המס על השתיה המתוקה נולד בחטא. הוא נועד להתגרות בחרדים. זו לפחות גרסת החרדי המצוי שחש כך בשעתו כששר האוצר דאז ליברמן השיק את המיזם. אולם באותה נשימה אי אפשר להתעלם מתוצאות המיסוי המדברות בעד עצמן.
בשבועות האחרונים דווח בכלי התקשורת על ירידה ניכרת במכירות של שתיה מתוקה באחוזים גבוהים. ירידה במכירות מתורגמת לירידה בסיכוי של בני אדם לחלות או למות מסוכרת.
במקביל לפי פרסומים של משרד הבריאות, הסיכוי של צעיר חרדי לחלות בסוכרת גבוה פי 1.5 ביחס לצעיר שאינו חרדי.
במשרד הבריאות אף יודעים לומר שהציבור החרדי מוביל ברכישת שתייה מתוקה בשיעור של 79% לעומת 51% בציבור הכללי.
אם לא די בכך, מהנתונים של רשם הסוכרת הלאומי עולה כי בקרב הציבור החרדי שיעורי הסוכרת גבוהים משמעותית לעומת הציבור היהודי הכללי.
אז נכון, חברי הכנסת החרדים צודקים בכך שליברמן הוא האחרון שביקש לדאוג לבריאותו של הציבור החרדי. אבל לכן מה? מה בדיוק הפיתרון שהם מציעים? להוריד לעצמם את היד ולתרום להתעצמות תופעת הסכרת בקרב ציבור שולחיהם לכנסת?
הערב פורסם שאריה דרעי שוקל להותיר את המס על השתיה המתוקה ולהסירו רק ממשקאות הדיאט. אך יצאו הדברים וכבר משה גפני, נותן הטון הדומיננטי בסיירת החרדית בכנסת, מתח ביקורת על המהלך, ודרעי, כמי שמוראה של הביקורת הפנים-חרדית מוטלת על צווארו, מיהר לצאת בהבהרות לפיהן לא היו דברים מעולם והמס יבוטל גם יבוטל.
כדי להפיס דעתם של החרדים השפויים המבקשים לשמור על בריאותם, טען אריה דרעי כי יפתח במסעות הסברה לשיפור בריאותה של המשפחה החרדית. אם זה לא היה מחליא, זה היה מצחיק.