1.
גם מי ששונא מאבקים ואוהב פשרות יסכים שיש פשרות שהן לא באמת פשרות. לפעמים לממש חצי רעיון זה למעשה להרוג את הרעיון. אם ניזכר לרגע במשפט שלמה התנ"כי, יש שם רגע דרמטי שבו המלך־השופט מציע פשרה לשתי הנשים. האחת טוענת שהילד שלה, גם השנייה טוענת שהוא שלה; אנחנו לא יודעים מי דוברת אמת ומי משקרת, אז בואו נחתוך את התינוק וכל אחת תקבל חצי. מדובר, כמובן, בהצעת פשרה מופרכת, או בלשון ימינו הטרלה, כי זו פשרה שהורגת את התינוק.
קחו למשל את אחת הפשרות המוצעות לגבי הרפורמה המשפטית שעל סדר יומנו - להסכים עקרונית לפסקת התגברות, אבל לדרוש רוב מיוחד של 65 חברי כנסת כדי להחזיר לתוקפו חוק שבג"ץ ביטל. הסכמה להצעת פשרה כזו משמעותה לקלקל במקום לתקן. להעצים עוד יותר את כוחם המוגזם של שופטי בג"ץ, על חשבון כוחן המוחלש של הכנסת והממשלה.
החשבון פשוט: במצב החוקתי הקיים, עצם הסמכות שנטלו השופטים לעצמם לבטל חוקים שנויה במחלוקת משפטית קשה. פסקת ההתגברות המוצעת אמורה לאשרר סופית, על השולחן ולא מתחתיו, את הסמכות שאהרן ברק ושותפיו העבירו מתחת לרדאר, כגנבים בלילה. ואם עד כה השופטים נהגו מעט ריסון בביטול החלטות הכנסת, הרי מרגע שתינתן להם הסמכות לכך בגלוי ובמפורש ותיחקק גם פסקת התגברות, הם ירגישו הרבה יותר חופשיים לבטל חוקים. מה אתם רוצים, הם יאמרו לפוליטיקאים, אם אתם כל כך תומכים בחוק שביטלנו, יש לכם פתרון - תפעילו את פסקת ההתגברות.
לא במקרה מתנגדי הרפורמה המשפטית, שאותה מובילים באומץ רב השר לוין וחבר הכנסת רוטמן, נוקבים דווקא במספר של 65 חברי כנסת כפשרה מוצעת. המשמעות היא שכדי שהקואליציה הנוכחית - בת 64 חברי כנסת - תוכל להפעיל את פסקת ההתגברות, היא תזדקק לפחות לקולו של אחד מחברי האופוזיציה. וכך מצד אחד נקבל בית משפט הרבה פחות מרוסן שיבטל חוקים בסמכות וברשות, ומצד שני כל ניסיון קואליציוני לגייס רוב מיוחד כדי להפעיל את פסקת ההתגברות יהיה קשה כקריעת ים סוף.
גם אם תושג פשרה שלפיה די ברוב של 64 או אפילו 62 חברי כנסת, התוצאה תהיה שכל חבר כנסת זוטר בקואליציה יהפוך למלך. האצבע שלו תידרש שוב ושוב כדי להפעיל את פסקת ההתגברות, והוא יוכל לנצל זאת כדי לסחוט מהקואליציה כל דבר שהוא מעוניין בו – תקציבים, תפקידים, החלטות וחוקים. עד היום זכור לרע מצבה הרעוע של קואליציית ה־61 של נתניהו, שהייתה תלויה באצבעותיהם של שני חברי כנסת סוררים וסחטנים. איננו רוצים בשום אופן לחזור לימים ההם. גם בפסקת התגברות של 61 חברי כנסת יש לא מעט סיכונים. כל פשרה מעבר לכך היא פשרה שהורגת את התינוק עוד בטרם נולד.
אז להתפשר אפשר ואולי אפילו כדאי, אבל כדי שמה שיישאר לאחר הפשרה יהיה בעל ערך, חייבים לבוא אל שיחות הפשרה מתוך עמדת כוח. למשל, קודם כול להעביר את הרפורמה כפי שהיא בקריאה ראשונה, כדי שיהיה ברור לצד השני שהוא לא יכול לבוא עם הצעה לשינויים קוסמטיים שמשאירים את המצב הקיים.
2.
מבין שלל המסרים הכוזבים ודרכי הפעולה הפסולות של המחאה המאורגנת היטב נגד הרפורמה המוצעת, הטענה כאילו מדובר בהפיכת ישראל למדינה לא דמוקרטית היא אחת היותר מופרכות ומקוממות. כי האמת היא שאין דבר דמוקרטי יותר מהרפורמה הזאת, שמשקמת את הרעיון הדמוקרטי הכי בסיסי של שלטון הרוב. ואין דבר אנטי־דמוקרטי יותר ממאזן הכוחות שמתקיים כיום בין הרשות השופטת, המחזיקה בכוח דורסני חסר איזונים ובלמים, ובין הרשות המבצעת, שכוחה הולך ומתמעט, הולך ונמעך.
