כמעט במקרה מצאתי את עצמי בשנים האחרונות מוסרת הרצאות לנשים על תזונה. אני לא תזונאית, ומעט הרצאות התזונה המקצועיות שכן יצא לי לשמוע גרמו לי בעיקר לתחושת צמצום מחניקה, כזו שבדרך כלל נגמרה בעצירה בקיוסק הקרוב ולמפגש עם הגלידה הכי עמוסת קלוריות במקרר.
ועדיין, האוכל הבריא מדבר אליי מאוד. בכל מפגש משפחתי עם אחיותיי, הנושא הזה עולה ומשתלט כליל על השיח שלנו. כולנו משתדלות לאכול בריא ככל האפשר, למרות שזהו מאבק כמעט אינסופי. חברה שלי אומרת שאוכל בריא הוא כמו נדנדה: יש רגע אחד ויחיד שבו אנחנו נמצאים במקום המדויק, ובשאר הזמן מתנדנדים למעלה ולמטה. ובאמת לא יצא לי לפגוש הרבה אנשים שמצליחים לשמור על מאה אחוז אוכל בריא. אני יודעת שיש כאלה, רק ממש לא אני.
אז איך נעשיתי מרצה בתחום?
ילדה פוגשת שוקולד
עם השנים ניסיתי לנבור ולברור בין כמויות העתק של המידע, השיטות, הדרכים והדוקטרינות הקיימות את הדרך הפרטית שלי. לשמחתי גם מצאתי תזונאי שהשיטה שלו מאוד מדברת אליי, ואני משתדלת ככל יכולתי ליישם את עצותיו. עדיין, בתור מישהי שהטעם חשוב לה, עשיתי מראש הסכם עם הגוף שלי: מצידי אעשה כל מאמץ כדי לאכול כמה שיותר בריא, בתנאי אחד - לעולם לא אתן לעצמי באופן מכוון אוכל לא טעים רק כי הוא בריא. בעיניי, האוכל הבריא חייב להיות טעים במיוחד. אחרת, למה שנרצה לאכול אותו?
עיקר המסע שלי היה לחפש את המתכונים הכיפיים, הקלים וכמובן - הטעימים ביותר. דווקא האתגר להשתמש בחומרי גלם מסוימים בלבד הפעיל אצלי את חוש ההרפתקנות וגרם לי ללמוד המון. מצאתי שפים שמכינים אוכל נפלא, פגשתי שפע של מתכונים מדליקים, קראתי אין־ספור מאמרים בנושאי תזונה - ונהניתי! על הדרך צברתי הרבה ידע שגם הפך להרצאה, במטרה לשתף נשים אחרות במסע שלי ולהראות להן שזה אפשרי, זמין ומהנה להכין אוכל בריא. בעקבות ההרצאות המדכאות ששמעתי בעבר, היה לי חשוב לתת כוח לנשים ולא לגרום להן לתחושה של צמצום או איום. לכן המפגש עם מיכל השאיר אותי קצת המומה.
בסוף אחת מההרצאות, כמה נשים ניגשו אליי כמו תמיד כדי לשאול שאלות אישיות יותר. גם היא עמדה שם בצד, מבוישת. יכולתי לראות שהיא מתלבטת אם לגשת או לא, לרגע מחליטה שכן ומיד לאחר מכן מתחרטת. המעגל התפזר אט אט, לאחר שעניתי לכל אחת על שאלתה, אך מיכל עדיין עמדה שם.
"רצית לשאול משהו?" ניסיתי לעזור לה.
מיכל היססה עוד רגע וסוף סוף העזה להתחיל. "תראי, קוראים לי מיכל והייתי עכשיו בהרצאה שלך. שמעתי את כל מה שאמרת על תזונה בריאה ופשוט... הרגשתי שאני תכף אתפוצץ מרוב כעס".
"מה???" הופתעתי.
"את כל מה שאמרת שם על הבמה אני מכירה כמעט מאז היותי תינוקת. אמא שלי גידלה אותנו על שיטת תזונה מאוד תובענית ומדויקת. מגיל צעיר אכלתי אצות, נבטים, טופו וקינואה. הגננות ידעו שלי אסור לאכול ממתקים של ימי הולדת, ואמא הכינה מראש בגן כמה שקיות אלטרנטיביות עם צימוקים ותמרים.
"האוכל שאכלנו היה לא טעים. תמיד. ויחד איתו הגיעו הסברים ושיחות ארוכות כמה חשוב לאכול בריא, כמה האוכל האחר הוא נורא, איזה הרס הוא עושה לגוף, איך כל האנשים מסביבנו אוכלים באופן חסר אחריות ומזיקים לעצמם במו ידיהם. כך גדלתי עם תחושה של גאוות יחידה גדולה מחד, כי רק אנחנו אוכלים את מה שנכון לאכול, רק אנחנו עושים את זה באמת. וקנאה אדירה לחברותיי מאידך, כשראיתי אותן זוללות ממתקים, גלידות, חטיפים, כל מה שלא נכנס לפה שלי מעולם. והקנאה הזאת גרמה לי לרגשות אשם עצומים. ועדיין, אפילו כשהתארחתי אצל חברות - לא ניסיתי לטעום את האוכל שהן הגישו לי. הרי מדובר ברעל טהור!!!
