את הרב נחום ראם זצ"ל זכיתי להכיר בתקופה שלמדתי בכולל שבישיבת "תורה בציון" בקטמון, שם הוא לימד חלק מהיום.
הדמות שעולה לי בראש כשאני נזכר בו היא של תלמיד חכם בעל שיעור קומה, שגדלותו התורנית כרוכה במאור פנים ובחביבות אנושית כובשת. המפגש הראשון שלי איתו היה בעת שיעור כללי שהוא מסר בישיבה, בו לאחר שהציג מהלך למדני בסוגיא הנלמדת הוא פנה בחביבות לעיני כל, לראש הישיבה, הרב נחום נריה שליט"א, ושאל אותו מה דעתו על המהלך שהציג (כשהרב נריה בתורו 'לא נשאר חייב' ומגיב בו במקום בהערות משלו לתוכן הדברים). אנקדוטה זאת מסמלת, בעיניי, את השילוב הייחודי שהתגלם ברב ראם בין גדלות תורנית ולמדנות ישיבתית מעמיקה לבין חביבות ופשטות אנושית לא מצויה.
באותה תקופה הייתי נוסע איתו יחד אל הישיבה בטרמפ קבוע מקרית משה, כשבמהלך הנסיעה הרב היה מנהל שיחה ערה עם כלל יושבי המכונית, הן בדברי תורה והן במילי דעלמא. הרב היה איש שיחה מצויין ובעל חוש הומור בריא, שהתייחס לכל אחד כדבר איש אל רעהו. גם כשמדובר היה בנהג מונית שהחליף את הנהג הקבוע, הרב היה משוחח איתו בצורה קולחת 'בגובה העיניים' כביכול היו הם שני חברים טובים.
זכורני פעם אחת, בעת שיעור כללי שמסר ראש הישיבה הרב נריה שאחד מהשומעים העיר על הנאמר בשיעור מרש"י כלשהו במסכת סנהדרין. הרב ראם הזדעק והגיב מיידית שדברי רש"י באותו מקום אינם כפי שאותו שומע הציג אותם. גמרא סנהדרין הובאה למקום לשם בירור הדברים ואכן, מסתבר שרש"י כתב בדיוק כפי שהרב ראם זכר בשמו.
הרב שימש למשך תקופה כדיין בעיר יוהנסבורג בדרום אפריקה. סיפור אחד על תקופה זו שמעתי ממנו בעת הספד שמסר לאחר פטירת הרב עובדיה יוסף זצ"ל. היה זה מקרה מסובך של ממזרות שהגיע לבית דינו, בו לכאורה ברור היה לחלוטין שהאדם הנידון פסול לבוא בקהל. הרב הצליח למצוא פתח להתיר את אותו אדם על ידי צירוף כמה סברות, אך חשש לסמוך על סברת עצמו ולהורות לקולא הלכה למעשה. הרב שלח את פרטי המקרה יחד עם הצדדים ההלכתיים והסברות שנראו לו בסוגיה לעיונו של הרב עובדיה יוסף ששימש אז כראשון לציון ואכן, הרב עובדיה שלח לו תשובה בה הוא סומך את ידיו על הפסק ומורה למעשה כדבריו, להתיר.
שמעתי מאחד הרמי"ם בישיבת מבשרת (ישיבה לתלמידים מחו"ל במבשרת ציון) בה הרב לימד בעבר, שפעם אחת הם שוחחו בלימוד בנוגע לסוגיה ישיבתית 'עסיסית' שנלמדה בישיבה באותו זמן. תוך כדי שיחה העיר הרב ראם בצורה אגבית שהוא עבר על כל ה'קצותים' בסוגיה לפני שהתחיל ללמד אותה לתלמידים..
על אף תדמיתו הלמדנית וה'ליטוואקית', מסתבר שהיה לו גם צד רוחני ואמוני מפותח. הוא סיפר לי פעם שלאחר כמה שנות לימוד בישיבת 'כרם ביבנה' הוא החליט לעלות לירושלים לישיבת מרכז הרב על מנת להתקרב לראש הישיבה הרצי"ה קוק זצ"ל. הוא תיאר בפניי כיצד היה מלווה את הרצי"ה מהישיבה לביתו שבגאולה, כשהוא מנצל את ההזדמנות לשאול את הרצי"ה שאלות שונות. כשהיה נפרד מהרצי"ה ופונה לחזור לכיוון קרית משה, כך סיפר, 'הרגשתי כאילו אני מרחף באוויר'. הוא הסביר שהוא הרגיש בצורה עוצמתית מאד כיצד השהות לצד הרצי"ה והשיחה עמו טענו אותו באנרגיות רוחניות אדירות ש'הרימו' אותו הרחק מעל המציאות הארצית המגושמת.
הרב שימש גם כרב קהילה בהר נוף, שכונת מגוריו. גיסי, שגדל באותה קהילה, מספר שכילד צעיר נחרט בזכרונו כיצד, עם סיום התפילה, הרב ניגש מיוזמתו לכל אחד מהמתפללים לאחל להם שבת שלום במאור פנים, מבלי להמתין שהם ייגשו אליו. כשהיה מוסר שיעור הלכתי אחרי קבלת שבת היו מתפללים שהעירו או שאלו שאלות תוך כדי שיעור, הרב היה משיב לכל שואל בנחת ובמאור פנים, כשהוא מגלה בקיאות ושליטה מלאה בכל מקור עליו נשאל ומבהיר לשואל בצורה מדוייקת כיצד דבריו מתיישבים עם הנאמר באותו מקור.
חבל על דאבדין, יהי רצון שהרב יהא מליץ יושר בעדנו ובעד כל כלל ישראל. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.