אבל שלטון הרוב, מסבירים לנו, הוא רק דמוקרטיה פרוצדורלית. דמוקרטיה של בורים פרימיטיביים. דמוקרטיה מהותית, שהיא הדמוקרטיה האמיתית, היא דמוקרטיה ברוח האדמו"ר אהרן ברק וההולכים לאורו. דמוקרטיה שמאמינה בערכי השמאל הפרוגרסיבי והנאור, לא בערכים לאומניים ושמרניים, פרימיטיביים וצרי אופק. אין לכם זכות לבטל את המאפיין הדמוקרטי שביסוד המדינה. כאילו בן־גוריון וחבריו מייסדי הדמוקרטיה הישראלית התכוונו אי פעם למשהו שמתקרב לשלטון האוליגרכיה המשפטית האליטיסטית שאנו נדרשים לקבל את מרותו בצייתנות כנועה.
3.
שוללי הרפורמה (אפשר לקרוא להם רפורמופובים?) טוענים שהגבלת סמכותו של בג"ץ תביא לדריסת המיעוט על ידי הרוב. אבל האמת היא שכיום המצב הפוך – המיעוט דורס את הרוב. כאשר שופטי בג"ץ פוסלים החלטות של נבחרי העם על סמך עילות כמו סבירות ומידתיות, הם אינם פועלים מכוח החוק, אלא מכוח השקפתם האידיאולוגית, שהיא השקפתו של מיעוט קטן בעם שהשתלט על הרוב. כלי עבודה נוסף שמאפשר למיעוט לדרוס את הרוב הוא הגישה הפרשנית היצירתית שמרשים לעצמם שופטי ישראל לאמץ בבואם לפרש חוקים באופן שברור שהמחוקק לא התכוון לו.
כבר שנים רבות ציבור רחב מאוד חי בתחושה שההתמודדות בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ היא משחק מכור. שיש במערכת המשפט שלנו איפה ואיפה, ושערכי השמאל והפרוגרס תמיד יזכו לעדיפות על פני ערכים לאומיים וערכי יהדות ומסורת. הדוגמאות לכך רבות מספור, והתוצאה הטבעית היא ירידה מבהילה במדד האמון שרוחש הציבור למערכת המשפט. שנים אנו זועקים, מבקשים קצת פחות הטיה, קצת יותר צדק, ונתקלים בקיר אטום, בחוסר נכונות לשום שינוי. אפילו דרישה שאין הגיונית ממנה - כמו פיצול של סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, שמחזיק היום בכוח מפלצתי שאין דוגמתו בשום דמוקרטיה מערבית - לא זכתה עד כה לשמץ של הקשבה ונכונות לשיתוף פעולה.
דווקא משום שמערכת המשפט עוצמתית כל כך, אין ברירה אלא לצמצם את כוחה באבחה אחת. ללא קיצוץ חד ומהיר בסמכויותיה, היא תדע להשתמש בכוח הרב שייוותר בידה כדי להחזיר לעצמה כל סמכות שתינטל ממנה. גם במובן הזה, יש פשרות שאי אפשר לקבל משום שהן יהרגו את התינוק ויהפכו את הרפורמה לנייר חסר משמעות.
4.
אין זה מקרה שהקולות הכי צורמים, הזויים, אלימים ומסוכנים שנשמעו עד כה במחאה הרפורמופובית יצאו דווקא מפיהם של קציני צבא בדימוס, שבעברם פעולות צבאיות הרואיות. עורך הדין דוד חודק, בעל עיטור העוז ממלחמת יום הכיפורים, הצהיר שבכוונתו להשתמש בנשק ולפתוח באש חיה אם יאלצו אותו "לחיות בדיקטטורה". טייס המילואים אל"מ זאב רז, ממפציצי הכור האטומי בעיראק, טען שהתבטאותו של חודק צמחונית מדי, ושראש הממשלה הוא "בן מוות". איך אנשים רבי־זכויות שכאלה מרשים לעצמם התבטאויות כל כך שלוחות רסן וחסרות אחריות?
התשובה היא שהם מתבטאים ככה דווקא בגלל העבר ההרואי שלהם, שגורם להם להרגיש בעלות על המדינה. הם הצילו את המדינה מאויביה, לכן המדינה היא שלהם, ומי שרוצה לקחת לידיו את השלטון שהמחנה שלהם הפסיד בבחירות דמוקרטיות, הוא גנב שגונב להם את המדינה. כל עוד הימין ניצח בבחירות אבל השלטון האפקטיבי המעשי נותר בידי אליטות השמאל – בתקשורת, באקדמיה, בתרבות, בצמרת הביטחונית, בפקידות הממשלתית ובמיוחד במערכת המשפט – זה עוד היה נסבל. אבל שהמחנה הלאומי והדתי ישלוט כאן באמת? מה, השתגענו?!
זו הרוח שאופפת את כל המחאה הזאת, מחאת האליטה הפריבילגית. נכון שיש הליך דמוקרטי ויש בחירות, אבל יש כאלה שהקול שלהם אמור להיות שווה יותר.
אז עם כל הכבוד וההערכה למי שהסתכנו ולחמו והגנו על המדינה, אתם לא יותר מסורים למדינה מלוחם פשוט מגולני שנפל במערכה בעזה ורק מעטים זוכרים את שמו. למרבה המזל חזרתם מן הקרב בחיים, ולכן התרומה שלכם לעולם לא תשווה למה שהקריבו מי שאיבדו בקרב את חייהם או את חיי ילדיהם. הייתה לכם זכות גדולה לחרף את נפשכם למען עם ישראל ולהביא לו ישועה. אל תוזילו את הזכות הזאת בניסיון להמיר אותה למטבעות של הון פוליטי.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
*****