ח'אן אל אחמר – כניעה מבישה

כיצד הפך בג"ץ ח'אן אל אחמר ופינוי של קומץ בדואים פולשים לאדמות מדינה, בלב איזור E1 לסמל הבדיחה העצובה של תמצית המאבק על משילות, ריבונות, קיום החלטות שיפוטיות והתמוטטות ערכי הציונות דה פקטו?!?

קצת היסטוריה. נתחיל מהסוף. בית המשפט העליון קבע כבר בשנת 2018, לפני כ 5 שנים, כי דינן של העתירות למניעת פינוי המתחם הלא חוקי – להידחות. יוזכר, כי כבר בשנת 2009 הוצאו צווי הריסה ופינוי למבנים הלא חוקיים שבנו במקום הבדואים הפולשים משבט ג'האלין.

שלא יהיה ספק, המבנים הלא חוקיים נבנו בשטח סי (היינו: שטחים שהם בבעלות ובשליטה מלאה של מדינת ישראל) ואף בתוך תחום ה"קו כחול" של יישובי גוש אדומים (כלומר מקום שעתיד להוות קרקע לבנייה ולהתפתחות הטבעית של היישובים) ובכוונת מכוון ובמימון אירופאי, כדי לגדוע את הרצף הטריטוריאלי בין ירושלים, למעלה אדומים וגוש אדומים. במילים פשוטות ולדאבוננו, "דויד הפלסטינאי", תקע אבן וטריז בלב השלטון הישראלי (באמצעות קומץ מבני פח ועזרה אירופאית ואמריקאית אינטנסיבית), ניסה והצליח לעת עתה, למנוע את מימוש התוכנית לחיבור גוש אדומים ומעלה אדומים עם ירושלים.

המדינה, בחרה באופן מודע, מאז ועד היום שלא לממש צווי פינוי אלה. בשל אי מימוש הצווים, עתרה תנועת רגבים לבג"ץ, ומאז 2019 ועד היום, ביקשה המדינה דחיות חוזרות ונשנות במתן עמדתה לשאלת אי ביצוע הפינוי, משיקולים מדיניים וביטחוניים. זה קרה השבוע בפעם התשיעית! תשובת המדינה היא אותה גברת ובלי שינוי כל אדרת; מחד אמירה ברורה (לכאורה? מן השפה ולחוץ? שהרי מדקלמים את אותם משפטים בדיוק זו הפעם התשיעית) ולפיה המדינה עומדת איתנה על עמדתה כי יש לכבד את שלטון החוק והחלטות בית המשפט ולבצע את הפינוי, ומאידך שיקולים מדיניים, יחסי חוץ ומורכבות הבעיה והעובדה שאך עתה כוננה ממשלה חדשה, מחייבים דחיה בת ארבעה חודשים במתן תשובת הממשלה לצו על תנאי.

ניתן לשרבט כבר עתה את תשובת המדינה לקראת הדיון הנדחה העשירי! במספר, בחודש יוני 2023; "לאור הרגישות הביטחונית, שיקולים מדיניים, העמקת יחסי החוץ של מדינת ישראל עם כמה מדינות איסלמיות, מתבקשת דחייה נוספת אחרונה בהחלט, לצורך בחינת מערכת השיקולים ומתן תשובה הולמת שתיקח בחשבון את מכלול העובדות המצוינות לעיל".

זה היה יכול להיות מחזה קומי בהמשכים, אם לא היה מדובר במדינה שלנו. ורק כדי לסבר את האוזן ולהבהיר עד כמה האבסדורדום חוגג, נאמר כי כבר לפני כמעט שנתיים הודיעה המדינה במסגרת אותן תשובות רוטיניות כי: "מתבקשת כאמור דחייה בת ארבעה חודשים. דחייה אחרונה בהחלט." ואכן בג"ץ "קנה" את הפיתיון והודיע כי הפינוי יהיה חייב להתבצע עד לחודש 7/21 וזו תהיה הארכה אחרונה בהחלט ולא יותר. מאז כזכור ניתנו כבר כמה הארכות נוספות בלי כל היסוס.

