לא נעים להלחיץ, אבל היקום מפזר סימנים שפורים כבר כאן. איך יודעים שבא פורים? זה קל. לא אוזני ההמן במאפיות, לא המבצעים על מארזי חטיפים שעשויים מחומרי טעם וריח והרבה צבע מאכל, ואפילו לא הבקשות לתרומות למתנות לאביונים.
המבשרת היא קבוצת הווטסאפ השכונתית. לאט לאט מתחילות להופיע בה הודעות מחשידות. "למישהי יש קשת למיני מאוס?", "מחפשת השלמה לתחפושת פו הדוב לגיל שנה", וגם "מעוניינת להחליף תחפושת אסטרונאוט בתחפושת מהנדסת מזון". השאלות הראשונות מופיעות עוד לפני שהשקדייה פורחת. אני עוד לא סגורה אילו פירות אני קונה לסדר ט"ו בשבט, והזריזות לתחפושות כבר מהדקות את הצלופן במשלוחי המנות.
כן, העולם שייך למסודרות בהגזמה. אלה שמזמינות תחפושות מעלי אקספרס אי שם באסרו חג שמחת תורה. הן קונות גם תחפושת קלה וגם עבה, כי מי יודע מה יהיה מזג האוויר, ולקינוח מוסיפות תחפושת ספייר לכל ילד, אולי המידה לא תתאים. כנגד אלה ברא אלוקים את הזן השני של האימהות, את אלה שישנות על האף. אלה שישאלו בבוקר יום התחפושות בקבוצת גן חבצלת "תגידו זה היום???" ואחרי הנהוני צער קבוצתיים ימשיכו עם "למישהו יש תחפושת חייל מידה 6 פלוס כובע וכומתה?". כמו בכל תחום בחיים, רוב האימהות נמצאות בין לבין. בסוף גם אלה שאוהבות את פורים וגם אלה שדוחקות אותו לתחתית התודעה מפשילות מתישהו שרוולים ונכנסות לעניינים.
יום בשנה להגשים חלום
האמת? גם אני מתכוננת לפורים מראש חודש שבט, אבל בכיוון קצת אחר. אני נושאת תפילה. תפילת האימהות עם הידיים השמאליות: שהילדים לא יבקשו תחפושת מקורית מדי, לא מורכבת מדי, לא משהו שצריך לגזור או להדביק בשבילו. בכל יום אחר בשנה אני מעודדת את הילדים להיות יצירתיים ולחשוב מחוץ לקופסה, אבל בשל חוסר אוריינטציה בשרטוט קו ישר, ציור ותפירה, אני מקווה שהם יהיו הכי בנאליים שאפשר: שוטר? כלה? מלכה? יודעים מה, אפילו מטייל או ספורטאית זה סבבה. העיקר שלא אצטרך להשתמש בכישורי אומנות כלשהם.
לפעמים תפילותיי מתקבלות ולפעמים פחות. בדרך כלל יש שילוב של השניים: מלכת הפרחים, מלכת הסוכריות ומרים הנביאה. מה שמביא אותי לשמלת תחפושת, חרדה, מחשבה, התייעצות, רכישת צלופנים, פרחים או צמר גפן, עוד קצת חרדה, גזירה, הדבקה ותהילים שהתוספות לשמלה יישארו עליה עד אחרי פורים. במקרים הקשים באמת (ילדה שהתחפשה לשמפו) האחריות עוברת לבעלי. הוא דווקא טוב בדברים האלה. איזונים ובלמים, ניגודים משלימים, אתם מכירים את זה.
