אין לנוטים ללאומיות מקום בבית המשפט

מעורך הדין ערן לב במאמרו "השקר על הגיוון במערכת המשפט" למדנו, ששילוב של שופטים בעלי נטיות לאומיות הוא בגדר גיוון מסוכן.

לדידו, הרשות השופטת, בניגוד לזו המחוקקת, אינה אמורה, ואף אסור לה לייצג את מגוון ההשקפות המקובלות בחברה.

שוחחתי על המאמר עם ידידי והצגתי בפניו שאלה: האם זה בסדר שבית המשפט העליון הוא מעין סניף של מר"צ? לא היה מתאים לגוון קצת?

הוא הבהיר לי, שלבית המשפט יש תפקיד חשוב בהגנה על מיעוטים, גם בניגוד לדעת הרוב. כך למשל, מי יגן על הסודנים שלא יגורשו? תהיתי: ומי יגן על תושבי דרום תל-אביב מפני הסודנים? ומי הגן על היהודים בגוש קטיף שגורשו בארצם? ומי יגן על היהודים שלא יגורשו מיהודה ושומרון, כאשר בימים אלו פלסטינאים שאינם אזרחי מדינת ישראל בונים בשטחי C? האם בית המשפט יגן גם על העם היהודי?

טען יוסי שלבחירת השופטים אין כלל חשיבות שהרי הם מחליטים רק לפי החוק. אבל בנקודה זו הוא טעה, שהרי השופטים קובעים לעתים שהחלטה איננה סבירה ולכן הם מבטלים אותה, למרות שהיא חוקית. לשיקול הדעת של השופטים יש משקל משמעותי. שיקול דעת זה זה נובע מהאישיות של השופטים ומדעותיהם. לכן צריך שיהיה ייצוג הולם בבית המשפט לסוגי האנשים השונים שיש באוכלוסיה הישראלית.

עתה הציג יוסי טענה ניצחת: לא יתכן שהכנסת תבחר את השופטים, העם הוא זה שצריך לבחור אותם. השבתי שחברי הכנסת הם נציגי העם. ככאלו, הם בוחרים עבור העם את הממשלה, הנשיא ועוד. כך מתנהלת דמוקרטיה נציגותית.

דעתו של יוסי לא נחה: לא יתכן שלחברי הקואליציה תהיה השפעה מכרעת על בחירת השופטים. על כך השבתי בשאלה: האם תתמוך בחוק לפיו בעוד שנה תערֵכנה בחירות לבית המשפט העליון וכך יבָחרו שופטים חדשים, במקום הקיימים? על שאלה זו, אני עדיין מחכה לתשובתו של יוסי.

אם אנשי השמאל היו חושבים באמת ובתמים שבית המשפט העליון מאוזן, אז הם ודאי היו מציעים בחירות לבית המשפט העליון, כתחליף לרפורמה המוצעת. אולם מכיון שגם בשמאל יודעים היטב שבית המשפט העליון מוטה לצד שמאל, הם נאבקים בעד שימור המצב הקיים, כלומר נלחמים נגד הרפורמה הדמוקרטית במערכת המשפט.

עורך הדין הנכבד, ערן לב חושש מבחירות לבית המשפט העליון, הרבה יותר מאשר הוא חושש מהרפורמה המוצעת על ידי שר המשפטים יריב לוין. לשיטתו של ערן לב, אין לנוטים ללאומיות מקום בבית המשפט. עורך הדין קורא למצביעי הממשלה הנוכחית "הציבור הלא סובלני בישראל". דברים אלו מהווים המשך לאמירה בעקבות המהפך ב-77, "אם זה רצון העם – אז צריך להחליף את העם".

הכותב חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי