"אני לא יודעת מה לעשות…" אמר לי קול מיואש בטלפון, "יש לי חברה טובה בשם איילת, כמעט בת 40, עו"סית מצליחה, חייכנית וחברותית - אבל בקושי יוצאת לדייטים.
היא נמנעת מאירועים גדולים כי היא ביישנית מידי; לארוחות שבת ב'ביצה' היא לא מוזמנת כי אף אחד לא מודע לקיומה, ולתפילות שבת היא הולכת בכוונה לבתי כנסת שהרווקים פחות מגיעים אליהם. כבר מעל כמה חודשים טובים היא לא נפגשה עם אף בחור".
לא הבנתי לאן היא חותרת - באמת איך אפשר להכיר מישהו בצורה כזו?
אבל היא המשיכה מיד, בלי לתת לי שהות להרהר: "ביום שני האחרון היא כבר הסכימה להצעה שאמא שלה הציעה לה, אבל חזרה עם חוויה נוראית: הבחור התנהג באנטיפטיות, השמיע רק את עצמו בלי להקשיב, ואפילו לא החזיר אותה הביתה למרות הגשם - מי מתנהג ככה?! איילת התקשרה אליי בוכה, ואמרה שאם אלו הבחורים שיש היום, היא לא רוצה להכיר אותם".
שם כבר לא יכולתי להתאפק ושאלתי, "אתן, חברות שלה, דואגות לה?" שאלתי.
"מאוד", היא אמרה: "היא לא נהיית צעירה יותר, והיא גם לא עושה שום צעד כדי ליזום ולהכיר בעצמה. איך היא תתחתן ככה!?"
"היא רשומה באיזה ארגון שעוסק בהיכרויות?" שאלתי.
"שום דבר", ענתה, "היא נרשמה פעם אחת ונכוותה, ומאז היא לא רוצה להתקרב לאף ארגון כזה. אין לה כוח לכאב ראש הזה".
"מצוין", עניתי לה.
"מצוין?" היא התפלאה.
"תרשמו אותה אתן", אמרתי, "תרשמו אותה לארגון שעוסק בהכרויות, תפתחו לה דף באחד האתרים, העיקר שמישהו 'ישב' על המקרה שלה. כך היא תתחיל להכיר לה. במקרה של ארגון היכרויות היא תצטרך פעם אחת לבוא לפגישה, אבל מעבר לכך תבטיחו לה, שאתם כבר תסדרו הכול. כל הכאב ראש הזה יהיה עליכם".
"לרשום אותה, לשלם עליה והיא רק תצטרך להגיע פעם אחת לראיון?"
"בדיוק" אמרתי. "תארגנו הכול עבורה, כל ההצעות יעברו דרכיכם והיא רק תקבל את המספר של הבחור במידה וזה יתקדם. ככה לפחות יהיו לה הצעות על ידי מישהו שדואג לה באופן אקטיבי".
"מעניין. אני אבדוק את זה. האמת שיש לה גם יום הולדת, נשמע לי מתאים למתנה".
בסופו של דבר החברות הסכימו להתאחד למתנת יום הולדת, ורשמו את איילת לארגון היכרויות מוביל. במקביל הן פתחו לה כרטיס באחד האתרים, ודברים התחילו להתגלגל. שדכנית מטעם הארגון נפגשה איתה, ערכה לה ראיון קצר ומאותו רגע חברות שלה ניהלו הכל.
כשהן התחילו לקבל עבורה הצעות, הן העבירו לה תמונות ופרטים, ואיילת התחילה לצאת לדייטים, מה שלא קרה כבר כמה חודשים טובים למעט אותה פגישה אומללה. למה אני כותב את כל זה? כי אתמול במוצ"ש, קיבלתי הודעה: 'רק רצינו להגיד לך תודה', היא כתבה, 'איילת עוד לא התחתנה אבל מאז הרעיון שלך לפני שנה, היא נפגשה כבר עם יותר מעשרה בחורים. אנחנו מאמינות שיום אחד זה פשוט יקרה'.
אז אם אתם באמת חברות טובות או חברים טובים ואתם מודאגים מהמציאות בה החבר/ה שלכם נמצא/ת, פשוט קחו יוזמה ותדאגו שיהיה מישהו שיעבוד על ה'כרטיס' שלהם באופן אקטיבי. נראה מיושן? ארכאי? משהו כמו המילה 'שדכנית' שמעלה נינוח של נפטלין?... אולי. אבל לכו תתווכחו עם ההצלה והעובדות…
נראה שאחרי הלא-נעים והפדיחה, הדרך הזו יכולה לסייע לאלפי בחורים ובחורות שמחכים חודשים ארוכים ומלאי בדידות בין הצעה להצעה. בדרך זו, המסע אל החופה כבר נראה אחרת לגמרי.
כמובן שאם החברים שלכם מספיק תותחים כדי להכיר בעצמם בסעודות שבת/אירועי פופי"ם או ללכת לבד ל'שבתות ברמה' - אחלה. אבל אם הם צריכים עזרה, זו הדחיפה שאתם יכולים לתת להם. וזו מתנה שיכולה לשנות את מצבם מהקצה אל הקצה. תודו שזה כבר לגמרי שווה את הטרחה.