כן, אני יודעת שיש אימהות שמתבאסות מכך שהילדים בוחרים בתחפושת לא מקורית. שהם הולכים על הבנאלי, שוטר וכלה, נגיד. אל תתבאסו, חסכו לכם. אבל זה לא רק זה. בחירת התחפושות היא הזדמנות מצוינת לילדים לחיות רגע בפנטזיה, להגשים את החלום שלהם. תכנַנו שהילד יתחפש למשה רבנו והוא בחר דווקא להתחפש לשיכור? בנינו על שלמה המלך צדיק ומתוק והוא בחר להיות שודד? סבבה. זו ההזדמנות הכמעט־יחידה של הילדים להלביש את הדמיון בבגדי מציאות ליום אחד (או שניים, במקרה של לוד). להיות מלכה או נסיכה ולאו דווקא רופאה או יפנית או רבקה אמנו. זה משחק שאנחנו מאפשרים להם לשחק, וזה הזמן שלהם להשתולל, להרגיש איך זה להיות רע בלי באמת להיות רע, להיות גיבור שרירי למרות שהילד מרים ביומיום רק ספרים, ליהנות משמלה לבנה בוהקת ומפוארת או לשחק אותה זמרת. לא, זה לא אומר שזה מה שהילדים יעשו כשהם יגדלו, זה אפילו לא משקף את הפנימיות שלהם. יום אחד בשנה זה בסדר. זה היום שלהם. להתנסות, לגעת בקצה בלי להיכוות. למה לא.
בכל שנה שיעור המתחפשים מקרב הילדים שלי הולך ויורד, ונראה לי שהשנה נשבור מסורת של שנים ארוכות. השנה לא נצא לסיבוב בגמ"ח התחפושות 'מתחפשים בגיל' בשוהם. הגמ"ח הנהדר, שמנציח את גיל טלמור ואלון גרינברג, פעל פעם בבית של משפחה ושירת בעיקר ציבור שלא רצה לצאת בשן ועין מקניית תחפושות לארבעה־חמישה ילדים. אבל הגמ"ח לא הפסיק לגדול, וכבר כמה שנים הוא פועל בלובי של המועצה המקומית ומשרת תושבים מכל הערים הסמוכות. הוא מסודר לפי נושאים ומידות (ויש גם תחפושות למבוגרים שמעזים). מתנדבים בו בני נוער ומבוגרים, ומי שמגיע מקבל שירות אישי. עשרה שקלים לתחפושת, וגם היא תרומה לסלי מזון. זהו. רק תחזירו נקי בתום השימוש.
גמ"ח תחפושות הוא מפעל חסד אדיר שחוסך כמה מאות שקלים לכל משפחה בחג שהוא גם ככה לא זול. אבל זה לא רק חיסכון בעידן של יוקר מחיה. זו גם הכרה בערך הקיימות, הפחתת הצריכה וקפיצה לרגע לחנות שדומה לחנות יד שנייה. כן, לא חייבים חדש, אפשר למחזר. לא חייבים לקנות, אפשר גם לשאול. תחפושת עם קורטוב חינוך על הדרך. אז חפשו את גמ"ח התחפושות הקרוב למקום מגוריכם, אפשר גם להקים אחד כזה, אם כבר ארזתם את כל משלוחי המנות. הוא מאפשר כל כך הרבה למי שאין לו.
חודש אדר הוא לא תחרות
יש עוד המון מה לכתוב על תחפושות ועל משלוחי מנות ועל פורים עצמו, ואולי זה עוד יגיע. אבל כרגע, עם הישמע אות המרוץ לפורים, אני רוצה לחזק את כל האימהות הצעירות והמבוגרות באשר הן. פורים הוא חג מיוחד מאוד. הנס הגדול שקרה בו התגלגל על ידי אישה, ומאז ועד עתה נשים נושאות בנטל שלו בגבורה. אחרי התחפושות מגיעות הרשימות, הקניות, האפיות והאריזות של המשלוחים הביתיים, מיד אחר כך הלוגיסטיקה של סעודת פורים, ולאחריה הבישולים והסעודה וההתמודדות עם השכרות של הבעל, למי שחוגג.
אז רגע לפני שנכנס אלינו אדר, החודש הכי מבולגן בשנה, אני מבקשת מכן לקחת אותו קצת יותר בנחת, לא לרוץ על הכול. להחליט מה כן ומה לא. לא להתקנא במשלוחי המנות המעוצבים של השכנה (שיהיה לה לבריאות), להרפות גם אם התחפושות לא מושלמות ולהירגע עם הבישולים. בסוף, תזכרו כל הזמן, חוגגים פה נס. זה חודש של שמחה, לא של תחרות ריצה, ולא של תחרות בכלל, למרות שלפעמים זה נראה ככה. קחו כמה ימים כדי לנשום נשימה עמוקה עמוקה, בסוף הכול הכנה מנטלית ל... פסח.
לתגובות: ofralax@gmail.com
****