"הלידה הראשונה שלי הייתה החלום ושברו", מספרת שירה מס (38), נשואה ואם לחמישה, מירושלים. "הייתי ילדה בת 22 ולא ידעתי לקראת מה אני הולכת. הרגשתי חזקה, אנשים סביבי אמרו 'שירה תלד בקלות'. הגעתי שאננה".
בפועל, הלידה הייתה ארוכה מאוד ולא התפתחה. "מרגע לרגע הסביבה שלי התחילה להתייאש. הלחץ עלה, המלווים שלי היו חסרי אונים וחיפשו דולה שתבוא לעזור, נשמעו קולות כמו 'מה קורה לשירה, למה היא לא מצליחה ללדת?', האחיות והרופאים צקצקו מסביב.
"השיא היה כאשר נכנסה רופאה בכירה לחדר עם סטודנטיות. היא אמרה, 'מה זאת אומרת הלידה לא מתקדמת?' והראתה לסטודנטיות מה היא עושה. היא לקחה סטיק ופקעה לי את המים, בלי לשאול או להסביר", היא אומרת. "הייתי המומה. ילדה דתיה חנונית שלא יודעת כלום ופתאום, חשופה כל כך. חוויתי ניתוק רגשי מהגוף. לא היה אכפת לי מה הם יעשו, רק שיוציאו את התינוק הזה ממני".
הטבה מיוחדת לגולשות ערוץ 7: שקל אחד ויש לכן מנוי לחודשיים למגזין נשים!
כשחום גופה עלה והתברר שהתפתח זיהום, היא הובהלה בריצה לחדר ניתוח, שהתחיל על בסיס ההרדמה של האפידורל. "קפאתי מקור והרגשתי כל מה שהמנתח עשה. פשוט התחננתי שיכבו אותי. לא רציתי להיות. רק רציתי לעצור את הסבל. לבסוף, הרדימו אותי, וכשהתעוררתי לבד, עם חום, בחדר ההתאוששות, לא ידעתי אם אני עדיין בהיריון. הייתי צריכה למשש את הבטן".
גם ההחלמה, היא מספרת, הייתה טראומטית ולקח לה זמן להיקשר לתינוקת. "היא הייתה יפיפייה, אבל אני לא אהבתי אותה בימים הראשונים. הייתי מנותקת, חולה, וגם לה היה זיהום. הרגשתי שאני נושאת סוד, שלא ילדתי באמת".
להיוולד מחדש בלידה
כשמסביבה כולם התמקדו בהתרגשות מלידת התינוקת, מס לא מצאה מקום לדבר על הטראומה והדחיקה אותה. אך שנתיים מאוחר יותר, הרתה בשנית ובאמצע ההיריון, הכל החל לצוף. "רק אז, התחלתי תהליך של ריפוי, עיבוד לידה והבנה של מה שחשוב לי בלידה הבאה. הבנתי שאני לא יכולה לשלוט בתוצאות, אבל בחוויה שלי - כן. הגעתי ללידה בתובנה שאני רוצה להיות נוכחת, יהיה מה שיהיה".
הטבה מיוחדת לגולשות ערוץ 7: שקל אחד ויש לכן מנוי לחודשיים למגזין נשים!
למרות ההכנה והתובנות שהתגבשו בה, מס קיבלה חוויה מתקנת רק באופן חלקי. "הלידה הראשונה ארכה 26 שעות, וזו ארכה 48 שעות, עד שהגעתי למצב של קרע ברחם. עם זאת, אני ניהלתי את הלידה", היא משחזרת. "הייתי בתנועה, לא נתתי לאף אחד להיכנס לחדר בלי רשות, והנחיתי את בעלי מה אני צריכה ממנו בתוך הלידה – לעומת הלידה הראשונה, שבה היה אבוד ודואג".
