מינוי שופטים ודיינים שבפרשתנו, הפך לשיח שלאחרונה הכל דשים בו. יתרו חותן משה, למרות הקירבה המשפחתית, הופך עם בואו והצטרפותו לעם ישראל, ליועץ המשפטי, בלי כל מינוי רשמי. ולא עוד, אלא שנקראת הפרשה על שמו. אגב, גם בשנותיה הראשונות של המדינה, היה זה הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג שמינה לבדו ללא ועדה, ת"ח גדולים כדיינים, דוגמת, הרב שלום אלישיב, הרב בצלאל ז'ולטי והרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, זצ"ל, כולם מהשורה הראשונה של דיינים עד ימינו אנו.
שניים תרו בליבם בפרשתנו, אור החיים הקדוש [ה'תנ"ו 1696- ה'תק"ג1743, [ והשב שמעתתא [ה'תק"ה 1745 –ה'תקע"ג 1812[. אומר בעל 'אור-החיים': ראיתי לתת לב, איך זה שיתרו זכה שתקרא על שמו פרשה זו, פרשה בה ניתנה תורה לישראל. והן אמת, נכון הדבר שיתרו כיבד את משה עבד ה' והנה לנו שכרו שכבדו ה' והפרשה נקראת על שמו, אלא שלכאורה היה ה' יכול עשות לו דרך כבוד אחר… ונראה, אומר ה'אור החיים': כי טעם הדבר הוא, שביקש ה' להראות לבני-ישראל באותו דור ולדורות הבאים, שיש באומות העולם, גדולים בהבנה ובהשכלה. אף יותר מישראל, והכונה בזה כי לא באה הבחירה בישראל מצד שיש בהם השכלה והכרה יותר מכל אומות העולם. השכלתו של יתרו משמשת לנו כאות וכהבנה, שלא מרוב חכמת ישראל והשכלתם בחר בהם ה', אלא בשל חסד עליון ואהבת האבות".
עם זאת, דומה כי מעלתו הגדולה של יתרו הייתה ביכולת השמיעה הגבוהה והמחודדת שהייתה לו ככתוב 'ויחד יתרו', חידד שמיעתו, ואחר שבחן את כל הדתות, שמע שמועה זו על קריעת ים סוף ועל מלחמת עמלק, ובא. גם גויים רבים אחרים שמעו, אך הם - שמעו ורגזו, 'שמעו עמים ירגזון', ואך יתרו שמע ובא, כי הבין 'כי גדול ה' מכל האלוקים'.
כמי שכושר שמיעתו כה חד יכול הוא לייעץ לגדול הדיינים, למשה-רבנו, על מינוי דיינים, ואף זוכה להוסיף פרשה בתורה - פרשת מינוי הדיינים. לדעת יתרו המערכת המשפט המומלצת – עליך להקים, אומר יתרו, מערכת של בתי-דינים רבים, כך שתהא ראשית, נגישה ללא סחבת בגין עומס של תיקים וכך תהא נחלת העם. שנית, לא תישלט על ידי אדם אחד, גם אם מדובר בגדול הדיינים כמוך, וגם לא על ידי מספר מצומצם של שופטי עליון ושני רשמים, שריח 'דיקטטורה שיפוטית' נודף הימנה. אך בעיקר, אומר יתרו, עליך למנות רק דיינים שלכל אחד מהם כל התכונות הבסיסיות הבאות: אנשי חיל [עשירים שאין צריך להחניף להם ולהכיר פנים], יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע. בתכונות הבסיסיות לא מופיעות לא הגאונות ואף לא המקצוענות. חבל שבדיונים שהיום הם בעין הסערה, הוויכוח מתמקד בסמכות רשות אחת על חברתה, מי יהיו חברי הוועדה הבוחרת, איזה חבר יביא חבר, ופחות אם בכלל, מהן מהתכונות הבסיסיות, אותן מידות, שיעץ יתרו. העיקר הפך לטפל.
מתאים הוא שמשה רבנו, איש האלוקים, בזכות מידת הענווה הגדושה שבו, ידע לקבל ממרום מנהיגותו, את היעוץ של חמיו שזה עתה בא, ואף לא חשב שעשרה קבין של חכמה שירדו לעולם נפלו רק במחיצתו... מידה זו של ענווה, יראי אלווקים, מהווה תכונה יסודית לכל שופט ודיין, שבזכותה מטים הם אוזן ולב שומע, לשמיעת הצדדים. כך למדנו ה' בסדום, 'ארדה נא ואראה הכצעקתה', ארדה נא לסוף מעשיהם.