"עד ש... טעמתי לראשונה חטיף שוקולד. את הרגע הזה אני לא אשכח. פתאום, בגיל עשר, גיליתי שיש כזה מושג – טעים! מאותו רגע לא עזר כלום. מצאתי אינספור דרכים יצירתיות לאכול ממתקים והפכתי להיות כמעט כפייתית בנושא. בהתחלה זה היה סוד, ובאיזה שהוא שלב זה הפך למרד גלוי. כיום, בבית שלי, אני אוכלת הכול בלי חשבון, אוכל בריא פשוט לא נכנס לבית שלי! אז את מבינה למה כל כך כעסתי?"
"לא ממש. הרי ההרצאה שלי היא למעוניינות בלבד, ואין לי שום כוונה לכפות מאומה על המאזינות. היית יכולה פשוט לצאת מהאולם".
"אני לא כעסתי עלייך", הסמיקה מיכל. "פשוט, זה גרם לי לתחושת אשמה נוראית. אני יודעת שמה שאני אוכלת לא טוב לי, אבל בשום אופן לא מצליחה לשנות את זה. קיוויתי שאולי אם אבוא להרצאה שלך משהו ישתנה ואצליח להכניס לפחות חלק מהמאכלים הבריאים הביתה, אצליח להיות קצת פחות אנטי. אבל... זה לא קרה".
ואת המשך השיחה בינינו ומה שעניתי לה - אספר בשבוע הבא.
הפסטה הנפלאה שלי
אז הנה אחד ממתכוני הבריאות הכי מפנקים שלי, הוא פשוט כל כך טעים! הפסטה נפלאה במיוחד, מעדשים כתומות, אך כמובן שאפשר להכין את המנה גם מכל פסטה רגילה. הרוטב מורכב משמן זית ושום, וזה הכול. למדתי אותו מסבתא איטלקייה אחת, שמכינה אותו בדיוק כך, למרות שהבאתי גם גרסה קצרה יותר. על הבסיס הפשוט מתחילים לחגוג - עם כמה שיותר ירקות טעימים ונפלאים, שמעבר לבריאות המשתפכת מהם, הטעם שלהם מושלם.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן בישול וצלייה:
כ־20 דקות
4-3 מנות
חבילת פסטה מעדשים כתומות (300-250 גרם)
לרוטב:
רבע כוס שמן זית
6 שיני שום
רבע כפית צ'ילי גרוס
מלח ופלפל
לירקות:
כוס עגבניות שרי
2 קישואי זוקיני
סלסילת פטריות שמפיניון
חופן פטריות יער (או כל סוג אחר)
3 כפות שמן זית
2 כפות טימין טרי (או בזיליקום או פטרוזיליה)
מלח ופלפל
מכינים את הרוטב: פורסים את שיני השום לפרוסות בעובי חצי סנטימטר ושמים בסיר הקטן ביותר (אפשר גם בפינג'ן). מכסים את השום בשמן זית עד לגובה השיניים (כרבע כוס שמן), מניחים על הלהבה הקטנה ביותר ומנמיכים אותה. בדרך הארוכה: מבשלים רק עד שהשמן מבעבע ומסירים מהאש. נותנים לו להצטנן דקה או שתיים. כך ממשיכים להחזיר לאש ולהסיר בכל פעם שהשמן מבעבע, כ־8-7 פעמים, עד שהשום מזהיב.
בדרך הקצרה: מבשלים שתיים־שלוש דקות עד שהשום מזהיב, מסירים מהאש ומוסיפים צ'ילי גרוס, מלח ופלפל.
מכינים את הירקות: מדליקים את התנור לחום של 200 מעלות. מרפדים את תבנית התנור בנייר אפייה, חוצים את עגבניות השרי ומניחים על התבנית כשהחתך כלפי מעלה. פורסים את הפטריות ומסדרים אותן על התבנית. פורסים את הקישואים לחצי ולאחר מכן לפרוסות אלכסוניות ומסדרים על התבנית. מתבלים את הכול במלח ופלפל, יוצקים שמן זית באופן אחיד על כל הירקות ומכניסים לתנור. אופים 20-15 דקות עד שהירקות מזהיבים. חשוב לבדוק מדי פעם, ואם אחד הירקות מוכן קודם - הפטריות למשל - להוציא ולהמשיך לאפות את השאר.
מבשלים את הפסטה לפי הוראות ההכנה על האריזה, שומרים בצד שתיים־שלוש כפות מהמים ומסננים.
מעבירים למחבת את הפסטה, מי הבישול ששמרנו, הירקות והרוטב. מקפיצים בעדינות את הכול יחד דקה או שתיים, מפזרים את עשבי התיבול, מוסיפים מלח ופלפל ומגישים מיד.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
****