התיאור הפיקטיבי בסרט לא נועד לתעד את שיטות העינויים שהיו נהוגות לכפיית הודאה של עמירם בן אוליאל, ששוהה שבע שנים בבידוד על פשע בו הורשע ללא כל ראיות קונקרטיות, אלא להעלות את המודעות הציבורית לאי החוקיות ולקלקול המוסרי בשימוש בעינויים בחקירת חשודים, שיטה שאסורה ברחבי העולם.
באותו אופן שחתן פרס נובל פרופסור ישראל אומן כתב מכתב לנשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, וביקש ממנה למנוע את הפיכתה של ישראל למדינת משטרה ולעיין בפסק הדין של בן אוליאל שהושג בעינויים, מכתב שהוא כתב מתוך תחושה עמוקה של כאב מוסרי, עשיתי את הסרט הקצר הזה בתקווה לעורר זעם ציבורי על העוול הנורא.
בעידן שלנו כאשר אירועים מתרחשים כל כך מהר והכותרות מתחלפות בכל דקה, אנשים מוצפים מצונאמי של ידיעות בתקשורת, עד שקל לשכוח עניינים חיוניים ביותר ולהשאיר מישהו כמו עמירם בן אוליאל לגמרי לבד בתאו בבית כלא.
נכון לעכשיו, לאחר הגשת ערעור לבית המשפט העליון לבדיקת התיק, אין בארגון חוננו אפשרות לנהל מערכה ציבורית לתמיכתו. אם הציבור יכתוב מכתבים ומאמרים ויתאסף יחדיו להפגין מול בית הכלא ובית המשפט העליון, נוכל, בעזרת ה', לשלוח זעקה עד השמים עד שהעוול יתוקן ועמירם יצא לחופשי. "צדק צדק תרדוף".