ומתאים לא פחות שיתרו בעל כושר השמיעה הגבוה, הוא היועץ המשפטי בתחום מינוי הדיינים, שכן עיקר תפקידו של דיין הוא לשמוע את שני הצדדים, לשמוע את העדים, לדרוש ולחקור – פעולות המצריכות דרגת שמיעה גבוהה במיוחד באופן שיוכלו להאזין ולחדד את השמיעה כך שיבחינו מי דובר אמת, וכך לפסוק דין אמת.
השני שתר בלבו בפרשתנו, הוא כאמור בעל ה'שב שמעתתא', הרב אריה לייב הכהן הלר, שהתפרסם בעיקר בספריו הידועים 'קצות החושן' ו'אבני מילואים', וכך הוא בהקדמה לספרו זה: תרתי בלבי להבין מה שכתוב ב'ספרי' על הפסוק 'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך' - כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם. מהו הלשון 'כדאי הוא מינוי הדיינים להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם'? לכאורה הלשון 'כדאי' אינה מובנת, הלוא ודאי כדאי הוא מינוי הדיינים, שהרי מצינו, שלא ניתנה התורה לישראל אלא על מנת שיקיימו הם את הדינים, ועל זה נאמר - 'ועוז מלך משפט אהב'.
ועוד הוסיף ה'שב-שמעתתא' והקשה, המשנה באבות המתייחסת לשניים העוסקים במשא ומתן, כלשון בעל ה'תפארת ישראל', אומרת: ארבע מדות באדם - האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית, ויש אומרים זו מדת סדום, שלי שלך ושלך שלי - עם הארץ, שלי שלך ושלך שלך חסיד, שלי שלי ושלך שלי רשע: מדוע אפוא, כששניים מתדיינים ביניהם במו"מ, משתמשת המשנה בדוגמה של סדום כמידה רעה, ולא בהתנהגותם המזעזעת של אנשי פילגש בגבעה. [פרקים י"ט-כא בספר שופטים]
וכך מתרץ הוא את שתי הקושיות על פי הרמב"ן. אמנם פשט הכתובים משווה את אנשי סדום ואנשי פילגש בגבעה. אך אם העיר מוקפת חומה של חוקים, תקנות וגזירות טובות אעפ"י שלפעמים יעלו 'שועלים' ויפרצו גדרים וישביתו חוקים, הנה העיר הזאת קרובה להירפא ולשוב להיות מתוקנת, כי סביר שיקום אחד בעיר ושנים ממשפחה להוכיח את העם , לעורר את לבבם וסביר שישובו לאיתנם הראשון. אך אם מדובר בעיר כסדום, שאין לה שום גדר, 0לא תקנה ולא מנהג טוב, אלא איש את רעהו חיים בלעו. גם אם יש לה, לאותה עיר, חומה גבוהה מנחשים ועקרבים, קוצים וברקנים, חוקים לא טובים, כמו איסור הכנסת אורחים, ומשפטים שאי אפשר לחיות איתם, - זהו מעוות שאינו בר תיקון, וזה היה חטאת סדום. מה שאין כן אצל אנשי פילגש בגבעה, היה להם חוקים טובים, אלא שכשלו ועברו עליהם לשעה, עם כל חומרת המעשה, את זה עדיין ניתן לתקן. אין זה בחינת 'מעוות לא יכול ליתקון'.
לכך מכוון ה'ספרי' כשהוא משתמש בלשון 'כדאי הוא מינוי הדיינים', היינו, עצם המינוי בעצמו אף אם לפעמים, בעת מן העתים, לא ישמעו לחוקים ולזקני העדה, קרובים הם להוושע בתוכחת אותם זקנים, שישיבום לדרך אבות.
בין מידת סדום, של שלי שלי ושלך שלך, למידת הכנסת אורחים של אברהם אבינו, בה שלי שלך, עצם מציאותה של מערכת משפט בה השופטים הינם בעלי מידות, הן בכמות והן באיכות, כעצת יתרו, מרחיקה היא את העם ממידת סדום, וממתנת ומקרבת אותו לדרכו ולמידת החסד, של אברהם אבינו. עולם חסד יבנה. כך ראוי שיבנו חיים בישראל, על פי תורת חיים, וכך יעמיקו ישראל את ישיבתם על אדמתם, בחינת 'תביאמו ותטעמו בהר נחלתך'. ובזכות חסד עליון ואהבת ה' את האבות, כדברי 'אור החיים' הקדוש, נזכה ל'השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה' או אז, בעז"ה, לא יהיה מקום לשום יגון ואנחה.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן צפחה אינטרנשיונל