נטע אריכא
נטע אריכאצילום: דובר צה"ל

הנוכחים בטקס סיום קורס הקצינים בבה"ד 1 לפני כשבועיים שמחו עם סג"ם נטע אריכא שהוכתרה כמצטיינת פלוגתית. אך רובם לא ידעו מה הייתה הדרך הארוכה שעברה עד שהגיעה לשם.

הקצינה הדתייה הצעירה במחלקת קשרי חוץ בזרוע היבשה ואט"ל, כבר מחזיקה באמתחתה ניצחון על מחלת הסרטן, איתו התמודדה במשך כשנתיים בתור ילדה בת 10 בלבד.

"חליתי מגיל 10 עד אזור גיל 12. הבת מצווה שלי גם הייתה מסיבת ההודיה שלי", סיפרה אריכא (20) בשיחה עם ערוץ 7. "זה התחיל מכאבי גב מאוד מאוד חזקים, לא ממש ידעו מזה. במשך כמעט שנה לא מצאו בכלל מה יש לי. אחרי כמעט שנה אני מגיעה לעוד רופא והוא מטיס אותי לבית חולים לסדרה של המון בדיקות. גילו לוקמיה במח עצם בעצמות בגב".

"ההתמודדות היא מצד אחד הייתה מאוד קשה, ילדה בגיל כזה שעוברת משהו לא נורמטיבי", ציינה. "מצד שני ההורים שלי מאוד נרמלו לי את הסיטואציה ואני עד לא מזמן לא ממש הבנתי מה עברתי. הקיפו אותי כל הזמן מתנדבים ועמותות. ההורים שלי התמודדו עם זה בצורה מאוד טובה; הם המשיכו לעבוד, אמא שלי אפילו עשתה תואר שני באמצע. הם ממש 'הכריחו אותי', אז קראתי לזה הכריחו אותי אבל היום כל הכבוד להם, להמשיך ללמוד. הם היו בגישה של להמשיך את החיים וגם את ממשיכה את החיים".

נטע אריכא
צילום: דובר צה"ל

לדבריה, "הסיטואציה של ילדה חולת סרטן במחלקה הפכה לי לנורמלית לטוב ולרע. אחר כך הגיעו ההתמודדויות, אם זה לחזור ופתאום אני נפוחה מאוד, אם זה להפסיד חומר בלימודים. כשחזרתי קיבלתי את השוק על הדברים השטחיים יותר, על השיער, החברים, הלימודים. באזור כיתה י"א הבנתי שעברתי משהו. בזכות דרך ההתמודדות של ההורים שלי ושלי ושל כל העמותות שהיו סביבי, גם כשהבנתי מה עברתי זה היה לי הרבה יותר קל".

בתור חולת סרטן שמבלה הרבה במחלקה בבית החולים יחד עם חולי סרטן בני גילה, הכירה אריכא חברים חדשים וגילתה התמודדות חדשה וקשה. "כשחברים במחלקה הולכים (נפטרים, י"ג) זה דבר רגיל, לצערי", אמרה. "זו התמודדות בפני עצמה של ילדה בת עשר שמתמודדת עם המון חברים שהולכים. זה היה משהו לא פשוט. בעיקר מה שהיה לא פשוט בזה, זה שזה הפך להיות משהו נורמלי בעיני".

בנוסף, "היה לי מאוד קשה כל העניין של לאבד את הזהות שלי כבת. אם זה השיער שנושר, בין אם זה פתאום להתנפח ולא להיראות כמו עצמי בכלל. בתמונות ישנות שלי אני נראית כמו דג אבו-נפחא. זה היה משהו שמאוד קשה לי. הייתי מכסה מראות בבית ובבניין. הייתי ישר נכנסת למחלקה מאחורי וילון כדי שלא יראו אותי. לקח לי המון זמן להוריד את הפאה בפני חולה סרטן. את הפאה לחלוטין הורדתי רק באמצע כיתה ז'. זאת התמודדות שבתור ילדה הבנתי. את הכימו ואת כל הדברים האלה בתור ילדה בת 10 לא ממש הבנתי".