יש להוסיף כי לפולשים "המסכנים" בח'אן אל אחמר, הוכנו זה מכבר מגרשים נאים למגורים בשכונת אבו דיס, שם כבר גרים לא מעט מבני השבט שלהם. אולם הם וכמובן הגורמים העומדים מאחוריהם באירופה ובעולם, מסכימים לכל היותר להעתקת מגוריהם 200 מטרים הצידה, היינו: להישאר בתוך שטחי סי ולהמשיך ולהיאחז בטריז שהם תקעו בליבה של מדינת ישראל ויכולת הפיתוח ההתיישבותי שלה.

החידוש היחיד בתשובת המדינה האחרונה לבג"ץ, הוא בעובדה כי הפעם מדובר ב"ממשלת ימין מלא על מלא" וכן בהתחייבות שלא מומשה מצד ראש הממשלה, להיוועץ בשר סמוטריץ' טרם מתן תשובה לבית המשפט.

הפעם ובאירוע זה, לא ניתן היה להאשים את הש"ג ולטעון כי כמו בפינוי המאחז היהודי "אור החיים" לפני מספר ימים, "זה לא אני זה שר הבטחון גלנט". האחריות כולה היא של ראש הממשלה ובהתאם להנחייתו האישית והישירה, ביקשה הפרקליטות דחייה מבית המשפט העליון במתן תשובתה.

כמובן שהאחריות למחדל ולבושה ולהפסד המתמשך והמשפיל הזה, אל מול קומץ בדואים לא תמימים – שאגב רק לאחרונה התברר שאף נתנו מחסה למחבלים במתחם שלהם בח'אן אל אחמר – מוטל על כתפי כל חברי הממשלה כולל סמוטריץ' ובן גביר. במבחן הזה, הם ובעצם כולנו נכשלנו כישלון טוטאלי.

לו מדינת ישראל וממשלת ישראל, הייתה משחררת לבנייה אלפי יחידות דיור ביהודה ושומרון, בד בבד עם כתב הכניעה המשפיל בח'אן אל אחמר, היה בכך להמתיק במשהו את הגלולה המרה.

לו הממשלה, הייתה מעבה לכל הפחות את איזור E2 שהיא המקבילה, הרעיונית, פיסית וגיאוגרפית ל E1 בין גוש עציון המערבי למזרחי במקום הנקרא "גבעת העיטם" ומצוי מעל סלע העיטם המקראי (המקום בו הסתתר שמשון מפני פלשתים). גם באיזור זה, המצוי אך קילומטרים בודדים דרומה מח'אן אל אחמר, קיימת עתודת קרקע ענקית ריקה מיישובים ערביים, שהוכרזה כאדמות מדינה כבר בשלהי כהונת בנט כשר בטחון, ועל פי תכניות הממשלה יכולות לקום שם אלפי יח"ד, שיהוו מחד חומת הגנה דרומית חזקה לירושלים וייצרו את החיבור הנדרש בין כל יישובי גוש עציון.

לו זכינו להכרה רשמית של ממשלת ישראל, סוף סוף ולאחר 20 שנות מאבק, במה שמכונה "ההתיישבות הצעירה", שעד היום סובלת מהיעדר חיבורי תשתית, כגון חשמל, מים, ביוב וכיו"ב.

מה שקיבלנו, זה שוב כניעה מבישה ובלתי נחוצה, של ממשלת ישראל להמשך הקמת המדינה הפלסטינית בתוככי ובלב מדינת ישראל ואמירות בלתי נתפסות של שרים וח"כים מתוכה להבנת האירוע הנורא הזה. כגון: ח"כ משה סעדה שרואה בתשובת המדינה האחרונה דבר הגיוני ומתבקש ושרת ההסברה גלית דיסטל שאומרת בלי להניד עפעף כי בכל הכבוד לח'אן אל אחמר, יש לנו דברים יותר חשובים לעסוק בהם. יחד עם "שתיקת הכבשים" של כל דוברי הימין האידאולוגי מהציונות הדתית ועוצמה יהודית, שמעדיפים להתעסק בדברים החשובים באמת, בפיתות למחבלים בבתי הכלא ובביטול המס על משקאות ממותקים.

אתם שם במשרדי הממשלה אולי שכחתם את דברי משורר התחיה הלאומי נתן אלתרמן וראוי להזכירם כאן שוב: "כִּי לֹא נָשׁוּב אָחוֹר, וְדֶרֶךְ אֵין אַחֶרֶת, אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו."

הכותב הוא עו"ד ממנהלי הפורום להגנה על אדמות מדינת ישראל, באיזור אפרת וגוש עציון