כשהלידה התארכה והחלו ירידות דופק של העובר, שוב דובר על ביצוע ניתוח. "אמרתי לצוות הרפואי שאחתום על טופס ההסכמה לניתוח, אך לפני כן ביקשתי רגע עם עצמי. כשהם יצאו מהחדר, בכיתי והתאבלתי על כך ששוב אני מגיעה לניתוח. אמרתי לעצמי מילים טובות כמו 'את אלופה שניסית, ועכשיו את בוחרת בניתוח בשביל הבריאות של התינוק'".
הפעם הניתוח בוצע בהרדמה חלקית ומס היתה שותפה לחוויה. "שרתי לתינוקת ניגונים במשך הניתוח: 'התעוררי התעוררי, קומי אורי'. ראיתי שמים נפתחים מעלי. זה היה הרגע הכי מופלא שהיה לי ב-38 שנות חיי. חשתי שפמליה של מעלה ירדה וליוותה את הנשמה שנולדת. בשבילי אלה היו רגעים מצמררים. אמנם הייתי לבד, כי הניתוח היה בחירום ובעלי לא הורשה להיכנס, אבל זה היה רגע מכונן בחיי".
ההתאוששות מהניתוח השני הייתה שונה בתכלית. "למחרת כבר הייתי בקפיטריה וההיקשרות לתינוק הייתה מהירה. למרות שידעתי שהריונות עתידיים יחשבו בסיכון גבוה בגלל שהיה קרע ברחם, סך הכל החוויה מהלידה הייתה טובה. הבנתי כמה העמדה הפנימית של היולדת מהותית בתהליך, גם כשקורים דברים שאין לנו עליהם שליטה". לקראת הלידות הבאות, שאף הן בוצעו באופן קיסרי, היא ערכה הכנה, בחרה את בית החולים ואת אופן הלידה ומספרת על חוויה חגיגית ומיוחדת.
ההתנסויות האלו הובילו אותה ללימודי דולה וללימודי ליווי רגשי לנשים וטיפול בטראומות סביב לידה, וכיום היא מנחה קורסי הכנה ללידה וליווי רגשי לאחר לידה. "נולדתי מחדש בכל לידה. הבנתי איך אפשר למנוע טראומה, ולהפוך גם לידה קיסרית לחוויה מרוממת", היא מסבירה. "יש לנו שאיפות וחלומות על האופן שבו תתנהל הלידה. אחת לא תרצה לחוש כאב ואחרת לא תרצה התערבויות. כל הרצונות לגיטימיים, כל עוד ההחלטה מתקבלת מתוך רצון נקי ולא מתוך פחד".
עם זאת, היא מדגישה, שהדברים לא תמיד בידינו וחלק גדול מהטראומות נגרמות, כתוצאה מתחושה של איבוד השליטה. "אין לנו שליטה על האופן שבו לידה תגמר, לכן אנחנו לומדות להתמקד בחוויה הפנימית, ולא רק בהתרחשות החיצונית. הרעיון הוא להגדיר מחדש את המושג שליטה - ויש לנו שליטה על מה שקורה בתוכנו".
הטבה מיוחדת לגולשות ערוץ 7: שקל אחד ויש לכן מנוי לחודשיים למגזין נשים!
סיפורי לידה בגינה
גם מיכל אטלן (36) משערי תקוה, נשואה ואם לארבעה, התנסתה בלידה ראשונה טראומטית כשהייתה בת 22. כיום היא מורה לחינוך מיוחד ודולה, וכל ילדיה נולדו בלידות קיסריות. "הייתי בשבוע מתקדם, שבוע 41 פלוס, בלי סימנים שמבשרים לידה. במשך שבוע הייתי מאושפזת וניסו עלי כל סוג אפשרי של זירוז", היא משחזרת.
בתחילה, היא מספרת, המוטיבציה שלה הייתה גבוהה. "חשבתי שאעבוד קשה, קצת זירוזים ובסוף נצליח. הרי לתינוק יש דרך אחת להגיע". אבל כשהזירוזים נמשכו, וגם המאמצים לצלוח את הכאב, ההבנה שהמציאות לא הולכת לפי התוכנית, חלחלה אליה לאטה. "אחרי שבוע כבר לא רציתי לשמוע יותר מה מצב הפתיחה, לא רציתי שיבדקו אותי ולא היה אכפת לי איך זה יצא. התפתחה בי אטימות לסיטואציה".
