החשיבות העצומה של חבלי הארץ האלה, ושל חידוש ההתיישבות בתוכם. אלה שהברק בעיניים שלהם האפיל על הברקים והרעמים שבחוץ.
אלה שהנחישות שלהם מצליחה לגבור על מכשולי הפקידות והבג"צ גם יחד, והידע והרהיטות שלהם, בצד צניעות והירתמות מלאה למאמץ הלאומי – נוסכת תחושת בטחון. אנשים שמותירים אותי עם תחושת התפעלות וזכות, ושמחה גדולה לעבוד אתם.
בע"ה, ובמאמץ משותף, הישובים בנגב יעלו לשטח במהרה. וכולנו נעלה ונתעלה יחד אתם.
שבת שלום!