לבית הדין 'לכתחילה' בראשות הרב ניר אביב הוגשה תביעה כספית כנגד שותפים לדירה אשר הוציאו מהנכס מיטה מתכווננת ללא אישור הבעלים. לטענת התובע, מדובר במיטה יקרה והוא פרסם אותה למכירה. בתגובה לכך טענו השותפים - כי השותף עזב את הדירה והמיטה הפריעה להם מאוד מאחר ומדובר על דירה קטנה וצפופה. לטענתם הם התרו בו שיקח מיד את המיטה ואף המתינו לו שבועיים ולבסוף נאלצו להוציא אותה החוצה.
בפסק הדין הובא סיפור מהגמרא (בבא מציעא דף קא עמוד ב') כאשר אדם הערים על אשה והציע לה נישואין וזאת רק כדי לקבל ממנה רשות להניח בחצר שלה סחורה שקנה. לאחר שפרק שם את כל הסחורה הוא שלח לה גט. האשה הבינה שמדובר ברמאות ועל כן פעלה באופי מידי להוציא את הסחורה מהחצר שלה לרחוב. הגמרא מצדיקה אותה ומוסיפה שהיא שילמה לסבלים בסחורה עצמה. הרמב"ם כתב שאף במקרה כזה כדאי להודיע מראש: (שכירות ז, ז) "מדת חסידות היא שיודיע לבית דין וישכרו במקצת דמיהם מקום, משום השבת אבדה לבעלים, אף על פי שעשה שלא כהוגן".
כל זאת ללא רשות, אך במקרה שלנו השוכר הכניס את המיטה בהיתר אלא שהתעכב מלפנות משום שרצה למכרה, ולכן השאלה שבה דנו הדיינים היא – האם במקרה שעבר זמן השכירות והשוכר עדיין לא מפנה חפציו נחשב כמי שהכניס שלא ברשות ומותר לפנות את חפציו.
למעשה בית הדין קבע כי יש לפטור את השותפים מתשלום המיטה בצירוף הסיבות המיוחדות במקרה הזה. ראשית, המיטה הפריעה להם לשימוש יומיומי ועל כן יש לדמות זאת לאדם אשר חסם את מעבר חברו על ידי חביות, וההלכה קובעת כי מותר לו לשובר אותם על מנת לעבור (חושן משפט סימן ד'). נימוק נוסף הוא שהם הזהירו אותו כמה פעמים שיזרקו את המטה והוא התעכב מלקחת את המיטה ועל כן יש לדמות זאת לאבדה מדעת (בבא מציעא לא) שאין בה חיוב השבה.
לסיכום: אף שלכתחילה היה ראוי שימכרו את המיטה ויקזזו מהסכום את ההוצאות, ואת השאר יעבירו לו , מכל מקום אף שלא פעלו כן ופינו את המיטה מהדירה השכורה החוצה הם פטורים מלשלם.