בשלב הזה, היא ביקשה לידה קיסרית. "מסביב הייתה תחושת אכזבה, הרגישו שאפשר לתת לזה עוד יום, אבל לי כבר לא היו כוחות ובחרתי בניתוח קיסרי".
לאחר שנתיים, לקראת הלידה השנייה שלה, הגיעה אטלן נחושה שלא לחוות חוויה דומה. "אמרתי לעצמי שלא משנה מה, אני לא מגיעה ללידה במצב של הרמת ידיים. רציתי לנצל את האפשרות ללידה רגילה לאחר קיסרי אחד". היא הייתה מלווה בדולה ועשתה תרגילים על מנת לקדם את הלידה, אלא ששוב הגיעה לשבועות מתקדמים מבלי ללדת, ושוב ביקשה ללדת בקיסרי. "ההבנה שכבר לא תהיה לי לידה 'רגילה', הייתה כואבת. היו בי תחושות כישלון ואכזבה. כשהאימהות בגינה שיתפו בחוויות הלידה שלהן על הדחיפות והאפידורל, נצבט לי הלב. לא יכולתי לשמוע את הסיפורים האלו".
כשהרתה בשלישית, לאחר חמש שנים, התלבטה אם לקחת סיכון ולנסות שוב ללדת בלידה טבעית. "הלכתי לטיפול, הייתי צריכה לעבד את הדברים. בסוף החלטתי שבכל מקרה, אני עוברת חוויית לידה שונה, לא משנה אם היא קיסרית או וגינלית".
היא בחרה ללדת בהליך שהיה קיים באותם ימים ונקרא 'קיסרי ידידותי'. "הסבירו לי שהאישה מעורבת בתהליך ושיש אפשרות לשהות במגע עור לעור עם התינוק מיד אחרי הלידה ולהניק. גם ההתאוששות יכולה להיות משותפת ובן הזוג יכול להיות שותף לחוויה ולא צריך לתזז בין האם לתינוקייה". הפעם היא חוותה התקשרות טובה לתינוק, חוויית הנקה והתאוששות מוצלחות.
"סוף סוף הבנתי שאני יכולה לחוות לידה טובה. מאז, במפגשים בגינה, לא יכולתי להפסיק לספר את הסיפור שלי", היא מחייכת.
היום היא במקום שלם יותר מול המחשבה שלא הייתה לה לידה רגילה, ויש לה תחושת שליחות. "התחשק לי לצעוק את זה. הבנתי שיש לי מה לתת לעולם, שיש לי מסר לנשים שיולדות בקיסרי".
אוירה שמשפיעה על הלידה
בשנים האחרונות, רצונן של נשים ללידה פעילה ואוטונומית הולך וגובר, לא רק בהקשר של ניתוחים קיסריים. "במדינת ישראל יש בממוצע כ-180,000 לידות בשנה, 500 מתוכן, פחות מאחוז, הן לידות בית, ו-20% מתוכן מתרחשות בלידה קיסרית", אומרת מס. "יש מעט מאוד בחירה לגבי צורת הלידה בארץ. משרד הבריאות מסבסד רק נשים שיולדות בבית החולים, ושם ההתערבות הרפואית היא משמעותית".
סבסוד הלידה בבתי החולים בלבד נעשה במטרה לעודד את היולדת ללדת בבית חולים ומס מודה שההתערבות הרפואית אכן הביאה לירידה משמעותית בתמותת תינוקות ואימהות. יחד עם זאת, להערכתה, ישנם גם שיקולים כלכליים. "לידה שלא מתקדמת היא הגורם הראשון לניתוחים קיסריים, כי הטענה היא שלידה ארוכה מכניסה את התינוק למצוקה, אבל לא תמיד זה מדויק. הרבה פעמים הגוף פשוט צריך זמן, אבל הרפואה המודרנית, לא תמיד מאפשרת את הזמן הזה, כי האישה צריכה לפנות את חדר הלידה לבאה אחריה".
