קיבלתי את המידע על הפיגוע ברשת הקשר של מד"א וזק"א, הייתי בבית בגבעת זאב ומיד עליתי על האופנוע של זק"א ונסעתי למקום הפיגוע. הילד כבר לצערי היה ללא רוח חיים ונשאר לנו רק לכסות אותו בשקית של זק"א. שאר הנפגעים פונו באמבולנסים מהזירה חלקם בהחייאות.
גופת הילד הקטן הועברה לאמבולנס של זק"א בזירה. מתנדב נוסף של זק"א הרב ישראל וורטהימר קורא לי ושואל - האם האמא נמצאת כאן. קצין משטרה אמר שבמידה ויש מי שיזהה את הילד בשטח - ישחרר אותו מיד לקבורה, אחרת נצטרך להורידו לאבו כביר.
כאן התחלנו הרב ישראל ואני לחפש שכנים ואף לאתר את האמא. שכן שגר בבניין ניגש אליי ומוסר את שמות הילדים. שאלתי האם האמא כאן והוא ענה לי - כן והביא אותנו אליה. היא היתה מוקפת בשכנות שבאו להיות איתה ברגעים הקשים הללו.
ניגשנו אליה ושאלנו אותה: את האמא? היא עונה כן. ואז בזהירות אמרנו לה שעוד כמה דקות נקרא לה. 'הקצין ואנחנו רוצים לדבר איתך'. היא מסתכלת לי בעיניים ושואלת: "הבן שלי בחיים? מה מצבו?" הסתכלתי על חברי בזק"א הרב ישראל ורטהימר והוא מסתכל עליי חזרה כסימן מה עונים לה. עניתי לה: 'צריך תפילות, עוד מעט נדע'.
בתוך ליבנו ידענו שהוא כבר לא בין החיים. בתוך ליבי נשברתי - התאפקתי לא לפרוץ בבכי ליד האמא. דמעות זלגו מעיני. לבסוף שלחנו את האמבולנס של זק"א לשמגר בהוראת המשטרה בכדי לעשות את הזיהוי שם.
האמא נשלחה ברכב מיוחד עם צוות חובשי איחוד הצלה שיהיו איתה ברגע הקשה וקבלת הבשורה המרה. האם קיבלה את הבשורה הקשה והגיבה: 'מה יש להגיד? תודה רבה לה' שקיבלתי ל-5 שנים את הילד ,שלחתי קרבן לה' חזרה'. מפקד זק"א בנצי אוירינג והמתנדב מוטי פריד שהיו בשמגר בקבלת הבשורה פרצו בבכי. כל השבת הסתובב לי בראש איך האמא מסתכלת עליי ושואלת: האם בני בחיים?.