שאלה: היום בצהריים אשתי יצאה לאסוף את הבן שלנו, ניתאי (בן 8) מבית הספר. היא מצאה אותו עם שטר של 100 ₪ ביד כשהוא צועד לחנות לרכוש חבילות קלפים. היא שאלה מאיפה הכסף ואיתמר ענה שמצא אותו בבוקר על המדרכה סמוך לבית הספר.
כעבור כמה דקות שינה מעט את גרסתו וציין מקום אחר בו מצא את הכסף, לא הרחק משם. בעקבות זאת בדקתי בארנק שלי ונדמה לי שחסרים שם 100 ₪, אבל אני לא בטוח בכך במאה אחוז ולא רוצה להאשים את הילד סתם. ייתכן שהייתי 'מחליק' את הסיפור לולא תפסנו בעבר את איתמר לוקח מאיתנו כסף בלי רשות, ואני חושש שהוא מתרגל לדפוס של גניבה. מה לעשות?
איתמר (כל השמות והפרטים בדויים)
תשובה: איתמר היקר.
מקרה כמו שתיארת אינו נדיר אצל ילדים. אין צורך להיבהל ממנו, ובהחלט יש מה לעשות כדי לעזור לילד. נתחיל מהנחייה כללית, ממנה נעבור למקרה שלכם:
אם נודע לנו שבננו גנב כסף או רכוש, מוטל עלינו לוודא היטב את הפרטים לפני שננקוט בתגובה. יש לשמור על קור רוח וענייניות ולבקש מהילד לתאר במדויק מה קרה:
נסו לברר האם המעשה תוכנן מראש או שהיה תוצאה של פרץ ספונטאני של חשק; האם היו לו שותפים; האם זו פעם ראשונה או חוליה בשרשרת גניבות.
לאור התשובות ניתן להעריך את חומרת המעשה ולהתאים לו את התגובה. יש הבדל בין לקיחה חד פעמית של חפץ מהרחוב לבין גניבה סדרתית מהמכולת השכונתית, בין מזימה שתוכננה בקפידה לבין אירוע שהתרחש ברגע של חולשה, וכן הלאה.
אם מתברר שאכן הייתה גניבה תגובתנו צריכה להיות נחושה והחלטית! לא מתלהמת, אך גם לא הססנית. עלינו להבהיר לילד את חומרת המעשה ושיש לנו אפס סובלנות לפגיעה בזולת – בגופו ובנפשו או ברכושו. יש להנחות אותו מה הפעולות שעליו לעשות כדי לשאת בתוצאות מעשיו ולתקן אותם. דאגו שהילד יחזיר, יתנצל, ויפצה את הנפגע על מעשיו (אולי ביצוע עבודה מסוימת כפיצוי?). ה"תשלום" הזה יסייע לו בעתיד להתגבר על הפיתוי לגנוב.
תגובה רופפת שמסתפקת בלשקף לילד את התחושה של הקורבנות תוך הבטחה שלא יחזור על כך שוב – אינה מספיקה, ורוב הסיכויים שלא תשיג את המטרה. אם נתפתה לוותר לילד 'רק הפעם' ו'נחליק' את העניין, גדולה הסבירות שהוא יחזור על כך בעתיד.
אזהרה חשובה: יש הורים שבעקבות אירוע כזה מאבדים את האמון בילד ומאותו רגע מקפידים להחביא את הארנק ומונעים ממנו להיכנס לבד למכולת. זו טעות. חשוב לשדר לילד שאנחנו מאמינים בו וסומכים עליו שיתנהג ביושר ובהגינות, וגם נותנים לו הזדמנויות להוכיח את עצמו: "אני משאיר את הארנק עם הכסף על השולחן, וסומך עליך שלא תיקח שום דבר בלי רשות". כמובן אל תשכחו לפרגן ולשבח כשהילד עושה שינוי, מתגבר ונוהג ביושר.
בשולי הדברים נעיר שאם ילד השיג סכום גדול של כסף (למשל קיבץ מדמי חנוכה 200 ₪) – מוטב שיהיה שמוּר אצל ההורים, והם יאפשרו לו לקחת מתוכו לעיתים כדי לקנות דברים תוך התייעצות איתם. הניסיון מלמד שילד שמחזיק סכום גדול עלול לאבד אותו או לחילופין לבזבז את כולו ברגע אחד על קלפים, ממתקים ושטויות אחרות.
לגבי מאה השקלים שבנכם טוען שמצא ואינכם בטוחים כיצד התגלגלו לידיו - אם אתם רוצים לתת לו ליהנות מן הספק – השאירו את הכסף ברשותו אך שיהיה שמוּר אצלכם (כנ"ל), ותנו בידו שקלים בודדים תוך סימון גבולות הגזרה מה אפשר לקנות בהם. לצד זה פָּעַלוּ לחזק אצלו את מידת היושר והאמת ונצלו הזדמנויות לחנך אותו להיות אדם רגיש לזולת שזהיר ברכושו ובכבודו.
בהצלחה!
מוזמנים להצטרף אל מועדון ההורים של הרב יוני לביא