הסיבה השנייה בשכיחותה ללידות קיסריות, היא ניטור דופק הלב של העובר. "ניטור עודף גורם לתגובת יתר של המערכת שמריצה יולדות לניתוח על כל ירידות דופק, גם כשהן תקינות. למרות שאין מחקרים על כך שהניטור מציל תינוקות, כ-70% מהלידות מנוטרות ניטור קבוע או חלקי, לעומת 5% לפני כמה עשורים".
הטבה מיוחדת לגולשות ערוץ 7: שקל אחד ויש לכן מנוי לחודשיים למגזין נשים!
בנוסף, היא אומרת, החשש מתביעות משפטיות משפיע על רופאים. "רמת ההתערבות בלידות בארץ היא מהגבוהות במדינות ה-OCD, ועם זאת, יש פערים גדולים בין בתי החולים, כך שאפשר להבין שיש מקום לגישות שונות".
לדבריה, הסיכוי של אישה ללדת בלידה טבעית פוחת דרמטית מהרגע שהיא מגיעה לבית החולים. אם כי כיום יש התעוררות גוברת והולכת של נשים לשנות את פני הדברים. מס מציגה נתונים מסקר של "התנועה לחופש בחירה בלידה", שנערך באפריל האחרון, לפיהם 58% מהנשים הרגישו שמישהו אחר קיבל עבורן את ההחלטות על הלידה שלהן, ו-68% דיווחו שהצוות לא כיבד את הפרטיות שלהן.
"האווירה בלידה משפיעה לא רק על החוויה של האישה, אלא גם על מהלך הלידה", היא מסבירה. "כאשר אישה מרגישה בטוחה, רמת הורמון האוקסיטוצין, המקדם את תהליך הלידה, עולה, ולעומת זאת, כאשר אישה מרגישה בהלה, האדרנלין עולה והצירים נעשים יעילים פחות, מה שמביא ליותר התערבויות רפואיות".
מה היית רוצה לומר לצוות הרפואי בהקשר הזה?
"כמו בלידה רגילה, גם בלידה קיסרית אישה צריכה להרגיש שרואים אותה, שואלים אותה, ויש לה זכות בחירה", אומרת אטלן. "בסופו של דבר מדובר בגוף שלה ובתינוק שלה. נכון שבמצבים מסכני חיים רופאים צריכים להחליט, אבל יש לא מעט מקומות בהם ניתן לתת לאישה לבחור. התחושה שרואים את האישה רק בתור שק שמחזיק את התינוק, עלולה לגרום לטראומה".
עם מעט רצון טוב
אטלן ומס הכירו בקבוצות הפייסבוק העוסקות בדולות וליווי לידות. "שתינו תמיד השמענו קול דומה בנוגע ללידות הקיסריות, ראינו שאנחנו מדברות את אותה השפה והתחלנו לעקוב בפייסבוק זו אחרי זו", מספרת מס בחיוך. "עד שמיכל התקשרה, לפני כשנה, והציעה שנאחד כוחות".
הן יצרו קורס הכנה ללידה קיסרית, עוסקות בהכשרת דולות ללידות קיסריות ומנהלות בפייסבוק קבוצה בשם 'לידה קיסרית פעילה'. "התפיסה הרווחת היא, שלידה קיסרית היא פרוצדורה רפואית, שבה האישה פאסיבית. אנחנו יודעות שאפשר אחרת, וההבדל יכול להיות משמעותי בחוויית הלידה, בתהליך ההחלמה, בהתקשרות לתינוק ואפילו בסיכוי לחוות דיכאון אחרי לידה", מסבירה מס. "הנושא הזה בנפשנו".
אטלן, שלמדה לימודי דולה ולימודי ליווי לניתוח קיסרי מסבירה שהנושאים אינם נלמדים כיום יחד. "בלימודי דולה כמעט לא מתייחסים לניתוחים קיסריים, ואם כן זה רק בהקשר לדרך שבה ניתן להימנע מ'האסון הגדול הזה'. הרגשתי שצריך לשנות את הגישה".