נטע אריכא
צילום: דובר צה"ל

בשנות התיכון אריכא למדה באולפנת אמי"ת גבעת שמואל. כשהגיעה לכיתה י"א החלה בתהליך לקבלת האישור להתנדב לצה"ל. "אני מגיעה ממשפחה ציונית דתית ואצלינו באופן כללי בקהילה בשערי תקווה זה מאוד נפוץ להתגייס לצה"ל גם עבור בנות", אמרה.

"כשהגיע הצו הראשון לא הייתה לי התלבטות", סיפרה. אבל "היה לי קשה להתגייס, הצבא לא לקח אותי כל כך בקלות. לצבא הייתה התלבטות באופן מובן לחלוטין. לקח כמה ועדות רפואיות, הרבה מאוד טפסים, קיבלתי את אישור ההתנדבות בסוף כיתה י"ב ומשם הלכתי ישר למכינת 'עיינות'. מקום קסום לחלוטין. שם העניין של הצבא עוד יותר התחזק".

"זה מאוד מאוד טבעי, זאת מחויבות שלי", אמרה אריכא בתשובה לשאלה מדוע חשוב היה לה להתגייס. "המשפחה שלי התגייסה, דורות לפניי התגייסו, המון אנשים הקריבו את עצמם בשביל המדינה הזאת. אני כל החיים שלי רוצה להיות בהסברה לישראל, דיפלומטיה ומה שעוזר לישראל בתפוצות. לא הייתה לי שום זכות לא להתגייס".

לדבריה, "גם בתור בת דתייה לא הייתי חייבת להתגייס ומבחינתי לא היה סיכוי שלא אתגייס. הייתי במכינה מעורבת ולא הגעתי לשם כדי, במרכאות, להוריד את הכיפה. אין שום סיבה שלא אעשה שירות צבאי רגיל אם זה לא מפריע לדת שלי וזה לא מפריע לדת שלי. לפעמים להפך, זה מחזק לי את הדת, זה גורם לי להבין יותר, זה גורם לי להיות מחוברת יותר למסורת שלי ולארץ שלי".

אריכא התגייסה לחטיבת קשרי חוץ באגף אסטרטגיה ומעגל שלישי ושירתה באוגדה 91 בגבול לבנון. "התגייסתי בלי יותר מידי זכויות של מתנדבים", ציינה. "התעקשתי להיות בבסיס סגור ולעשות שירות מלא. עשיתי קורס רגיל".

לאחר שמילאה את תפקידה הראשון, היא החליטה לגשת לקורס קצינים בתחומה. כעבור כמה חודשי קורס בבה"ד 1, הקורס הגיע לסיומו ואריכא התבשרה שנבחרה כמצטיינת פלוגתית.

איך הרגשת כשבישרו לך שאת מצטיינת הקורס?

"אוי ואבוי, תקשיב. אמרו לנו את זה הרי משהו כמו יומיים לפני הטקס. היית צריך לראות אותי שהמ"פית שלי אמרה לי את זה. נכנסתי לשוק. התרגשתי ברמות זה היה לא מובן מאליו. נתתי את כל כולי בבה"ד כדי לא להיות שונה, לא קיבלתי יחס מיוחד חוץ מזה שלא יכולתי לעשות ריצת בר אור. עבדתי קשה אבל באמת שיש שם אנשים כל כך מדהימים בבה"ד".

היא הוסיפה: "לא סיפרתי למשפחה שלי. סיפרתי רק לאחותי הקטנה כדי שתדע לצלם, אבל לא סיפרתי להורים שלי, לא סיפרתי לסבא וסבתא שלי. יותר ריגשה אותי התגובה שלהם. פתאום קוראים לצוערת נטע אריכא ואני צורחת כן המפקד ורצה, לכיוון המשפחה שלי מבחינתי. זה היה מרגש ברמות".

נטע אריכא
צילום: דובר צה"ל