לדבריה, גם שינוי טרמינולוגי, יכול להשפיע על שינוי התפיסה. "אנחנו אומרות 'לידה קיסרית' ולא 'ניתוח קיסרי'. זו לידה, לא כישלון".
מס מוסיפה שיש שיפוטיות ביחס ללידה קיסרית. "כשאישה מספרת על לידה קיסרית, יש צקצוקים, אומרים שהיא מסכנה, החמות יכולה להתאכזב ממנה. אבל היום 20% מהנשים יולדות בקיסרי וזה המון! צריך לקרות שינוי. צריך להבין שמי שיולדת בקיסרי, עברה חוויה מטלטלת וההתאוששות ארוכה וקשה יותר מלידה רגילה. היא גיבורה, לא מסכנה".
מס ואטלן הקימו מיזם שנושא את שם קבוצת הפייסבוק שהקימו: "לידה קיסרית פעילה" - מסלול הכנה ליולדות שבו הן בונות עם היולדת תוכנית לידה, בדומה לתוכניות לידה שמכינים לפני לידה רגילה.
"גם בלידה קיסרית האישה יכולה להוביל את התהליך", מסבירה אטלן. "אם מדובר בקיסרי אלקטיבי (מתוכנן מראש ש.ג), נשים יכולות לנצל את העובדה שהן יכולות לבחור בין בתי החולים שמחזרים אחרי יולדות".
אילו אופציות קיימות בתוכנית לידה קיסרית?
"יולדת יכולה לבקש שהתינוק יישאר לצדה בחדר ההתאוששות באפס הפרדה וגם שבן הזוג יישאר- מציאות די נדירה בלידות קיסריות כיום.
"בדרך כלל פרוס וילון שמפריד בין היולדת לבין האזור המנותח, אבל היום יודעים שיש חשיבות לכך שהאישה תראה את התינוק שלה יוצא, כדי להקשר אליו ולהתחיל את ההנקה בצורה טובה יותר, אז יולדת יכולה לבחור לראות את התינוק שלה יוצא ולבקש שיסיטו את הווילון".
בנוסף, היא אומרת שבחלק מבתי החולים, במהלך ניתוח קיסרי, קושרים את הידיים של היולדת, כדי שלא יושטו באופן אינסטינקטיבי אל הבטן. "הקשירה יכולה להיות טראומטית ואפשר לבקש להימנע מכך ולמצוא דרכים אחרות כדי שהידיים לא יזוזו. אפשר לבקש להשהות את חיתוך חבל הטבור, ולהניק באופן מידי".
הרגע המשמעותי ביותר בלידה הוא המפגש עם התינוק, היא מסבירה. "הזמן הזה נקרא 'שעת הזהב', ובלידה טבעית מקיימים בו מגע עור לעור. בלידות קיסריות הזמן הזה מתפספס, והרבה פעמים בלי סיבה ממשית. אומרים לנו, למשל, שקר מדי בחדר הניתוח, אבל יש בתי חולים שמאפשרים זאת, צריך פשוט להתאים את התנאים".
הטבה מיוחדת לגולשות ערוץ 7: שקל אחד ויש לכן מנוי לחודשיים למגזין נשים!
לשיר ולהתפלל
כחלק מפעילותן, הן מסתובבות בין בתי החולים, נפגשות עם מיילדות, ראשי מחלקות, מנהלי חדרי לידה, מתאמי ניתוחים קיסריים ואנשי צוות נוספים, מתווכות ביניהם לבין היולדות ומעבירות את בקשותיהן. בנוסף, הן מעבירות ליולדות קורסי הכנה ללידה קיסרית.
"היום יש רצון טוב, הקשבה ומודעות, הרבה יותר ממה שהיה בלידות הראשונות שלנו", אומרת מס. "וכשאישה יודעת לקראת מה היא הולכת, רמת הסטרס שלה יורדת באופן דרמטי".
יש בלידה קיסרית גם יתרונות על פני לידה טבעית?
"בלידה טבעית, הכאבים הם לפעמים דומיננטיים. בלידה קיסרית הרופאים מבצעים את החלק הטכני של הלידה, האישה לא צריכה ללחוץ ופנויה מבחינה מנטלית לתהליך הלידה ולמפגש עם התינוק. היא יכולה להיות נוכחת, לשיר לתינוק או להתפלל אתו".
כשאני שואלת אם יש לדולה אפשרות ללוות לידה בחדר ניתוח, אטלן מספרת שיצא לה ללוות לידות קיסריות. "אמנם ברוב בתי החולים יש איסור גורף על כניסת מלווה נוסף חוץ מבן הזוג, בגלל הסטריליות ובגלל שאין מקום, אבל אפשר למצוא בתי חולים שמאפשרים זאת, או יולדות שביקשו אישור מיוחד. זה מתאפשר, בדרך כלל, כשמדובר במקרה של קיסרי אלקטיבי, ולא במקרה של קיסרי חירום".
מה התפקיד של דולה בלידה קיסרית?
"הליווי של יולדת בקיסרי הוא לא רק בלידה. זו דרך שיוצאים אליה יחד, מעטפת שמתחילה בהריון עם הכנה ללידה, בניית תוכנית לידה, יצירת ארגז כלים למלווה של היולדת, טיפים ועצות זהב איך להתאושש מהחוויה הזאת בצורה נכונה", מסבירה אטלן. "בלידה עצמה אני מחזקת את היולדות, ומדריכה אותן בעזרת דמיון מודרך. אלו כלים הכרחיים בלידה קיסרית.
"בנוסף, אני מתווכת בין היולדת לבין הצוות הרפואי ברגע האמת, כי לא תמיד יולדת זוכרת מה תכננו, או מה ניתן לבקש. אלה פרטים שיכולים לעשות את כל ההבדל בחוויית הלידה ובהחלמה. למשל באחת הלידות הקיסריות שליוויתי, היולדת היתה פעילה בלידה ואחר כך הניחו עליה את התינוק עטוף, היא החזיקה אותו והייתה בעננים, אבל בתוכנית הלידה היא ביקשה מגע עור לעור והנקה. אז ביקשתי מהמיילדת להוריד לתינוק את הבגד, להניח אותו עליה ולעזור לה להניק. הרבה פעמים יולדות לא נמצאות בפוקוס ברגעים האלו, וצריך לתווך בינן לבין הצוות הרפואי שעסוק בפן הטכני. הדולה דואגת לפן הרגשי של היולדת, שלפעמים לא נותנים לו מקום".
היא מסבירה שכשהמיילדת לוקחת את התינוק, המלווה יוצא איתה והיולדת שנשארת לבדה, זקוקה לעיתים למישהו שיישאר איתה. "אלו דברים שנופלים בין הכיסאות, ולא מדברים עליהם. אם שירה ואני היינו מודעות לכך, החוויה שלנו היתה אחרת".
כשאני שואלת אם ליווי כזה יכול להיות רלוונטי גם בניתוחי חירום, מס מספרת לי על הכשרת הדולות שהן מעבירות. "נשים חוששות לפעמים מעין הרע. הן מתכוננות ללידה טבעית ובכלל לא רוצות להכניס לתודעה לידה קיסרית, ועם זאת, אחת מחמש נשים תגיע ללידה כזו", היא אומרת. "ואז הן מגיעות לניתוח בהלם טוטאלי, אין להן מושג מה קורה בניתוח, וזה פתח לטראומה. לכן, בהשתלמויות שאנחנו מעבירות לדולות, אנחנו מנסות לעורר מודעות לנושא. ברגעים הקריטיים הידע הזה יכול לחולל את כל ההבדל".
הטבה מיוחדת לגולשות ערוץ 7: שקל אחד ויש לכן מנוי לחודשיים למגזין נשים!